מגן אברהם על אורח חיים רה
סעיף א[עריכה]
(א) וקטניות: נ"ל דעל הקטניות יבשים האוכלן חיין מברך שהכל וכמ"ש סי' ר"ה ס"ד בהג"ה:
(ב) וכרוב: ואם הוא כבוש ראוי לאוכלו חי ומברך בפה"א (של"ה) וכ"מ בגמ' דמליח דינו כמבושל לענין זה וחזי' ג"כ אם טוב יותר כשהוא מליח:
(ג) מבושלים יותר: ז"ל תר"י שאין נאכלין חיין מברך כשהן חיין שהכל וכ"מ סימן ר"ב סי"ב אבל כשהן טובים חיין אף על פי שהן יותר טובים כשהן מבושלים מ"מ יברך חיין בפה"א וכן המנהג לברך בליל פסח על פעטרזי"ל בפה"א אף על פי שטוב יותר מבושל מחיים וכ"מ סימן ר"ב סי"ב מ"מ אפשר דאם בשלו פעטרזי"ל בלא בשר משתני לגריעות' ובגמרא אי' דעל המרור מברך בפ"הא, ואפשר דאם בישלו בפ"ע דהוי לגריעותא עמש"ל סימן תע"ג:
(ד) ותומי וכרתי: וב"ח פסק דתומי וכרתי אפי' חיין שהכל ואינו מוכרח:
(ה) אין השבח מצד עצמן: וא"ת דבסימן ר"ב סי"ג כתב לברך על האגוז בפה"ע אף על פי שאין השבח מצד עצמו רק מחמת הדבש וי"ל דשאני התם דהאגוז עיקר והדבש בא לתקן האגוז ומה לי בשלו עם מים או עם דבש משא"כ כאן דהבשר עיקר והשומין מקבלין טעם ממיל' וכ"כ תר"י והרא"ש ועמ"ש סימן ר"ד סי"א וא"כ כשמטגנין ירקות בשומן מברך על הירקות בפה"א:
סעיף ב[עריכה]
(ו) על המים: ז"ל הד"מ ברמב"ם משמע דוקא כששלקן לשתותן דדרך לשתותן והוי כירקות עצמן וברא"ש כלל ד' משמע דאין לחלק וכ"מ במרדכי עכ"ל ד"מ, והכ"מ כתב דהרמב"ם לא בא למעט אלא כשבשלן להעביר הזוהמ' וז"ל הרא"ש מיא דסלקי כסלקי כיון דעיקר בישולם בשביל הירקות הלכך כיון שנתנו הירקות טעם בהן הולכים אחר הטעם ואפי' אם בישל הירקות לצורך מימיהם לרפואה כיון שרוב העולם מבשלין אותו לאכילה לא נשתנית ברכת המים בשביל זה עכ"ל, והמרדכי כתב ודוקא ירקות שהמשקה היוצא ממנו עיקר לטבל קאי וחשוב מאכל כמקודם (פי' ואף על פי ששותיהו מברך בפה"א) אבל מי תותים ויין תפוחים שעומדים לשתיה מברך שנ"ב ובנ"ר עכ"ל וכ"כ האגודה וכ"מ ביומא דף פ' ע"ב ועמ"ש ריש סי' ר"ו וכ"מ בתוס' דף ל"ח וכ"ה לעיל סימן ר"ד גבי שכר תמרים הלכך המשקה שעושין בפסח מתפוחים מברך שהכל לד"ה וכת' בש"ל דה"ה מים שנתבשלו בהן מיני דגן וכיוצא בהן מברך במ"מ:
ובש"ג כתב וז"ל ומז"ה אומר השותה מים שנתבשלו בהן הלביבות מברך במ"מ ול"נ שמברך שהכל שאין דרך העולם לשתות מי הלביבות כמי השלקות שרוב השלקו' שותין המרק ואוכלין אותו כשלקות עצמן עכ"ל וזה לטעם הרמב"ם אבל לטעם הרא"ש ה"נ כיון דעיקר הבישול בשביל הלביבות מברך במ"מ כמ"ש התני' וקשה דבסי' ר"ח ס"ו כ' דאם היה רך שראוי' לשתי' מברך שהכל וי"ל דשאני הכא כיון שבישל הלביבות בתוכן הרוטב בטל ע"ג הלביבות ומברך גם עליו במ"מ מידי דהוי אמי קטניות שמברך בפ"הא כמש"ל ואלו בשלן עד שנתמעכו מברך שהכל כמ"ש סי' ר"ח ס"ח אלא ע"כ שהרוטב דינו כמאכל עצמו וא"כ אם אוכל הלביבות עצמן מברך במ"מ וא"צ לברך על הרוטב, ועמ"ש סימן קס"ח סי"א וסימן ר"י מיהו לפעמים עושין לזופ"א על מעט קמח ונותנין לתוכו מעט לביבות א"כ עיקר כונתו לאכול הזופ"א ואינו טפל להלביבות אם כן ראוי לברך על המים ועל הלביבות וכמ"ש סי' ר"ח ס"ד:
(ז) עם בשר: טעם הבשר שבמרק הוא עיקר:
סעיף ג[עריכה]
(ח) סחטן: דאשתני לגריעות':
סעיף ה[עריכה]
(ט) הלפת: כגון רובי"ן ומייארי"ן בל"א וצריך לדקדק בהם אם יבשלם בלא בשר אם ישתנו למעליות' כמ"ש סס"א וגם יש מהן טובים לאכול חי עמ"ש ס"א דלא גריעי ממרור כמ"ש ס"א בב"י סימן ר"ד שומשמין מברך בפ"הא טחנן מברך שהכל (אבודרהם) וצ"ל מפני שאין צורתן עליהם כלל עיין סי' ר"ח ס"ח: