"אני פי מלך שמור" - לפיכך אני צריך ונכון לשמור פי מלכו של עולם שהיא הטובה שבכולן
"ועל דברת שבועת אלהים" - שנשבענו לו בחורב לשמור מצותיו ד"א אני נכון לשמור פי מלכי האומות המושלים בנו בגולגליות וארנוניות ועל דברת שבועת אלהים ובלבד שלא יעבירונו את השבועה שנשבענו למקום ועל דברת ואצל דברת שבועת אלהי אשמור פי המלכים כן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר (דנייאל ג) לך אמרין מלכא נבוכדנצר לא חשחין אנחנא על הדא פתגם להתבותך אם מלכא למה נבוכדנצר ואם נבוכדנצר למה מלכא אלא כך אמרו לו לך אנו אומרים דאת מלכא לנו לעבודה ולמסים ולגולגליות אך על דנא שאת אומר עלנא לעבוד עבודה זרה נכוכדנצר את ולא מלך ואת וכלבא שוין
(ב) אני - כאשר השלים להוכיח החכם שישמר מפח החשק שב להזהירו שלא ישען על חכמתו ויבזה מצות מלך מקומו בעבור היותו כסיל כנגדו, וענין אני אני אצוך או אזהירך על שנידברים שלא תמרה אותם האחד מה שיצא מפי המלך והשני מה שיצא מפיך גם אתה כנגד השם הנכבד והנורא כי המלך לא ינקה כל אשר ימרה את פיו ומלך האמת לא ינקה את אשר ישאאת שמו לשוא:
