מדרש תנחומא ויצא ה

ה. [ עריכה ]
וירא ה' כי שנואה לאה, זשה"כ כי הוא יודע מתי שוא וירא און ולא יתבונן (איוב, יא) הכתוב מדבר בישמעאל בשעה שאמרה שרה לאברהם גרש את האמה הזאת וגו' (בראשית, כא) כל אותו הענין מה כתיב שם וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וגו', כיון שכלו המים מן החמת והיה ישמעאל מת בצמא מיד ותשלך את הילד תחת אחד השיחים, ר' מאיר אומר זה הרותם הגדל במדבר, רבי יוסי בר חלפתא אומר מקום שהסיח עמה אחד מן המלאכים, רבי ברכיה אמר שהטיחה דברים קשים כלפי מעלה, אמרה לפניו רבש"ע כביכול אתה דומה לבני אדם שהן אומרים ליתן דבר וחוזרים בהן לא כך אמרת לי הרבה ארבה את זרעך הרי הוא מת בצמא, מיד רמז הקדוש ברוך הוא למלאך להראות לה את הבאר, אמר אותו מלאך רבש"ע לרשע הזה שעתיד לקפח את העוברים ואת השבים אתה מעלה לו את הבאר, א"ל הקב"ה מהו עכשיו לא צדיק הוא איני דן את האדם אלא על שעה שעומד בה בדין לפני, לפיכך כתיב כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם, הוי אומר כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן, דבר אחר כי הוא ידע מתי שוא מדבר בלאה כשבקש הקדוש ברוך הוא ליתן לה בנים אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה לזו את נותן בנים שעל ידי זמרי בן בנה יפלו כ"ד אלף, אמר להו הקדוש ברוך הוא עכשיו זו הצדקת איני מקפחה מן הבנים הוי אומר כי הוא ידע מתי שוא, לכך נאמר וירא ה' כי שנואה לאה: