מדרש תנחומא מטות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד.    [ עריכה ]

דבר אחר, "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". זהו שאמר הכתוב (איוב לו, ז): "לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ". מהו "לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו"? אין הקדוש ברוך הוא מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות בעינו. ללמדך, שמשה מתאוה לראות בנקמת המדינים קודם שימות, והיה מבקש מן הקדוש ברוך הוא על כך שיראם בעיניו. ועליו נאמר, (תהלים נח, יא): "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם, פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע":

"יִשְׂמַח צַדִּיק", זה משה. "כִּי חָזָה נָקָם", נקמת מדין. "פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע", זה בלעם.

אמר משה לפנחס ולאנשים הצובאים, יודע אני שבלעם הרשע שם שהלך ליטול שכרו. עד שהזאב בא לצאן, פרשו לו המצודה. ואם תראו אותו רשע שעושה כשפים, הראו לו את הציץ שכתוב בו, (שמות כח, לו): "קֹדֶשׁ לַה'", והוא נופל, והרגו אותו. "וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם". שהיו עושין כשפין עם בלעם ופורחים באויר, והראו להם את הציץ, ונפלו על חלליהם.


אמרו זכרונם לברכה, כתיב ביהושע (יהושע א, ה): "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ". והיה צריך יהושע לחיות מאה ועשרים שנה כמשה רבינו. ולמה נתקצרו עשר שנים? שבשעה שאמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וגו', אף על פי שנתבשר בשורות מות, לא אמר, מחר אני מת מה יועיל לי שאנקם במדין, אלא נזדרז לכל אותו ענין, שנאמר, "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה". אבל יהושע לא עשה כן. כשבא להלחם עם שלשים ואחד מלכים, אמר, אם אני הורגם, מיד אני מת כשם שאירע למשה רבינו. מה עשה? התחיל באחד ומעכב במלחמתן, שנאמר (יהושע יא, יח): "יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה". אמר לו הקדוש ברוך הוא, וכך עשית, הריני מקצר שנותיך עשר שנים. אמר דוד (משלי יט, כא): "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ" וגו'.