מגן אברהם על אורח חיים קסב
סעיף א
[עריכה]דברי הגאונים בכאן צל"ע גדול לכך הוצרכתי להאריך קצת, הרא"ש וסיעתו סוברים דהידים אין מטמאין רק עד הפרק ולכן אם יצאו מים שניים חוץ לפרק אין בכך כלום, ואם יצאו מים ראשונים חוץ לפר' הם מטמאין היד ואף על פי ששופך עליהם מים שניים אין מטהרי' שם דטהרתן דוקא עד הפרק ולכן צריך להגביה ידיו שלא יחזרו מים ראשונים שיצאו חוץ לפר' ויטמאו הידים אפי' נוטל עד הזרוע דינא הכי ובמטביל ידיו או נוטל מרביעית אין שם מים טמאים כלל וא"צ להגביה, וה"ה אם רצה להשפיל מתחלה ועד סוף ש"ד ודעת הרשב"א דוקא כשלא נטל אלא עד פיצול האצבעות חיישינן שמא מים ראשונים נטל חוץ לפרק ויטמאו שם בכף היד והשנים לא נטל אלא עד פיצול האצבעות או ששפכם יותר ממים ראשונים ויחזרו ויטמאו הידים לכן צריך להגביה אבל כשנוטל עד הזרוע א"צ להגביה כי אין לחוש לאותן שיצאו על הזרוע כי אין הזרוע מקום טומאה, והערוך סובר דאף הזרוע מקום טומאה ולדידהו אסור להשפיל' מתחלה ועד סוף כשנוטל עד פיצול האצבעות שירדו המים מהכף ויטמאו האצבעות דא"א לצמצם ליטול ממש בתוך הפרק ובמטביל או נוטל מרביעית צריך ג"כ להגבי' ע' כ"ז בב"י וכ"כ ל"ח, וא"כ כיון שכ' הרב"י פה והיינו כשאינו כו' וזה כדעת הרשב"א איך כ' אח"כ וכן אם שפך וכו' המטביל א"צ וכו' וזהו לדעת הרא"ש וצ"ע וצ"ל דחזר בו הרב"י וס"ל דמטביל וברביעי' אין מקבלין המי' טומא' כלל אפי' מחוץ מקום הנטילה והכי מסתבר דהא הפוסקי' כ"כ בשם התוספ' ובודאי ל"פ הרשב"א והערוך על התוס' עמ"ש ס"ז, אך דברי רמ"א צ"ע שכ' וה"ה אם משפילן וכו' דהא להרשב"א לא מהני משפילן ואם דעתו לחלוק על הרב"י לא ה"ל לכתוב וה"ה אלא וי"א וכו' ומיהו אשכחן טובא דכוותה ואפשר דהג"ה זו צ"ל אחר ויש חולקים בזה שהוא דעת הרא"ש:
(א) ראשי אצבעות: ז"ל רש"י ופי' ב"י דעתו שא"צ ליטול אלא האצבעות ודעת רמ"א א"א לפ' כן שלא כ' מזה בסי' קס"א ול"נ שכוונתו שלא יגביה הידים לגמרי שא"כ יצאו המי' לזרוע תחת בגדיו ולא ינגבם ואח"כ בשעת אכיל' יחזרו ויטמאו הידים כמ"ש הרב"י בפי' הרר"י ע"ש לכן לא יגביה רק ראשי אצבעותיו והב"ח מפרש דכוונת רש"י דאסור להשפילן מתחלה ועד סוף משום שירדו המים מצדדי האצבעות מכאן ומכאן ולא יהיו ראשי האצבעות נטולים לכן יגביה ראשי האצבעות וישפוך עליהם וכ"כ בשל"ה וכ"פ ביש"ש פ' כ"ה סי' ל"ה שיגביהם דוקא וכ"כ ברקנ"ט פ' עקב ע"פ הקבלה, וגם בד"מ עצמו כ' דעדיף להגביהם לקיים המקרא וינטלם וינשאם ע' בש"ג פ' אלו דברים ויש גמגום שם:
(ב) ג"פ א"צ: כת' הרב"י ולא ידעתי טעם לזה והלבוש כ' טעם מלבו וז"ל מהרי"ל בתשו' דפוס הענווא סי' רט"ו וד"ק סי' קפ"ז וגבי נט"י ושפשוף בשר מלוח לא חיישי' לשיור הראשונים ומה"ט כ' בא"ז דאין לחוש להגביה ידיו כשנוטל ג"פ עכ"ל, כלו' דכשנוטל ג"פ כבר ירדו הראשונים מהיד ולא נשארו שם כלל, ומ"מ צ"ע דהראשונים יטמאו להשניה והשניה להשלישית שנגעו זה בזה ואפשר דהמים שביד עצמו אין מטמאין זה את זה ועס"ו וע' בפסחי' פ' כל שעה א"נ ס"ל כהרשב"י דהשני' מטהרים הראשונים אלא דחיישי' שלא הלכו לשם, אבל כששופך פעם ג' תו לא חיישינן כנ"ל אבל לדעת הרא"ש אינו מועיל ג"פ וע' בהג"א פרק כ"ה:
סעיף ב
[עריכה](ג) הנוטל ידיו וכו': כתוב בתורת הבית בית ג' אם שפך על ידו אחת שטיפה אחת גדול' ויש בה כדי ב' שטיפות הרי זה עולה לשתים ואינו צריך מים שניים אבל שפך על ב' ידיו שטיפה א' גדולה אינה טהורה אא"כ יש בו רביעית ובלא"ה לא מהני אפי' אתי משיורי טהרה וכ"כ ב"י סי' ק"ס בשם התו' והרא"ש וסמ"ק והר"ש וכ"כ התו' בגיטין פ"ב ובת"ה הקצר השמיט זה וכ' בפ"ב כדעת הראב"ד בשם הירוש' דאף ברביעי' צריך ב"פ ע"ש ובב"י וע' ברמב"ם פ"ז דין י':
(ד) מים רבים: פירוש יותר מרביעית:
סעיף ג
[עריכה](ה) טופח ע"מ להטפיח: דוקא בדיעבד אבל לכתחל' אסור כנ"ל, ובהכי מתישבא הא דלא מייתי בבעי' דאילפא מתני' דאין מוסיפין אלא מתני' איירי לכתחלה אסור אפי' בטופח ור' ינאי איירי בדיעבד ובעיא דאילפא ג"כ בדיעבד וב"ח כ' דבטור ורא"ש משמע דלא מהני משקה טופח ויש להחמיר ע"כ ולכן אין ליטול מכלי שפיו צר שאין יכול לשפוך בבת א' על היד:
(ו) בשניים נוטל: פירוש אף על גב שנגב קצת היד יכול ליטול מקצתו השניה עס"ח:
סעיף ד
[עריכה](ז) נטמאה חבירתה: וה"ה המים שבידו הא' נטמאו מיד השני' כמש"ל ועס"ז:
(ח) שישפוך לו: פי' דכשנוטל ב' ידיו כא' מותר לשפשפם כמ"ש ס"ה וא"ת ישפוך על כל יד ב"פ ואח"כ ישפשפ' וי"ל דצריך לשפשף בשפיכה ראשונה לרחוץ יפה הזיעה עב"י בשם הרשב"א וב"ח כ' בשם רש"ל דכששופך על ידו אחד והגביה אותו היד ויצאו המים חוץ לפרק וכשיחזור ויטול באותו היד הכלי לשפוך על השניה יצטרך להשפיל היד שנטל בראשונה ויחזרו ויטמאו הידים כמ"ש ס"א ואם נטל הכלי בידו הלחה נטמאה אוזן הכלי מהמים ואם חזר ואחזו בידו הראשונה נטמא ידו ממנ' וצריך לנגב' כמ"ש ס"ח, ומ"מ אפשר לשפוך על כל יד בפ"ע הראשונים ושניים אלא מחוורתא כמ"ש:
(ט) על כל א' רביעית: משמע דאם שפך על ידו אחד רביעית ונגע בחברתה נטמאה מחברתה וקשה דבס"א כתבתי דרביעית אין מקבלין טומא' וצ"ל דמ"מ המים שביד מקבלות טומאה בשעת נטילה דבמקום נטיל' ובשעת נטילה בקל נטמאו כמ"ש סי' ק"ס ססי"א ע"ש, ועי"ל דעכ"פ אין רביעית על היד השניה ונטמאו המים שעל השניה ועמ"ש סס"ז:
(י) על השניה: ואם נגע ביד טמאה על יד א' שנטל שניה א"צ לנגבה רק נותן אח"כ מים עליה דכיון שכבר היו טהורים לגמרי אף על פי שנטמאו מיד האחרת מהני מים השנים (יש"ש סל"ג) עיין סוף ס"ז, כלי שנקב בשוליו ותחוב בו ברזא ודוחק אותו למעלה ויוצאים המים על ידו שרי אף על פי שהברזא לחה ונגע בו בידיו לית לן בה כמ"ש סימן ק"ס ססי"א (ל"ח) ומ"מ יש לחוש לאחר שנטל הראשונה וחוזר ודוחק הברזא בידו הלחה נדבקו מים טמאים בברזא וכשחוזר ודוחק בידו שניה נטמא' מהמים הלחים לכן יטול רביעית כאח':
(יא) א"צ לכל זה: ואם נגע בהם אחר טמאות עס"ז:
סעיף ה
[עריכה](יב) שתי ידיו כא': אבל אם נטל ידו א' ושפך ממנה על שניה אף על פי שנתכוין ליטול שניהם טמאה וכמ"ש סי' קנ"ט ס"ז כ"כ ב"י בבד"ה סי' ק"ס וכ"כ ת"ה דאין לסמוך על התוס':
סעיף ז
[עריכה](יג) אם שפשף ידיו: היינו לאחר שנטל מים שנים או שנטל מרביעית ואפ"ה כשנוגע במקום שלא נטל נטמאו המים עס"א וס"ד מ"ש:
סעיף ח
[עריכה](יד) בראשו: פי' בכובע שבראשו עיין סי' ק"ד:
(טו) טמאה: והיינו כגון שלא נטל השנים רק הראשוני' (הר"ש):
(טז) מטהרי' בשפשוף: דשפשוף מטהר כמו מים שנים וא"צ מים שנים (ב"י קס"ה בשם מהרי"א וכ"כ ל"ח) ומ"מ אפי' נטל מים שניים אפשר דצריך לנגב (הר"ש) עיין סוף סי' קנ"ח, וכ' הל"ח אם קנח במפה כדרך המקנחין אפי' חזר ונגע טהור ע"כ וצ"ל מנ"ל הא לכן אין לסמוך ע"ז:
סעיף ט
[עריכה](יז) או שום ד"א: משמע שבא לכלול אפי' דבר שהוא מבריאת המים דלא כרשב"ג אבל בסי' ק"ס ס"י משמע דהלכה כרשב"ג (ב"י) וביורה דעה סי' ר"א סנ"ב פסק דאע"ג שמטבילין בו מ"מ ממעט בשפופר' הנוד ע"כ והתי"ט חלק עליו וכ' דלהרא"ש והטור אין מטבילין בו ואין נוטלין בו וממעט וגם טמא אם נמצא על היד ע"ש פ"ו דמקואות וליישב דעת הרב"י צ"ל דהא דמטבילין ביבחושין דוקא אם ריסקן דלא עדיף משלג ואפי' למאן דפליג בשלג מודה בהא דאם לא ריסקן לא מקרי טבילה כלל ולכן אם לא ריסקן ממעטין ואפשר דמטמאין היד ג"כ וה"ה שלג וברד כשלא ריסקן ונמצאין על היד דטמא וכן יש להורות:
סעיף י
[עריכה](יח) ורטיה עליה: קשה דהא רטיה חוצצת כמ"ש סי' קס"א וי"ל דהכא מיירי כשאינו מקפיד עלייהו (ל"ח) וב"ח תי' דהכ' מיירי שיש מכה בידו וכמ"ש הרא"ש וז"ל אף על פי שאסור לאכול במפה גזרה שמא יגע שאני הכא דליכא למיחש שיגע בבשרו שתחת הרטיה שאין מסירו מחמת כאב המכה ע"כ ולעיל מיירי שיש לו מיחוש בעלמא ויש לחוש שיסיר הרטי' ויגע באוכלין וצריך ליטול תחת הרטי' ואיכא חציצה עכ"ל וכן נרא' עיקר: