מדרש תהלים עט ב
<< · מדרש תהלים · עט · ב · >>
מתוך: מדרש תהלים עט (עריכה)
אמר ר' לוי: שמונה עשרה שנה היתה בת קול מכרזת לתוך ביתו של נבוכדנצר ואומרת: עבדא בישא סק וחריב ביתא דמרך, דבני מרך לא שמעין ליה, והיה מתיירא לעלות, לפי שהיה יודע מה שהגיע לסנחריב בימי חזקיה, ולא היה מאמין שהקב"ה מחריב את ירושלים.
- מה עשה ? עמד מקסם לידע אם לעלות אם לאו, שנאמר "כִּי עָמַד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים לִקְסָם קָסֶם [קִלְקַל בַּחִצִּים]" (יחזקאל כא, כו).
- מלמד שהיה זורק את החץ לשם אנטוכיא או לשם צור או לשם לודקייא, והיה החץ נשבר, וכשהיה יורה חץ לשם ירושלים לא נשבר, והיה יודע שהיא עתידה להיות בידו חריבה, כיון שראה כן התחיל לומר לפני הקב"ה: רבונו של עולם, מי האמין שיכנסו השונאין לירושלים ומחריבין אותה, ונכנסין למקום שלא היתה ברייה יכולה ליגע בה, הרי נכנסו השונאין וטמאו מקדשך והרגו את בניך, שנאמר "אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ" (תהלים עט, א) [לכך נאמר "לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ" (איכה ד, יב)].