מדרש תנחומא כי תשא ה

ה. [ עריכה ]
כי תשא. רבי יונה פתח, כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה ח). מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא, לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו. אמר לה, לששה ימים, שנאמר, כי ששת ימים עשה ה' (שמות כ י). אמרה לו, ומן אותה שעה מה עושה בכל יום. אמר לה, מזווג זווגים, ומעשיר לזה, ומוריש לזה. אמרה לו, ואף אני יכולה לעשות כן. כמה עבדים ושפחות יש לי, אני מזווגן בלילה זו. מה שהוא עושה מן אותה שעה עד היום, אני אעשה בשעה קלה. אמר לה, אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפניו כקריעת ים סוף, דכתיב, אלהים מושיב יחידים ביתה וגו' (תהלים סח ז). הניחה רבי יוסי והלך לו. הלכה לה. מה עשתה. נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידתן שורות שורות, ואמרה ישא פלוני לפלונית, ופלונית תשא פלוני. זיווגה אותן בלילה אחת. בצפרא אתון לגבה, דין עיניה שמיטי, דין רישיה פציע, דין רגליה תבירא. דין אמר, לית אנא בעי להדא. והדא אמרה, לית אנא בעי לדין. שלחה והביאה את רבי יוסי, אמרה ליה, מעידה אני שאלהיכם אמת ותורתו אמת, שכל מה שאמרת, יפה אמרת. אמר לה, הקדוש ברוך הוא יושב ומזווגן בעל כרחן וקושר קולר בצואר זה ומביאו מסוף העולם ומזווג לזו בסוף העולם, שנאמר, אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (שם). מה הוא בכושרות. דלא בעי, בכי. ודבעי, אמר שירה. הוי, בכושרות. ומעלה לזה, ומוריד לזה בסולמות. לכך נאמר, כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה ח). רבי יונה בוצריי ורבנן פתרין קרא באהרן. בלשון זה הושפל בלשון זה הוגבה, בלשון זה הושפל, שנאמר, ואשליכהו באש ויצא העגל הזה (שמות לב כד). ובלשון זה הוגבה, שנאמר, זה קרבן אהרן ובניו (ויקרא ו יג). רבי יונה פתר קרא בישראל. בלשון זה הוגבהו, ובלשון זה הושפלו. בלשון זה הושפלו, כי זה משה האיש (שמות לב א). ובלשון זה הוגבהו, זה יתנו (שם ל יג). זה שאמר הכתוב, צדקה תרומם גוי (משלי יד לד). רבי יהושע אומר, צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת (שם). הנייה לאומות העולם בשעה שישראל חוטאים, שהן חוזרין ומשעבדים בהם. רבי נחוניה בן הקנה אומר, צדקה תרומם גוי, אלו ישראל. וחסד לאומים חטאת, חסד שאומות העולם עושין, חטאת הוא לישראל. ממי את למד. מן מישע מלך מואב, שנאמר, ומישע מלך מואב היה נוקד (מלכים ב ג ד). מהו נוקד, רועה. והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר (שם). מהו אילים צמר. רבי אבא בר כהנא אמר, פרובטיא. מה עשה. כנס כל אסטרולוגין שלו, אמר להם, לית אתון אמרין לי מה דין. אנא עבד קרבא עם כל אאמה וגלה להון. וכד אנא עבד קרבא עם יהודאי, נצחון לי. אמרו ליה, חד סב הוה להון ושמיה אברהם, ואתיהיב ליה למאה שנין בר יחידאי וקרביה. אמר להון, וקרביה לגמריה. אמרו ליה לא. אמר להו, והא קרביה ולא גמריה ומתעבד להון נסין. אלו קרביה וגמריה, על אחת כמה וכמה. וכדון ברא בוכרא אית לי דעתיד לממליך תחותי, אלא אנא מקריב ליה, דלמא מתעבד לן נסין. הדא דכתיב, ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו על החומה ויהי קצף גדול על ישראל (שם שם כז). חמה כתיב, שהיה משתחוה לחמה. מיד ויהי קצף גדול על ישראל. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, עובדי עבודה זרה אין מכירין כבודי, לפיכך הם מורדין בי. ואתם מכירין כבודי ומורדין אתם בי. אמר רבי מני, אלולי זכות אשתו של עובדיהו, כבר כלו ישראל באותה שעה, ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר (מלכים ב ד א). רב הונא אמר, צדקה וחסד שאומות העולם עושין, מתוקן הוא להם לישראל כארסה של נחש. ממי את למד, ממרודך בלאדן, שהיה למוד בכל יום לאכול בשלש שעות וישן עד תשע. כיון שחזר גלגל חמה בימי חזקיה, ישן לו. ועמד ומצא שהוא שחרית. בקש להרוג את כל עבדיו. ואמר להם, הנחתם אותי לישן כל היום וכל הלילה. אמרו ליה, יומא הוא דהדר. אמר להן, ואי זה אלוה החזירו. אמרו לו, אלהיו של חזקיהו. אמר להם, וכי יש אלוה גדול מאלהי. אמרו לו, אלהו של חזקיה גדול מכל אלוהות שבעולם. מיד, בעת ההיא שלח מראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיה וגו' (שם כ יב). וכתב, שלום לחזקיהו המלך, ושלום לירושלים, ושלום לאלוה הגדול. לאחר שיצאו הספרים לא נתישב על דעתו, אמר לא עשיתי כהוגן, שהקדמתי שלום חזקיהו ועירו לשלום אלוה הגדול. עמד מכסאו ופסע שלש פסיעות להשיב את הספרים וכתב אחרים תחתיהם, וכתב תחלה שלום לאלוה הגדול, ושלום לירושלים ושלום לחזקיהו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה עמדת מכסאך ופסעת שלש פסיעות לכבודי, אני מעמיד מבניך שלשה מלכים שליטין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן, נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשאצר. כיון שעמדו וחרפו, קעקע הקדוש ברוך הוא את ביצתן והעמיד אחרים תחתיהם. ורבנן אמרין, צדקה תרומם גוי, בנדבה שהביאו ישראל לנדבת המשכן, לפיכך נתן להם תלוי ראש על ידי משה, ואמר לו, כי תשא את ראש.