מ"ג ויקרא יח א
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וידבר יהוה אל משה לאמר
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּמַלֵּיל יְיָ עִם מֹשֶׁה לְמֵימַר׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: |
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
השאלה הא' מה ענין אמרו כמעש' ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעש' ארץ כנען אשר אני וגו'. כי בשאר מצוות התור' לא עשתה התור' כדמות ההקדמ' הזאת ומצוות איסור העריות מי יחדם למעשה ארץ מצרים ולמעש' ארץ כנען:
השאלה הב' בכפל שבא בפסוקים האלה כי הנה ראשונ' אמר את מצותי תשמורו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם. וחזר ואמר שנית ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ואחד משני הפסוקי' האלה הוא כפול בהכרח גם אמרו שם פעמים אני ה' מבואר ההכפל:
השאלה הג' באמרו איש איש אל כל שאר בשרו לא יקרבו לגלות ערוה אני ה'. והפסוק הזה אין לו ענין כי מיד אח"ז ביאר העריות א' אל א' והפסוק הזה לאי זה מהם נתיחד. ויקש' עוד למה אמר בפסוק הזה הראשון מן העריות אני ה'. ולא אמר כן בשאר פסוקי העריות:
השאלה הד' באמרו ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא כי אם בא הפסוק הזה להזהיר על האם למה זכר האב. ואם בא להזהיר על אשת האב אע"פ שאינ' אמו אח"ז אמר ערות אשת אביך לא תגלה ולמה א"כ הוצרך לזכור כאן ערות אביך וערות אמך לא תגלה:
השאלה הה' למה לא זכר הכתוב בעריות ערות בתו וזכר ערות בת בנו או בת בתו. וחז"ל אמרו ערות בת בנך בבתו מאנוסתו הכתוב מדבר ובת בתו מאשתו אנו למדין מערות אשה ובתה וכן כתב רש"י ערות בת בנך ק"ו לבתך אלא לפי שאין מזהירין מן הדין למדוה מג"ש. וראוי לדעת למה לא הזהיר על הבת בביאור כאשר עשה בשאר העריות אלא מכח ק"ו וג"ש:
השאלה הו' באמרו ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערותה כי למה הזהיר עתה על ערות אחותו וכבר הזהיר עליה באמרו ערות אחותך בת אביך או בת אמך ופרש"י שאינו חייב על אחותו משפחה ולכך נאמר בת אשת אביך הראויה לקדושין. והפסוק קראה אחותך:
השאלה הז' באמרו ומזרעך לא תתן להעביר למולך כי למה זכר המולך שהוא מסוג עובדי כוכבים בתוך העריות והם שלשה סוגים מתחלפי'. עבודת כוכבים ומזלות. גלוי עריות. ושפיכת דמים. וענין הפרשה הוא בגלוי עריות ולכך יקשה למה הכניס בתוכה המולך:
השאלה הח' בכפל הפסוקים שבאו אחרי זכרון העריות שאמר הכתוב אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכ'. ותטמא הארץ וגו' ותקיא הארץ את יושביה וחזר לומר פעם שנית כי כל התועבות האלה עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ. ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם. והם בלי ספק דברים כפולים ואמר אח"כ ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם. ולא תטמאו בהם אני ה' אלהיכם. וההכפל בפסוקים האלה מבואר נגלה:
והנני מפרש הפסוקים האלה באופן יותרו השאלו' האלו כלם בג"ה:
וידבר ה' אל משה לאמר כמעשה ארץ מצרים וגו' עד סוף הסדר. מפני שזכר לעיל איסור שפיכת הדם על פני השדה להרחיקם מהעבודות שהיו עובדים במצרים וכמו שאמר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים לכן אמר כאן כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו שהיא האכילה על הדם וסביבו ואכיל' הדם עצמו לפי שהכנעניים לא היו פירוצים באכיל' על הדם ולא על אכילת הדם עצמו. אבל היו פרוצים מאד בענין הניאוף. לכן אמר כנגד קלקולי הכנעניים אשר בשר וגו'. וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו והוא בענין העריות לכך נסמכו שתי הפרשיות האלו. והית' התחלת כל אחת מהן בלשון איש איש להיותם דומות בזה כי בראשונ' אמר איש איש אשר ישחט ובשני' אמר איש איש את כל שאר בשרו. הא' הזהיר' בענין עבודת השדים. והשנית באיסור העריות הנמשך ברוב הניאוף. וי"מ שעל העריו' אמר כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען מפני שהמצריים היה בשר וגו' לפי שכמו שזכר המדיני המדות הן הרגיליות וכל אדם ינהג בהן אם כמו שנוהגים בארץ מולדתו או כפי מה שנוהגים בארץ מושבו אם לא נתישב בארץ מולדתו ולכן הזהירם יתברך כמעשה ארץ מצרים עם היות שישיבתם שם וארץ מולדתם לא תעשון וכן כמעשה ארץ כנען אשר אתם באים שמה לשבת בה לא תעשו לפי שיש לכם למוד אחד יותר ראוי והגון שתלמדו אותו והוא למוד אלהיכ' וזה שכתב את מצותי תעשו ואת חקותי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלהיכם ר"ל אין ראוי שתלמדו מדותיהם ומעשיהם ממצרים שהוא הגבול שיצאתם משם ולא מארץ כנען שהוא הגבול אשר תבואו בו כיון שהארץ ההיא קאה את יושבי' ולמה תלמדו מהם אחרי שלא הצליחו אבל למדו ועשו כמצות אלהיכם המנהיג אתכם והוא אמרו אני ה' אלהיכם. וביאר להם התועלת שימשך להם בהיותם הולכים בחקות השם ומשפטיו באמרו ושמרתם את מצותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כלו' מעשה ארץ מצרים המביא אדם אל הכרת ומעש' ארץ כנען המביא אדם אל האבדון אבל מצותי ותורותי יביאוהו אל החיים הנצחיים והם חיי הנפש. וכן תרגמו אונקלוס וחי בהם ויחי בהוי לחיי עלמא. כי א"א לפרש וחי בהם אל חיי העולם הזה כיון שגם האומות יחיו בחקותיה'. והותרו במה שפירש בזה שני השאלות הראשונות הא' והב'. ואמנם אמרו איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה יש מפרשים שאר שהוא כמו בשר ויהי' שאר בשרו כמו אדמת עפר ויותר נכון לפרש ששאר הוא מלשון שארית וקיום. והנה קיום הבשר באישים רבו המספר הוא הקורב' והיחס שיש ביניהם להכנס תחת סוג יתיחסו כלם אליו. ומלת ערוה הוא מלשון ערוי שענינו מכוסה ולכן ביחוד בנקבה נאמר ערוה. ואחרי שתדע זה אפשר לפרש הפסיק בא' מג' אופנים. הא' שרצה בו להזהירו על כל העריות בכלל בתחילתן ואח"כ יפרט אותם והמאמר הכללי הוא איש איש אל כל שארבשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה' ר"ל המצוה הזאת בכללה ואח"כ ביאר מי הן השאר שאסור לגלות ערוה. ואמר ערות אביך וערות אמך ע"ד הפשט ערוה אחת היא שישכב את אמו כי הוא ערות אביו וקלונו וערות אמו יחס הערו' לשניה' והוא אמרו אמך. היא לא תגלה ערותה כי בכ"מ שנזכר ערות אין הרצון בו עצמו אלא אשתו. והפי' הב' הוא שלא בא הכתוב הזה להזהיר על גלוי העריות אלא לעשות משמרת אליו והרצון שהאדם לא יתקרב אל קרובותיו יותר מדאי כי אולי יביא זה לגלות ערותן. וזהו לא יקרב לגלות ערוה שהוא קרוב בשר וישיבה כדי שלא יבא לגלות ערוה. והג' הוא שכל העריות נכללות לג' מינים. הא' מה שיהי' אסור בעבור כבוד האדם עצמו כמו שאמר כי ערותך הנה אשת בנך היא ערות אביך היא. הב' מה שיהי' אסור מפני כבוד האב כמו שאמר ערות אביך היא. ערות בת אשת אביך. ערות אחי אביך ודומיהם. והג' מה שיאסור מפני כבוד האם כמ"ש אמך היא לא תגלה ערות' ערות אחות אמך וכיוצא בו. ומפני זה בתחלת העריות זכר כל שלשת הסוגים כי הוא אמר על עצמו איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. ועל העריות האסורות מפאת עצמו אמר ערות אביך שהוא ג"כ סיג כולל לנקבות האסורות מפני כבודו. ועל העריות האסורו' מפאת האם אמר וערות אמך לא תגלה הרי כאן ג' הסוגים בכלל. והתחיל לפרט אותם בענין האם שהוא מה דסמיך ליה באמרו אמך היא לא תגלה ערותה. והנה זכרה התור' העריות בסדר מהיותר חמורה בגנות אל היותר קלה כי זכרה ראשונ' ערות האם כמו שאמר אמך היא לא תגלה ערותה להיותה החמורה מכל העריות והוא היותר שאר שיש לאדם. והותרו בזה השאלות הג' והד'. ואחר ערות האם זכרה ערות אשת האב כי בבחינת כבוד האב הרי היא כאמו. ואח"ז זכר אחות בת האב או בת האם. ואמר מולדת בית או מולדת חוץ ר"ל במולדת בית בחופה וקדושין כמנהג בנות ישראל. ומולדת חוץ שהית' אמה אנוסה או מפותה או חללה זונה שלא באישות כדברי המתרגם. וי"מ מולדת בית על אחות בת אביו ומולדת חוץ על בת האם שנשאה לאיש אחר והוא ע"ד לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. ואחר האחות זכר בנות הבנים והבנות שהם בקורבה יותר חלושה ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן. ולפי שהיה זה נוגע לכבוד עצמו אמר כי ערותך הנה. ומטעם זה נאסרה הבת ג"כ לפי שבני בנים הרי הם כבנים ודיו לבא מן הדין להיות כנידון ואם בת בנו או בת בתו היא אסורה לו כ"ש בתו ממש גם שכבר למדנו איסור הבת מענין אשה ובתה והותר' בזה השאל' הה'. ואח"ז זכר ערות בת אשת אביך מולדת אביך ולא אמר בת אמר לפי שאין זו אחות מאב ואם אבל היא בלבד אחות מן האב מאשה אחרת ובא ללמד שאינו חייב על אחותו שהוליד אביו משפחה כי אם בת אשת אביו הראוי' לקדושין וכן קבלו חז"ל ובזה הותרה השאל' הו'. ואח"ז זכר ערות אחות אביו לפי שהוא שאר אביו וחרפה הוא לו שתזנה אחותו עם בנו וכן ערות אחות אמך. ואח"ז זכר ערות אחי אמך לא תגלה וביאר איך יהיה הגלוי ההוא באמרו ואל אשתו לא תקרב דודתך היא. ואח"ז זכר ערות כלתו אשת בנו כי איך יחרף ויגדף האב את אשת בנו החביב עליו. אך אשת אחי האם לא זכרה התור' כי אין הערוה לא לאב ולא לאם בעצם וראשונ' ולזה לא נאסרה רק מגזרת רבותינו שגדרו בעריו'. וכן מאב ואם ולמעל' מדברי קבלה נקראו שניות לעריות. א"כ נזכרו כל העריות כפי מדרגתם בזנות. ואמר ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח להגיד שאיזו מהם האשה או בתה שתקח ראשונ' באישות אסור עליו לקחת השניה שנא' לא תקח בדרך לקוחין וקדושין. ואמר שארה הנה להגיד ששתיהן כבשר אחד ולכן זמה היא ר"ל זממה רעה ויצר הרע וכן תרגם אונקלוס עצת חטאין. ואמר ואשה אל אחות' לא תקח ר"ל בדרך לקוחין פרט לאונס ומפתה שמותר באחותו. וטעם לצרור לגלות ערותה עליה בחייה מלת לצרור היא מלשון הצר הצורר ואין קנאה לאחר מות' ולזה אמר בחיי' אך לאחר מיתת אשתו מותר באחות'. אבל לא לאחר גרושי אשתו כיון שהיא עדין בחיים. ומאחר שאמר בזו בחייה שומע אני ששאר כל העריו' אסורות עולמית. ולא אמר ערות אחות אשתך שלא בא הכתוב לאסור רק לאיש לצרור את אשתו בנשאו אשה עלי' והוא אמרו לצרור כי אין שתי אחיות אסורו' מפאת עצמן כי כבר היו לאלקנה שתי נשים והכתוב מוכיח כי תהיינה לאיש שתי נשים רק אסר הכתיב להיות אחת יושבת צרורה שאין בעלה נוהג בה העונ' האמור' בתור' כענין ותהיינ' צרורות עד יום מותם אלמנות חיות וע"כ אמר עליה בחיי'. ודרך חז"ל בזה ידוע. ואמר ואל אשה בנדת טומאת' לא תקרב ר"ל אפי' שתהי' אשתו ונסמכ' כאן לפי שהן דומות כי כמו ששתי האחיות מותרות בזמנים מתחלפים והוא אחר מות א' מהן כן הנדה יש זמן לאסרה וזמן להתיר' וכן סמך אשת איש שהיא דומה לה שיש זמן לאיסור' וזמן להתיר' אחר מות הבעל. ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע בא להזהיר על אשת איש. והנביא קללו שנא' (מלאכי ב׳:י״א-י״ב) ובעל בת אל נכר יכרת ה'. ואמנם אמרו במקו' הזה ומזרעך לא תתן להעביר למולך נזכר כאן אע"פ שא"ז מכלל העריו' לשתי סבות. הא' לפי שעבודת המולך היתה ממעש' ארץ כנען כמו העריו' אשר זכר שהיו הכנעניי' פרוצי' בהן ולכך באה הזהרתו עם העריות להיות' דברים מיוחדי' ומורגלי' בארץ ההיא. והב' לפי שהית' עבודתו ענין זנות והוצא' הזרע לבטל' כמו שכיבה עם בהמה והזכור ולכן זכר' אותו התור' בשם זרע שנא' ומזרעך לא תתן להעביר למולך כי מפני שהיו נותני' בניה' ובנותיה' לשרוף באש הי' כאלו השחיתו דרכם והוציאו זרעם לבטל' במה שהולידו לריק והפסידו זרעם בידיהם. ולכך נזכר כאן וסמך אליו איסור שכיבת הבהמ' והזכור והותר' בזה השאל' הח'. ואמנם איסור העריו' כבר ביאר הרב המור' ענינו בפמ"ט ח"ג שהוא כדי למעט את המשגל ולמאוס בו כי לא ירצה ממנו כי אם מעט מזער שכל א' מהנקבו' שנזכרו בעריו' נמצאות על הרוב עם האיש שנאסרו עליו תמיד בביתו והן ממהרות להראות לו ולהמצא לפניו לא יטרח להזמינן ולבקשן וא"א לשופט להרח ק את האדם שלא ימצאו אלו עמו ולכן נאסר' בעילתן ונמנעה לנו מניע' גדול' במיתת ב"ד וכרת כי כאשר ידע האד' שאין שם צד היתר בבעילתן יש לבטוח שלא ילך אדם אחריהן ולא יהרהר בהן והיות הערו' ממהרת להראו' בקרוב' להמצא כמו שאמרנו מבואר בהם כי האדם כשיהי' לו אשה על הרוב אמה וזקנתה ובתה ובת בתה ואחות' נמצאות עמה על הרוב מהעתי' והבעל פוגש אותם בבואו בביתו ובעשותו מלאכתו וכן האשה תעמוד פעמים רבות עם אחי בעלה ואביו ובנו וככה מציאות האדם על הרוב עם אחיותיו ודודותיו ואשת דודו ואלו הן כלם עריות של שאר בשר. והוא אחת מהסבות שבעבור' נאסרו. והענין השני הוא לישא פנים למדת הבושת מפני כי היות זה המעש' בין השרש והענף עזות גדול הוא לאדם לבעול את האם או את הבת ונאסר על שרש וענף שיבעל אחד מהם את האחר. ואין הפרש בין שיבעול השרש או הענף או שיתקבצו שרש וענף בבעילת גוף שלישי שיתגלה גוף אחד גלוי משגל לשרש הענף ומפני זה נאסר לקבץ בין אשה ואמה ולבעול אשת האב ואשת הבן שאלו הם כלם גלוי ערות גוף א' לערות שרש וענף והאחי' כשורש וענף הם. וכאשר נאסר' האחות נאסר' אחות האש' ואשת האח שהוא התקבץ שני אישים שהם כשרש וענף בבעילת גוף שלישי. וכאשר החמיר באסור קבוץ האחים ושם אותם כשרש וענף בגוף אחד אסר' מפני זה בעילת אחות האם שהיא במקום האם ואחות האב שהיא במקו' האב. וכמו שלא נאסר' בת אחי האב ולא בת אחות האב כן לא נאסר' בת האח ולא בת האחות כי ההקש אחד. ואמנם היות אחי האב מותר באשת בן אחיו והיות בן האח אסור באשת אחי אביו הוא מבואר לפי הטעם הראשון כי בן האח נמצא על הרוב בבית אחי אביו ושירותו עם אשת אחי אביו כשירותו באשת אחיו. אבל אחי האב אינו נמצא כן בבית בן אחיו ואין שרות לאחי האב עם אשת בן אחיו. הלא תראה שהאב בעבור שהוא רגיל באשת בנו כרגילות בנו עם אשתו היו שני האסורי' שוים ובמית' אחת. וטעם איסור בעילת הנדה ואשת איש מבואר אין צריך לבקש לו טעם אחר וכבר ידעת שאסור לנו ליהנו' בערו' על איזה צד שיהי' אפילו בראות העין ולא שיתקש' עצמו עד שלזה הזהירו חז"ל להסתכל בבהמ' ועוף בשעה שנזקקים זל"ז וזהו הטעם אצלי באיסור כלאי בהמ' לפי שלא יתעורר איש ממין א' לבעול איש ממין אחר על הרוב אם לא ירכיבהו עליו בידי' כמו שעושי' הפחותי' מולידי הפרדי'. ומאס' התור' שישפיל איש מישראל מעלתו למה שבו מהפחיתו' והעזות שמאסה התור' לזכרו כ"ש לעמוד עליהם ולעשות' וזה ענין לא תחרש בשור ובחמור יחדיו כי אם יקבץ בין שניהם פעמים ירכב א' מהם על חבירו וכמו שהאריך הרב בזה במקו' הנזכר דברי פי חכם חן. ואבן כספי כתב בפירושו לתור' שהית' הסב' לאיסור העריו' לשום שלום בין בנ"י ולהסיר הקטטות והמריבו' אשר יתחדשו מפני קנאות האנשי' לנשותיה' עד שלזאת הסבה אמרה התור' לצרור. ולכך אסרה הנקב' שתפול בעבור' הקטט' ואסר' אשה ובתה ושתי אחיות כדי שלא יקנאו זו בזו כי הקנא' יותר עצומה בקרובי' מבזולת'. ובהיות הקטט' ביניה' תמיד לא יניח הזכר ולא יוכל להשלי' עצמו. ואסר' ג"כ אשת איש כי הבעל יקנא עליו בלי ספק וימית את הבועל את אשתו כמו שאמ' (משלי ו׳:ל״ד) כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם. וכן אסר' הקדש' כי בית זונה יתגודדו ורוב הרציחו' הוא בעבור הנשי'. ולזאת הסבה בעצם אסר' את אשת האח ונתן טעם ערות אחיך הוא ר" היא אשתו ואם תנאף עמה היא תשלח מדנים בין אחים. וכן ערות כלתך כי אשת בנך היא. וכן ערות אשת אביך ערות אביך היא שגם המה רעות מאד מצד הקטט' הנמשכת בהם בין הקרובי' מאד ושהם על הרוב בבית אחד. וכן אסר' קצת עריות אחרות כבת הבן או בת הבת בעבור הבעלי' רצוני חתנו כי כלל זאת הסב' לאסור לאיש הנקב' שיש לאדם אחר יותר דין עליה ואף אם הדינין שוים בקדש' ולכך היה אסור הקדש' יותר נקל בהיות' בשוה. אבל החומר' היא בין הפחו' והיתר ולכך השמיט' התור' זכירת אסור עריו' מה להעדר מהם זאת הסב'. אמנם איסור הנד' אינו מזאת הסב' רק מסבה אחרת והוא מבואר. וכן השכיב' עם הנכרית שרמז עליה באמרו כאן ומזרעך לא תתן להעביר למולך שהי' אז היותר מפורסם מכל האלוהו'. וכן שכיב' הזכר והבהמ' מבואר בעצמ' כי תבל המה שר"ל בליל' וערוב כי שרשו הוא בלל. אלה הם דברי החכם הזה והראב"ע כתב שאיסור העריו' היה מצד המקו' כי יעקב לקח שתי אחיו' בחרן. ואחריו עמרם לקח את יוכבד דודתו במצרי' ולא נטמאו בהם. אבל הית' הטומא' בעריו' בארץ כנען. ואין טעם בדבריו כי הם לא כשמרו מזה ר"ל יעקב ועמרם לפי שעדין לא ניתנ' תור' ולא נאסרו העריו' כי בלי ספק הטומא' ורוע המעש' כולל בחרן ובמצרי' כמו בארץ כנען. וגם בבית יעקב הית' מריב' וקטט' מפני נשיו לאה ורחל. והקב"ה כשרצ' לזכות ישראל הדריכם במעגלי צדק ודרכי יושר שלא שערו בו ראשוני' ולרמוז לזה כלו אמרה תור' אחרי איסור העריות אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוי' והית' טומאת' כ"כ שנטמא' הארץ עצמ' וזהו ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה והי' זה כשהקיא הארץ את יושביה ולא יכלה לסבול אותם ומפני זה ראוי לכם שתשמרו את משפטי ואת חקותי ולא תעשו מכל התועבו' האלה האזרח והגר הגר בתוככ'. כדי שלא יקר' לכם כמו שקר' לכנעניים. ואמנם אמרו עוד ולא תקיא הארץ אתכם אינו ליעוד שתקיא אותם הארץ כאשר קאה את הכנעני כי זה כבר נאמר. אבל פירושו כמו שכתב הרלב"ג בשם אביו שאמר' תורה ולא תחשבו שיהי' העונש המגיע בזה לבד שתקיא אתכם הארץ כאשר קאה את הגוי אשר לפניכ'. אבל עוד מלבד זה תתחייבו בכרת הנפשו' העושות אחת מכל התועבות האלה. והוא אמרו כי כל אשר יעשה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם שהוא עונש יותר עצום מהקיאה לכן ראוי לכם שתשמרו את משמרתי לבלתי עשות מהתועבות האלה כדי שלא תקיא הארץ אתכם ויכרתי נפשותיכ' בעונש נצחיי כי אני ה' אלהיכם שהשכר האמיתי הוא הדבקות בי וההנאה מזיו שכינתי: תם סדר אחרי מות: