מדרש תנחומא מקץ א

א. [ עריכה ]
ילמדנו רבינו הרואה את הגשמים יורדים בזמן שהבריות צריכין להן כיצד הוא מברך, כך שנו רבותינו על הגשמים הוא אומר ברוך הטוב והמטיב, והגשמים מהיכן יורדין ר' אליעזר אומר העולם כולו ממימי אוקינוס הוא שותה. א"ל רבי יהושע והלא מי אוקינוס מלוחין הן, א"ל מתמתקין מן העבים שברקיע, דאמר ר"ש בן לקיש למה נקרא שמן שחקים, שהן שוחקים את המים וממתקין אותם ואח"כ הן יורדין ובקצבה הן יורדין, שהקדוש ברוך הוא קוצב לבריות כמה גשמים יורדין מראש השנה ועד סוף השנה. אמר רשב"י כשישראל זוכין יורדין על הצמחין ועל האילנות ועל הזרעים והעולם מתברך, וכשהן חוטאין יורדין בימים ובנהרות, מכל מקום אינו פוחת מקצבה שפסק, מפני שכל דבר ודבר שיוצא מפי הקב"ה בקצבה הוא נותן, לחמה נתן קץ, שנאמר (תהלים, יט) מקצה השמים מוצאו, לשמים נתן קץ, שנאמר (דברים, ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים, לארץ נתן קץ, שנאמר (ישעיה, מ) בורא קצות הארץ, ליציאת מצרים נתן קץ, שנאמר (שמות, יב) ויהי מקץ שלשים שנה, לחשך נתן קץ, שנאמר (איוב, כה) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, ואף כשנחבש יוסף קץ שם לו, שנאמר "ויהי מקץ שנתים ימים":