לדלג לתוכן

מדרש תנחומא חיי שרה ג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ג.    [ עריכה ]
ואברהם זקן, זשה"כ ברכי נפשי את ה' (תהלים קד, א) מה ראה דוד לברך הקב"ה בנפש שהנפש רואה ואינה נראית והקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה תקלס נפש שרואה ואינה נראית להקב"ה שרואה ואינו נראה הנפש משמרת את הגוף והקדוש ברוך הוא משמר את העולם כולו תקלס נפש המשמרת את הגוף להקב"ה שהוא משמר את עולמו וכו' מה הוא ה' אלהי גדלת מאד, דרש ר"א גדול הייתי עד שלא בראת עולמך ומאימתי נתגדלת משבראת עולמך שנאמר אלהי גדלת מאד, מלך ב"ו צר איקונין שלו על הטבלא הטבלא גדולה מצורתו והקדוש ברוך הוא הוא גדול ואיקונין שלו גדולה מכל העולם כולו, בשמים כתיב (מלכים א ח, כז) הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, ובארץ כתיב (ישעיה ו, ג) מלא כל הארץ כבודו והשמים כלו בזרת של הקב"ה שנאמר (ישעיה מ, יב) ושמים בזרת תכן, והארץ שליש זרתו שנא' (ישעיה מ, יב) וכל בשליש עפר הארץ, וכל הימים ונהרות מדד בשעלו שנאמר (ישעיה מ, יב) מי מדד בשעלו מים ואומר (ישעיה כו, ד) כי ביה ה' צור עולמים מה ת"ל צור עולמים ללמדך שאין כל העולמים חשובין לפניו ככלום שהרי בחצי השם נבראו והיו הולכין ומתמתחין עד סוף כל העולמים אלא שאמר להם די שנאמר (בראשית יז, א) אני אל שדי מהו שדי שאמרתי לעולם די לכך נאמר ה' אלהי גדלת מאד, מלך ב"ו בונה בית ואחר כך בונה עלייה והקדוש ברוך הוא משמתח את הכסא, ואח"כ בנה עלייה, ומשבנה עלייה העמיד אותן על מה על האויר ואחר כך התקין מרכבותיו עננים, ואח"כ התקין האצטבא בא דוד ופי' המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח לא בנחשת ולא בברזל אלא בקורות ובגזוזטראות של מים ואחר כך בנה את העליונים לא באבן ולא בגזיז אלא רכסיו של מים על עליותיו שנאמר המקרה במים עליותיו, מלך ב"ו עושה סרגלא שלו חזקה בברזל בכסף ובזהב לישא את כל משאו, והקב"ה עושה סרגלא שלו עבים שנאמר השם עבים רכובו, מלך בשר ודם אם היה לפניו דרך של שקיעה מהלך על האבנים שהן קשין והקדוש ברוך הוא מניח את הענן שהוא נראה ומהלך על הרוח שאינו נראה שנאמר המהלך על כנפי רוח, מלך ב"ו מסביב לו סרדיוטין גבורין ומלביש כלי זיין ושריונין והקב"ה סרדיוטיו אינן נראין שנאמר עושה מלאכיו רוחות, והרוח מוציא ברק שנאמר משרתיו אש לוהט, משברא רקיע ברא מלאכים וברא אש של גיהנם ביום השני שאין כתיב בו וירא אלהים כי טוב, אבל חללו של גיהנם שני אלפים שנה קודם שכך כתיב (ישעיה ל, לג) כי ערוך מאתמול תפתה, כגון ב"ו שקונה עבדים ואמר לשמשיו עשו לי אספתון שאם ימרדו העבדים ישמעו מפי ספקולא, כך הקדוש ברוך הוא ית"ש ברא גיהנם שאם יחטאו בריותיו ירדו לתוכה, ומנין שביום שני נבראת גיהנם דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה מן היום שיכול לומר אתמול ולא שלשום, ואימתי יכול אדם לומר אתמול ביום השני שיום אחד בשבת לפניו, ואח"כ ברא יבשה בשלישי שנאמר יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד, ועשה אחד ערום ואחד לבוש, ב"ו יש לו שני עבדים הפשיט כסות האחד הלבישו לחבירו כך אמר הקב"ה יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה וכסה את התהום שנאמר תהום כלבוש כסיתו וגו' מן גערתך ינוסון וגו', כגון ב"ו ראה גתו מלאה ענבים ויש לו כרם לבצור אמרו לו להיכן אתן שאר הענבים והגת קטנה, מה עשה דרך את הענבים שבגת ואחר כך הביא שאר הענבים והחזיקה אותן ואת כל הענבים שלו, וכך היה העולם כלו מים והארץ שקוע במים, אמר הקדוש ברוך הוא תראה היבשה, אמרו המים הרי כל העולם אנו מלאין והוא צר לנו להיכן נלך, מה עשה בעט באוקינוס והרג שר שלו שנאמר (איוב כו, יב) בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב ואין מחץ אלא לשון הריגה שנאמר (שופטים ה, כו) והלמה סיסרא (ו)מחקה ראשו [ו]מחצה וחלפה רקתו כשהרג אותו היו המים בוכין עד היום הזה שנאמר (איוב לח, טז) הבאת עד נבכי ים, ולמה הרגו מפני שהבית המחזיק מאה בני אדם חיים מחזיק אלף מתים וכך נקרא אוקינוס ים המת ועתיד הקב"ה לרפאותו שנאמר (יחזקאל מז, ח) ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים, שאר המים כשראו שבעט הקדוש ברוך הוא באוקינוס לקול צעקת מימיו ברחו חבריהן שנאמר מן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון, ובורחין ואינן יודעין לאיזה מקום שנאמר יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם, כגון עבד ב"ו שא"ל רבו המתן לי בשוק ולא הודיעו באיזה מקום, התחיל העבד אומר שמא אצל בסילקי או אצל בית המרחץ או בצד תאטרון אמר לי, עלה מצאו סטרו מסטור אמר ליה על שער פלטרין של הפרכוס שלחתיך, אף המים כששמעו יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד לא הודיען אם לצפון אם לדרום היו חוזרין והולכין שנאמר יעלו הרים ירדו בקעות עד שסטרן הקב"ה מסטור אמר להו למקומו של לויתן אמרתי לכם לילך שנאמר שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו, גבול שמת בל יעבורון כגון ב"ו שהכניס בהמתו לדיר ונעל הסגר לפניה שלא תצא ותרעה את התבואה, כך נעל הקדוש ברוך הוא מי הים בחול והשביען שלא יצאו מן החול שנאמר גבול שמת בל יעבורון, המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון כגון ב"ו שיש לו שני עקלין של זתים כבש את הקורה זה על זה והשמש ירד מלמטן כך ההר מכאן וההר מכאן כובשין עליהן מקטעין ויוצאין מבין ההרים, מצמיח חציר לבהמה שלשה דברים אין אדם רוצה שיצא לו, עשב בקמה, ונקבה בבניו, וחומץ ביינו, ושלשתן לצורך העולם נבראו לכך נאמר ה' אלהי גדלת מאד, ד"א ה' אלהי גדלת מאד גדול אתה בנפלאות שעשית עם האדם שנתת לו זקנה ושיבה, שאלולי כן אין אדם יודע את מי לכבד ואין מאד אלא זקנה שנאמר (שמואל א ב, כב) ועלי זקן מאד הוד והדר לבשת הוד זה העוז שהלבשתיך בים שנאמר עזי וזמרת יה (שמות טו, ב) אמר ר' יהודה ב"ר אלעאי זמרני וזמרתיו והדר ההדר שנתהדרת בי בסיני נגד כל האומות, א"ר יהודה ב"ר סימון כיון שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע על אותה שעה נאמר (שיר השירים ב, ב) כשושנה בין החוחים, ד"א הוד והדר לבשת מהודך והדרך הלבשת לראשו של אברהם שנתת לו הדרת זקנה שנאמר ואברהם זקן: