מגיד מישרים בא

<< · מגיד מישרים · בא · >>

פרשת בא מהדורא קמא:

אור ליום שבת ח' לשבט, ה' עמך וכו' וכל אשר אתה עושה ה' מצליח ויצליח ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ובענין פרשתא קדישתא איכא למידק בה אמאי כתיב ויאמר ולא כתיב וידבר, ותו מאי בא אל פרעה הוי סגי למימר דבר אל פרעה:

אבל רזא דמילתא דויאמר רמיז לכנסת ישראל, ברזא ואת אמרת קדוש ה' וקאמר למשה בא אל פרעה כלומר עול לגביה ההוא סיטרא להסיג גבול החול. ולהוסיף בגבול הקודש, כי אני דהיינו כנסת ישראל הכבדתי את לבו וכו' למען שיתי אותותי דהיינו חילא ותוקפא דעשר ספיראן דכולהו אחזיאו חילייהו בהנהו עשר מכות כמא דאוליפתך, ולמען תספר, תספר הוא מלשון ספירות כלומר בדיל דספיראן יחזיאו חילייהו. באזני בנך היינו ספיראן אמצעיין, ובן בנך היינו ספירין בתראין, את אשר התעללתי במצרים, דקדק דלא קאמר עוללתי ולא שחקתי אלא התעללתי, כלומר נפעלתי כלומ' אתמליאו כולהון ספיראן דינאן לאייתאה עשר מכות והיינו ואת אותותי אשר שמתי בם, עד מתי מאנת לענות מפני. כלומר דאיבעי לך למהוי לך ענייא כלומ' לאזערא תחומך מקדם שכינתא והיינו מפני דהא שכינתא אקרייא פני ה' דאיבעי לך לאזערא תחומך ולאסגאה תחומא דשכינתא ולהוסיף מחול על הקודש, מי ומי ההולכים דהא לית רעותי בו אלא לחברא בינה דאיקריא מי עם כנסת ישראל דאיקריא נמי מי והוי"ו דהיא תפארת בינייהו והיינו ומי, בנערינו ובזקנינו וכו' כולהון ספיראן בעינן לחברא לון כחדא, נערינו דהיינו אינון נערים דאינון תקונין דמטרונית', בזקנינו היינו תלת' עילאי, בצאנינו היינו נצח והוד דאיקרון צאן כמה דאת אמר ואתנ' צאני צאן מרעיתי, בבקרינו היינו ספירן דאית בהו דינא, כי חג ה' לנו כלומר כולהו ספירן אנו צריכין לחברא בשלימו על דרך נעוץ סופן בתחילתן, דחג היינו מחול דהוא דבר עגול בסבוב. וכד תנעוץ סופן בתחילתן דמי לעיגולא, וכד חזא פרעה הכי אמר אי יתנהרון כולהו ספירייא בכי האי גוונא כל אינך סיטרין יתבטלון ולא ישתאר לי קיומא כלל, ולהכי אמר יהי כן ה' עמכם וכו' כלומר דלא אסכימו שבעי' סנהדרין בהכי דיתנהרו ויתחברו כולהו ספירייא בכי האי גוונא כל כך שלימא ולהכי רמיז מלת כן דסליק שבעין לקבל שבעים סנהדרין, רעה נגד פניכם, כלומר אתון סברין לאנהרא ספירייא כל כך בגוונא דא דיתעברו הנך סטרי. ולאו הכי דהא יעה דהוא חילא דהנך סטרי איהי שלטא אוף בתחומא דפניכם דהיא כנסת ישראל דאיקרייא פני, לא כן וכו' כלומר ומהכא תשמודעו דלא אסכימו שבעים סנהדרין בהכי, לכו נא הגברים וכו' כלומר דבהכי לא יחברון ספיראן כלהו, אלא בינה וכנסת ישראל עם תפארת כי אותה אתם מבקשים, וקאמר אותה על בינה וכנסת ישראל, ויגרש אותם מאת פני פרעה כלומר האי לקבל דקב"ה קאמר ליה בא אל פרעה להסיג גבולו השתא גירש אותם כי היכי דלא יסיגו תחומיה ומשום הכי אמר ליה בתר הכי אל תוסף ראות פני וכו' אהדר ליה משה כן דברת וכו' כלומר וכי אסכימו שבעים סנהדרין דלא אוסיף עוד ראות פניך כלומר דיתנהרו כל ספירייא בגוונא דיתבטלו כל אינך סיטרי ולא אוסיף עוד ראות פניך משום דליתנהו, עוד נגע אחד וכו' ישלח אתכם מזה כלומר מתוקפא ונהירא דזה ישלח אתכם. דהיינו צדיק ישלח אתכם, דבר נא וכו' וישאלו מאת רעהו וכו' ונצלתם את מצרים לרמוזי דיתערא מנהון תוקפא דלעילא, וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי כלומר יתנהרון ספירין בגוונא דכנפיים ישתעבדון תחות ספירן, ולא יהא להון שולטניתא, והאי איהו גאולה שלימא, והכי יהוי לעתיד לבא, ואתה שלום:

אור ליום שבת ד' לשבט, ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי וביראתי ובמשניותי לא תפריד מחשבותיך אפילו רגע אחד כי אני אני המשנה המדברת בפיך, אני האם המיסרת את בניה התחזק התדבק בי כי אני וכל חיילותי סובבים אותך, ואתה בינינו כמלך בגדוד כי אלו היה ניתן רשות לעין לראות היית רואה מלא עיניך לכל צד כולו מלא חיילות מהם הנבראים מהבל פיך כשאתה עוסק במשנה ואלו הם חונים סביבותך וסובבים כל חיילותי ואתה בתוך כולם כמלך בגדוד, וכלהו מכריזי ואמרי הבו יקר לדיוקנא קדישא דמלכא דהא הוא תנא דילן סברא דילן וכו' לכן ברי אזדהר בנפשך בכל אורחך למיהוי תדיר דביק בי ולא תפריד מחשבתך אפילו רגעא מיני ואעלך גם עלה במעלות רמות, ואם תקבע עתים בחכמת הקבלה אפתח לבך בה דתדביק רזין סתימין דלא אדבק יתהון בר נש מכמה שנין לכן ברי אזדהר בנפשך בכל אורחך מדיבורא כמה דאוליפתך, שהאבר היותר כבד יהיה הלשון ואזדהר ממיכלא וממשתיא ולא תעבד כמא בהאי ליליא דאע"ג דאזעירת בסעודתא בתר סעודתא אכלית פרי טובא ושתית חמר טובא לכן ברי אזדהר במיכלך ומשתייך דלא יהא דרך הנאה כמה דאוליפתך ולא תשתה בסעודתך חמרא בר מזמנא חדא, ואזער במיכלך, ולא תדחל מחולשת הראות כי אדרבא יחזק ראותך וכחך וייחד כל מחשבותיך ודרכיך לעבודתי:

והלא בפרשתא קדישתא דא אית לך למינדע דשלש מכות אלו ארבה חשך מכת בכורות רמיזי לתלת עילאי, ארבה בבינה דמינה נפיק כל בעלי חיים בעלמא, חשך רמיז בחכמה דאיהי דוגמת חשך דלית מאן דידביק בה אלא זעיר, בכורות רמיז לכתר עליון, דאיהו קדמאה דכולין ספיראן, א"נ חשך רמיז לכתר עליון דלית מאן דידבק ביה מידי, ובכורות רמיז לחכמה דאיהו בכור לדין, והא בהני תלתא דרמיזי לתלת עילאי, ובכן באו בני אדם והפסיקו הדיבור ובכן קיצר ועלה ואמר ובכן ואתה שלום:

אור ליום שבת י"ד ניסן, ה' עמך וכו' והא שדרוני לגלאה לך רזא מאי טעמא ויקרא משה לכל זקני ישראל, היינו טעמא לגלאה לון דיתגלי עליהון עתיקא דעתיקין לפרקא יתהון ואלמלא כן לא הוו מתפרקין דוגמא דמאי דאדכר יציאת מצרים חמשין זימנין באורייתא לאודעא לן דמסטרא דיובלא מתפרקין, ואתה שלום:

אור ליום שבת ו' לשבט, ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי וכו' והלא בענין פרשתא קדישתא אית לך למינדע דמאי דכתיב ועד בכור השפחה ומאי דקאמר ועד בכור השבי כולא חד דרגא, אלא הכא קרי ליה שפחה בערך שהיא מקבלת, והתם קרי ליה שבי בעיך שהוא משפיע ומאי דקשיא בפסוק וראיתי את הדם ופסחתי עליכם, אמאי איצטרך סימנא דהא הכל גלוי לפניו איכא למימר דאתא וסימנא איצטריך משום מלאכיא דאתו עימיה ותו איכא למימר דאיכא לאקשויי דההוא סימנא הוי בדמא והוה את מות והוא בהיפוכא במאי דבעו, ותו סימנא מיבעי ליה למהוי מסטרא דלבר והאי הוה מסטרא דמגאו:

אבל רזא דמילתא דבעא הקב"ה דירחצון ביה וישוון ההוא דמא על פתחא מלגאו והיינו דכתיב והיה הדם לכם לאות ובמקום דהוה להו למידחל במחזיהון דמא על פתחא, אדרבא ירחצון במאריהון דפקיד למעבד הכי למהוי להו שיזבתא והאי זכותא דהאי רחיצו יגן עליהון והיינו דכתיב והיה הדם הזה לכם לאות וראיתי את הדם ופסחתי עליכם כלומר אחזי זכותא דרחיצו דילכו, דדמא דהוה- סימנא דמותא יהא לכון סימנא דחיי ברחיצו דמימרא דמאריכון, ובגין כך וראיתי את הדם ופסחתי עליכם, ואתה שלום:

סוד התפילין ובסופא דפרשתא פקיד על מצות תפילין וכו' דהא איכא למידק אמאי תפילין של יד בית אחד, ושל ראש הם ארבע בתים, דתפילין של יד רמיז למטרוניתא, ובה יחודא דכולהו ספיראן ומשום הכי איהו בית א' ומשום דמלעיל מתפרשי ענפין להכי אינון ארבע פרשיות, והיינו רזא דשי"ן דמלתתא איהו חד ומלעילא ענפין מתפרשין, ותו טעמא אחרינא אינון ארבע פרשיות משום דמארבע שבילין נגיד בה שפעא חד מחסד ונצח וחד מגבורה והוד, וחד מתפארת ויסוד, וחד מתלת עילאי ואע"ג דשפעא דאתי מתלת עילאי אתי דרך תפארת ויסוד מכל מקום באורחא אחרינא הוה כד אתי מתלת עילאי, ותפילין של ראש רמיזי לספירן עילאי, ומוחא איהו רמיז לחכמה ורישא רמיז לכתר עליון, ורצועות איהו רמוז לשפעא דנגיד למיזן עלמין וקיטורא דקטרינן תפילין של יד ברצועה לזרוע רמז לקישורא, דקישורא דבעינא לקשרא מטרוניתא עם ספיראן עילאין וקשרים דמקשרינן סביב האצבע רמז הוא למטטרון וסנדלפון ומלאכים דאינון צריכין לאנהגא עלמא:

אור ליום ראשון של פסח חזק ואמץ כי אע"פ שהיה ראוי לעזבך ולנטשך בשביל שאתה מתעסק בהנאות מאכל ומשתה והפרדת לבך מתורתי עם כל זה לא אעזבך רק אקרבך לתורתי ויראתי והלא ידעת כמה הרהרת בזאת השבוע, ומשם קאי אבתרך היצר הרע וסמאל ונחש והם מתנקשים בנפשך להמיתך וברגע שתעלים עיניך מהם ותמשך אחר הנאות תפריד מחשבותיך מיראתי ותורתי ומשניותי ויגרמו להאבידך מן העולם לכן שוב והזהר משם והדבק בתורתי ויראתי ומשניותי אל תפריד רגע ממחשבתך ומעט במאכל ומשתה אפילו בשבתות וימים טובים וכל מחשבותיך לא יהיו אלא בי ואזכך לעלות לארץ ישראל:

(ועוד יתבאר בפרשת צו רזין דשבת הגדול, וגאולת מצרים, וחמץ ומצה, ופסח מצרים, וסדר קדש ורחץ כו' הכל מבואר שם באר היטב בס"ד):

פרשת בא מהדורא בתרא:

והלא בפרשתא משכו וקחו לכם צאן רמז דידבקון בקב"ה וימשכון שפעא מלעילא והיינו משכו, וצאן היינו תפארת. ושחטו הפסח לאפקא דמא מיניה דהוא תוקפא דדינא, ולקחתם ברזא דלקח טוב נתתי לכם, אגדת היינו שלשה עדרי צאן. אזב א' רמיז לכתר עליון. וז' רמיז לשבע ספירות הבנין. וב' רמיז לשני ההי"ן או לחכמה ובינה, וטבלתם בדם אשר בסף וגו' משקוף ושתי המזוזות רמיזי לבינה ופחד והוד דאינון ספירן דאית בהו דינא. וראיתי את הדם על המשקוף וכו' ופסחתי עליכם כלומר יחזו דדמא דהוא דינא הוא באתרי' דאינון שלשת ספירן דאית בהון דינא ולא יתן המשחית וכו' כלומר אפשר דייעול משחיח לבתיכם אם יהא שום מצראה תמן אלא לא יהא לנגוף דלא ימחא לכון: