מגיד מישרים וארא

פרשת וארא מהדורא קמא:

אור לשבת בראש חודש שבט, ה' עמך וכו' הלא אודעתיך רזא דגלגולא דידך ורזא דנשך, ורזא דהאי אתתא כשרתא דאית לך ותשתמודע כמה יקר אית לך לאנהגא בה, והלא את חזי דההיא קרתא דניקופו"ל אתגזר עלה וכו' בגין מיעוט צדקה ומיעוט אורייתא דהוה בהו ואת קום ואפיק ביתא מההוא אתרא וגם תיעץ לחותנך דיפיק ביתא וממוניה מתמן, ואוף דישתאר בהו איהו לית בכך כלום, ואי יקבל ממך מוטב ואי לאו לית עלך אשם. והלא יומא דא יומא יקירא וחסינא הוא. דאית ביה תרי דרגין שבת וראש חדש ואע"ג דביומא כי האי אתענשת בברך הכי הוי איצטריך לאשלמא חובך דהא אית לאיסתכלא דבשבתא מית, וברך קדמאה בשבת אישתקל מילוליה, וברתא קדמאה בשבתא מיתת ואוף אמהון בשבתא מיתת. והא מיתו לך ארבעה דוגמא דדוד דמיתו ליה ארבע בההוא חובא, ובגין דחובא קדמאה הוה וכו' דאיהו מטי ליסוד, וכנסת ישראל דאיקרון שבתות וחובא דגלגולא תניינא הוה וכו' והוי כאלו מטי לכנסת ישראל דאיהי שבת, וחוביה דהאי גלגולא הוה וכו' דאיהו ביסוד וכנסת ישראל ומשו"ה אתענשת בשבת כל הנך זימני. והשתא דקבילת עונשך הנה עתך עת דודים ובזכות הנך יומין דצמת וסגיפת נפשך בכל הנך סגופייא ואוף דצמת הנך שבעא יומין אי תדיר תהרהר במתנייתי ולא תפריד מחשבתך מנייהון כלל כדעבדת בהני תרי יומין תסתלק בסילוקין עילאין ותדבק מילין דלא אדבק להו בר נש מהיום כמה שנין ותזכה למיסק עלתא כלילא קמאי דתתוקד על קדושת שמי בשרך וגרמך אוכלך ומישקך כולא יסק לרעוא קדמאי ותשתאר קטמא חוורא ותסתלק כעמר נקי, והלא בהאי איתתא דזכיתך תזכה בה בבנין קדישין והכי קאמר קודשא בריך הוא למלאכי רקיעי איזילו דברו על לב יוסף תאיבי דתב בתיובתא קמאי וקראו עליו כי נמלא צבאו:

דהא אית לדקדקא בהאי קרא מאי דברו ומאי קראו ותו דאורחא דמילתא קריא תחילה ואח"כ דיבור והכא נקט איפכא, ותו מאי כי מלאה צבאה כי נרצה עונה, ותו מאי כי לקחה מיד ה' כפלים וכו' דהא אולפנא דמדה טובה מרובה ממדת פורענות. וידוע הוא דאי הוה קב"ה מגבי מחובי ברייתא אחד מני אלף לא הוו יכלין לאתקיימא אפי' רגעא חדא, ואיך קאמר קרא כי לקחה מיד ה' כפליים ותו איך ייחס האי דהא מטי מפרי מעשיו דבר נש בישא ולא מקודשא בריך הוא דהא איהו בעי דלא יהא בישו לשום בר נש, אלא עובדוי גרמין ליה, אבל רזא דמילתא איהו דקודשא בריך הוא אמר דברו על לב ירושלים דלב היינו תפארת, ועל לב היינו ההוא דאיהו על לב דהיינו בינה, כלומר אשפיעו שפע ברכאן מבינה לירושלים, וקראו אליה כלומר זמינו יתה לאשפעא בה האי שפעא וקראו הוא מלשון ויקרא אל משה דאתמר על מלכות, כי מלאה צבאה כלומר דבזמנא דגלותא כי היכי דירושלים של מטה היא חריבה וריקנייא מאוכלסאה. הכי נמי ירושלים של מעלה, וקאמר דבההוא זימנא תתמלי מאוכלסין והיינו כי מלאה צבאה כלומר נתמלאת צבאות וגדודים, כי נרצה עונה כלומר דעונה מוליף עליה זכו ברזא דעונות נעשות לו כזכיות ולא תקשי היאך אפשר למהוי הכי דהא ידעת דחובא דחב בר נש יתיב קמיה קב"ה ומוליף עליה חובה ואמר פלוני עבר לי ביום פלן וכד תב בר נש מההוא חובא, הא איהו מכריז ואמר קמיה קב"ה פלוני דעבד לי ביום פלן תב בתיובתא מני, אשתכח דחובא גופי' מוליף עליה זכו והיינו כי נרצה עונה כלומר דעונה גופי' מרצה קמיה קב"ה עלה למימר דתבית בתיובתא מיני', כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה כלומר ועל כן יהב לה קודשא בריך הוא כפלים מכל מה דאיתגרע מניה דחטאתי' היינו גרעוניה. כמה דאת אמר והייתי אני ובני שלמה חטאים, והיינו דקאמר כי לקחה מיד ה' כלומר דפורענות נחית עליה מסטרא דגבורה, והשתא תתנחם ותיסב מיד סתם דהיא יד הגדולה דהיינו חסד, ומה' דהיינו תפארת, מתרווייהו תיסב תנחומין דילה, והיינו מיד ה' אשתכח דנסבא כפליים טיבו מבישו דהא בישא נחת עליה מחד מכילא וטיבו נחית עליה מתרין מכילי, והכי את אפסדת תרין בנין וחד ברתא, ותזכה דמהוי לך מהאי אתתא כשרתא ארבע בנין קדישין כמא דשאלת מעם ה' ותרתין בנן, ובתר הכי תתוקד על קדושת שמי ותסתלק כעמר נקי:

והלא בעינא לגלאה לך רזין בפרשתא קדישתא דא דהא אית לדקדקא מאי וידבר אלהים דהא בכל דוכתא אתמר וידבר ה' ומאי שנא הכא דקאמר אלהים. ותו דלא קאמר מאי דבר, ותו מאי ויאמר אליו אני ה'. ותו מאי וארא אל אברהם וכו' ותו מאי ושמי ה' לא נודעתי אמאי לא קאמר ושמי ה' לא נראיתי כדשרי וארא. או לישרי ואודע אל אברהם, ותו מאי וגם הקימותי וכו' ותו מאי וגם אני שמעתי וכו' ובתוך זה נפלה עלי תרדמה וישנתי יותר משעה ובתר נתעוררתי והייתי פוסע בבית וקורא משניות עד אחר שהאיר היום כחצי שעה ואז ישבתי על ארגז אחד ועודני גורס משניות, והנה קול דודי דופק בפי וכינור מנגן מאליו ואומר:

הלא הקושיות שהקשתי בפרשה יישובא דידהון, דהא משה אקשי למללא קמי שכינתא ולהכי וידבר אלהים דהיינו שכינתא דאיתקריאת אלהים איהי מלילת עמיה לאתרעמה מיניה, וקאמר הלא אנא משפעה דאישתפע בי ברישא דאצילות אית לך לאנהגא בי יקר ותו אית לך לאנהגא בי יקר משום דה' דהיינו ת"ת משפע בי והיינו דקאמר ויאמר אליו אני ה', דויאמר רמיז לכנסת ישראל וקאמר אני דהיא כנסת ישראל דאיתקרי הכי הא מייחדנא בה' דהיינו ת"ת דמשפע בי ולהכי אית לך לאנהגא בי יקר, וארא אל אברהם וכו' השתא קאמר ת"ת הא מלכות קדישא אית לך לאנהגא בה יקר דהא ספירין עילאין דילי מנהרן באברהם דאינון שלשה ספירין חסד גבורה תפארת דבה וע"י ספירין דילה מדבקין בני נשא ספירין עילאין דילי, הא הכא רזא דג' אבהן דאינון יסודא דכולהו ספירין, ולבתר הכי קאמר באל שדי דרמיז ליסוד ולכנסת ישראל דספירין עילאין דמנהרין בהני תרי ספירן דילה, ושמי ה' לא נודעתי האי שמי הוא ברזא דאני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. דאיתמר על ג' עילאה דלא סלקי תמן הנך סטרי. והכא קאמר שמי דהיינו תלת עילאי דבה נמי משפעא בהון מתלת עילאי. דספירין עילאי. דילי אלא דאיהו באורח נעלם דלא אתידע, והיינו דקאמר לא נודעתי להם לברייתא דהא לית להו בתלת עילאי כלל, ומשו"ה לא קאמר לא נראתי להם דהוה משמע דלא הות ראייה אבל הוית ידיעא, ובאברהם וכו' קאמר לישנא דראייה למימר דאינון דידעין ברזא דמרכבה קדישא. מחזי להו כאלו חזו ראייה ממש בהנך ספירן דמדבקי, וגם הקימותי את בריתי היינו רזא דיסוד, מחברנא ליה בספירן דמטרוניתא והיינו אתם, לתת להם את ארץ כנען כלומר למיתן לספירן דמטרוניתא דביקו בספירין עילאין דאיקרון ארץ כנען משום דמאן דמדבק בהו מכנע חומרי' וגופי', את ארץ מגוריהם וכו' כלומר ותדע דדין הוא לייחדא לה בהו, דהא היא ארץ מגוריהם כלומר דהא מנייהו נפקת ואיהי מנא דכולהו כמא דאוליפתך, וא"כ דין הוא דתתייחד בהו, וגם אני שמעתי וכו' כלומר ובגין כך אני דהיא כנסת ישראל אתייחד בה והיינו שמעתי מלשון השמיעני. את נאקת בני ישראל וכו' כלומר דנאקה דילהון מטי בה דעמו אנכי בצרה. ומש"ה ואזכור את בריתי כלומר אהא בזכר לאתייחדא עמיה, לכן אמור וכו' והוצאתי והצלתי וכו' לקבל ארבע גאולות ארבע כוסות ואינון לקבל ארבע רגלי המרכבה דאינון שלשה אבהן וכנסת ישראל והיינו רזא דדצ"ך עד"ש באח"ב דדצ"ך רמיז בתלת עילאי ועד"ש רמיז בג' אבהן ובאח"ב רמיז באינך ארבע, דהא באיתערותא רגזו מיא ואיתהפכו לדמא. כד"א הים ראה וינוס, ובאיתערותא דחכמה אתא צפרדע דאיהי קרי תדיר והכי הוא חכמה, דכתר עליון מתעלם טובא וחכמה מפיק מילוי לעלמא, ובאיתערותא דבינה הוו כנים משום דמינה רחשין כל ריחשי' וכל תולדין דעלמין (נראה לי דהיינו רזא דותהי הכנם ואוף רזא דולא יכלו החרטומים דליכא מאן דיכיל לאדבקא בהאי אתר) ובאיתערות' דחסד הוה ערוב דהא מחסד נפקין כל בריין דעלמא. דהא איהו ראש שבע ספירות הבנין, ובאיתערותא דגבורה הוה דבר דאוקיד עלמא בשלהובוי, ובאיתערותא דת"ת הוי שחין מסיטרא דדינא דאית ביה אוקיד עלמא בהנך אבעבועות. וברד באיתערותא דנצח דאתי מסטרא דחסד דאיהו מיא ומימוהי גלידן, וארבה באיתעורו דהוד דאתי מסטרי דגבורה דאוקד עלמא בשלהובוי, והכי ארבה מוקיד מיכלא דבני נשא וחושך באיתערו דיסוד דאיהו אור דגנזו הקב"ה לצדיקים. ובגזינו דיליה הוה חושך ומכת בכורות הוה באיתערו דמלכות מתתא לעילא, ואוף מדבקא בחכמה עילאי דאיהי בכור אי נמי ברזא דאוליפתך בספירין דחכמה וחסד ונצח כחדא, ובינה ופחד והוד כחדא, וכתר ת"ת ויסוד ומלכות כחדא, והשתא דם רמיז לחכמה דאיהי רישא דדינא כד"א בכור לדין, וצפרדע רמיז לחכד דכמא דצפרדע צעיק וקרי תדיר ולא משתכיך הכי נמי חסד לא משתכיך מלאפקא תולדין ושפע ברכאן לעלמין כולהו דהא הוא ראש עולם הבנין, וכנים רמיז לנצח דאיהו מפיק חיים לעלמא, וערוב רמיז לבינה דמינה נפקין כולהי חיים לזינייהו, (נ"ל דתמן כל מילי בערבוביא ואכתי לא איתפרש עד דנחתי לכולהי ספירן), ודבר רמיז לגבורה דמוקיד עלמא בשלהובוי, שחין רמיז להוד דאיהו דינא ולהכי אוקיד עלמא בהנך אבעבועייא. ברד רמיז לכתר עליון דאיהו לובן העליון והכי הוה ברד חיור, ארבה רמיז לת"ת דאיהו גופא דאילנא, והכי ארבה אכיל ושיצי גופא דמיכלא, חשך רמיז ליסוד כמה דאמרן, מכת בכורות רמיז למלכות כמה דאמרן והשתא הני ארבע גאולות וד' כסי רמיזי בהנך ד' כתר ת"ת יסוד ומלכות דיתיחדו ספירין עילאין בספירין דמטרוניתא ברזא דוהי' מדי חודש בחדשו וכו' דהיינו לומר שבת וראש חדש תרווייהו זמני סליקו דכ"י, אלא דבר"ח סלקא ונקטא שפעא ומזונא באורח דמתחזי לעין דהא חדתותא דסיהרא מתחזי לעין, ובשבתא מסתלקא ומתייחדא באורח נעלם וקאמר בזמנא דגאולה יתיחד חודש בחדשו ושבת בשבתו. כלומר דספיר' דכנסת ישראל יתייחדו בספירין עילאין, והיינו יבא כל בשר להשתחוות לפני דכל היינו מלכות דספירין עילאין ובשר דהיינו מטרוניתא, ואיקרייא הכי משום דעל ידה מתזני עלמא דבשר וקאמר דבההוא זימנא ייתון כנסת ישראל דספירן עילאין ומטרוניתא דאינון אזלין כחדא ברזא דותבאן שתיהן בית לחם דהא אינון רזין דתרי ההי"ן כמא דאוליפתך וקאמר דייתון להשתחוות כלומר לאדבקא ספירן דמטרוניתש בספירין עילאין, דהא איהו מנא דכולהו וכד מתדבקת בהו היינו השתחויה דילה, והיינו דאמר קרא לפני דהיא מטרוניתא דאיקרייא הכי ברזא דפני ה' חלקם, כלומר כד אתחייבו ישראל גלותא מטרוניתא אגלית יתהון, לא היא אם הממונת ליסר העוברים, אי נמי דהכי איצטרך דאיהי תחלק יתהון כי היכי דלא ייבדון ביני עממיא דאלו הוו מבדר להו ההוא סטרא הוו אבודין בגלותא ח"ו אבל מטרוניתא בדרא יתהון ברחימו כי היכי דלא ייבדון וכו', ולא שמעו אל משה מקוצר רוח כלומר משום דחזו דלא הוו בהו עובדין דכשרין וטבין כי היכי דרוח היינו תפארת יתער עלייהו והיינו מקוצר רוח כלומר בסבת דרוח דהיינו תפארת הוה קצר בסיבת עובדיהון, ומעבודה קשה כלומר ועוד דעבודה דהיינו מלכות דאיקרי הכי משום דכל עבידתא דעלמא מתעביד על ידאה חמו דהוה קשה כלומר דהוה מלייא דינא וחשיבו דהוה לנגדא עלייהו ומש"ה לא שמעו אל משה, ואינהו לא ידעי דההוא תוקף דינא דהוה במלכות הוה לאתויי על מצראי הנך מחאן והיינו דקאמר משה הן בני ישראל לא שמעו אלי וכו' כלומר אי בני ישראל גופייהו חשיבו דהאי תוקף דינא הוה למיתי עלייהו ולא אסיקו על דעתייהו דליהוי למיתי על מצראי. כל שכן דפרעה ומצראי יחשבו דלאנחתא עלייהו דישראל הוו הנהו בישין ח"ו ולא למיתי על מצראי וכי תימא אברר לי' ואוכח לי' דלמיתי על מצראי ננהו, להכי קאמר ואני ערל שפתים ורזא דהוה משה רבינו ע"ה ערל שפתים למירמז דלא אתא לעלמא משום צורכיה אלא לזכאה דרא דהא שפתים רמיזא בנצ"ח והו"ד דאיהו אתר נביעו דזרעא לאפקא תולדין לעלמין דמשום הכי הוה ערל שפתים לומר דלא הוה צריך לעברא בהנהו שפתים משום גופי' אלא לזכאה דריה, הא גליתי לך רזין עילאין וטמירין, ואתה שלום:

יום רביעי ה' לשבט בעת המנחה ואני גורס המשניות, חזק ואמץ בתורתי וייחד לבבך שלא להפריד מחשבותיך מתורתי ויראתי הדבק בנצחי בנקיותי בסודי בעוזי כו' בתפארתי בתורתי בתשועתי ובתשובתי כי מה שאתה מבקש מהקב"ה שידריכך בדרכי תשובתו הן אלה הדרכים שאני מלמדך הם הם דרכי תשובתו ואתה החזק בהם לבל תפריד מחשבותיך אפילו רגע מתורתי ויראתי ובטל מלבך כל הרהורים הבאים לך מיצה"ר ונחש וסמאל מכניסים אותם בלבבך לאבדך להוממך להשמידך ואתה עמוד כנגדם ובטל אותם מלבך ואל יכניסו דבריהם באזניך ובכן תאבדם תהוממם תשמידם כי אליך תשוקתם ואתה תמשול בהם. כי מה שאתה רואה שלפעמים אני מדבר אליך ואינו עולה הלא ידעת מה שאחז"ל שמא יגרום החטא ועוד דאפילו לא יגרום הרהורים הבאים בלבך הם גורמים שכל דברי לא יעלו וגם הם גורמים לי לגמגם ואיני מגלה לך כל הדברים, לכן הזהר והשמר מהרהורים ההם ובפרט בעת התפלה בטל כל המחשבות ההם וייחד לבבך לתפלתי ועבודתי וצריך אתה שלא תסיח דעתך כלל. כי ברגע אחד שתסיח דעתך יצרך הרע יאבדך יהוממך ישפילך ישמידך ויפילך בבור תחתיות. לכן אתה תהיה תמיד ער לתחבולותיו ואל תעלם דעתך אפילו רגע אחד ממנו ותמיד תהיה באזהרה ממנו כי זהירות מביאה לידי נקיות ובכן תאבדהו תשמידיהו תהוממהו תכניעהו תחתך כי צריך אתה להשתדל הרבה שלא תעלים זהירותך ממנו אפילו רגע אחד ובפרט בעת ק"ש ותפלה בהשתדלות נמרץ צריך אתה לשרוף כל הרהורים ומחשבות בטלות שמכניס בלבך בקש דק"ש, ובכן תתעלה ותתנשא וראה וחשוב כי בכל הרהורים שיהרהר האדם בעסקיו לא מוסיף ולא גורע ולא מבטל מהנגזר עליו דבר ולכן בטל הרהורים מלבך:

והלא בפרשתא קדישתא דא איכא למידק במה דדקדקו חז"ל אמאי כתיב וידבר אלהים ולא כתיב וידבר ה'. ותו מאי ויאמר אליו אני ה', ותו מאי וארא אל אברהם וכו' ותו מאי ושמי ה' לא נודעתי להם:

אבל רזא דמילתא דמשה רבינו ע"ה סבר דכיון דקב"ה שדרי' למיפרק ית ישראל. דהא עברו ימי הרעה. ואתא זמן פורקנא, ואע"ג דא"ל ונטיתי ידי במצרים וכו' סבר דישראל, לא יהא להון בישא מכאן והלאה כיון דמטא זמן פורקנא ואוף במצראי יעביד בהון אתין ומופתין דלא לינזק להון טובא. ומש"ה קאמר למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני כלומר למה אבאשת לישראל טפי ממאי דהוו מבאשי להו מקדמת דנא כיון דמטא עידן פורקנ' וכי תימא דאכתי לא מטא השתא. למא זה שלחני השתא, הוי לך לאמתוני עד דימטי להון זמן פורקנא, ואהדר ליה קב"ה ואמר ליה, דהא ודאי מטי להון זמן פורקנא, והיינו דאמר ליה עתה תראה וכו', ואמר ליה וידבר אלהים וכו' כלומר אי תימא כיון דמטא זמן פורקנא למה הרעות לא דרכי דרכיך, דהא אנא פועל בדינא וברחמי כחדא, והיינו וידבר ויאמר דחד דינא יחד רחמי, וכן אלהים וכו' ואמר ליה אני ה' כלומר אני דהיא כנסת ישראל דהיא דינא רפיא ות"ת דאיהו רחמי כולא חד, וארא אל אברהם וכו' כלומר איתגלתי להון בשם שדי דהיינו כנסת ישראל, דאוף דאמרית להון אני ה' הוא בתפארת דכנסת ישראל ולא אדבקו בספירן עילאי, והיינו ושמי ה' לא נודעתי להם כלומר באספקלריא דנהרא לא איתידעית להון, ונסיתי להון בכמה נסיונות ולא איתרעמו ואת דאסיקתך לאתנבאה באיספקלריא דנהיא איתרעמת קדמי, לכן אמור לבני ישראל וכו' והוצאתי והצלתי וכו' לכן בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך ויודוך כי תיטיב לך ואתה שלום:

אור לשבת ד' לשבט, ה' עמך וכו' הלא לך לאתדבקא תדיר במשניותי ולא תפסיק מהם אפילו רגע אחד כי אני מתחבקת ומתדבק תמיד עמך:

ובפרשתא קדישתא דא אמר עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם, כלומר לקיתא בעצמך שבע מכות ולא הרגשת והיינו דקאמר מסתולל כלומר עשית עצמך כמסילה שאינך מרגיש המכות, דוגמת מה שאמר הנביא ע"ה על מה תכו עוד תוסיפו סרה ותו מכף רגל ועד ראש אין בו מתום ומשום הכי עד מכת בכורות לא אייתי עליה מכות בגוף דהא ארבה וחשך אינם מכות בגוף וכיוצא: