מ"ג במדבר לה ב

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
צַו֮ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְנָתְנ֣וּ לַלְוִיִּ֗ם מִֽנַּחֲלַ֛ת אֲחֻזָּתָ֖ם עָרִ֣ים לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרָ֗שׁ לֶֽעָרִים֙ סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם תִּתְּנ֖וּ לַלְוִיִּֽם׃

תרגום

אונקלוס (תאג'):	פַּקֵּיד יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִתְּנוּן לְלֵיוָאֵי מֵאַחְסָנַת אֲחֻדַּתְהוֹן קִרְוִין לְמִתַּב וְרֶוַח לְקִרְוַיָּא סַחְרָנֵיהוֹן תִּתְּנוּן לְלֵיוָאֵי׃
ירושלמי (יונתן):	פַּקֵיד יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל וְיֶחְסוּן לְלֵיוָאֵי מֵאַחְסָנַת אֲחוּדַתְהוֹן קִירְוִין לְמִיתַב וּפַרְוִילִין לְקִירְוַיָא חֲזוּרְנוּתְהוֹן תִּתְּנוּן לְלֵיוָאֵי:
ירושלמי (קטעים):	וּפַרְוִוילֵי לְקִרְיַת חֲזוֹר חֲזוֹר לְהוֹן יִתְּנִינוּן לְלֵיוָאֵי:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ומגרש" - ריוח מקום חלק חוץ לעיר סביב להיות לנוי לעיר ואין רשאין לבנות שם בית ולא לנטוע כרם ולא לזרוע זריעה

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וּמִגְרָשׁ – רֶוַח מָקוֹם חָלָק חוּץ לָעִיר סָבִיב, לִהְיוֹת לְנוֹי לָעִיר, וְאֵין רַשָּׁאִין לִבְנוֹת שָׁם בַּיִת וְלֹא לִנְטֹעַ כֶּרֶם וְלֹא לִזְרֹעַ זְרִיעָה (ערכין ל"ג ע"ב).

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"ומגרש" - ריוח מקום חלק חוץ לעיר סביב להיות לעיר לנוי ואין רשאין לבנות בו בית ולא ליטע כרם ולא לזרוע זריעה אלף אמה סביב (פסוק ד) ואחריו אומר אלפים אמה (פסוק ה) הא כיצד אלפים הוא נותן להם סביב ומהם אלף פנימים למגרש והחצונים לשדות סביב ולכרמים לשון רש"י מדברי רבותינו (סוטה כז) והנכון בעיני על דרך הפשט שיאמר שיתנו למגרש אלף אמה בסביבות העיר כנגדה שיהיו לה לארכה אלף אמה חמש מאות לרוח האחד ולרחבה כמו כן אלף אמה חמש מאות אמה לכל רוח ואחר כך אמר שיעשו מרובע אלפים אמה על אלפים אמה ותהיה העיר באמצע הרבוע הוסיף להם מגרש שלא כנגד העיר כשיעור הראשון שכנגד העיר עד שנמצא כשתשאיר למגרש אלף אמה בסביבותיה כאשר עשה בתחלה תהיה העיר אלף על אלף ברבוע והנה העיר רביע במה שיתנו ללוים ודע כי לשון פאה יאמר על הצד כולו וכן מאה באמה אורך לפאה האחת (שמות כז ט) לעבר כולו וכן כל הנזכרים שם וכן הפאות שבסוף ספר יחזקאל ועוד שאם היה אומר למדוד מן העיר אל החוץ אלפים אמה לכל רוח היה אומר ומדותם מחוץ לעיר לפאת קדמה וגו' אבל " ומדותם את פאת קדמה " היא מדידת הצד ההוא כאשר פירשתי וכן נאה להם לערים שתהיה להם אחוזה מרובעת לא שימדדו אלפים אמה לארבע הרוחות כנגד העיר והקרנות לא תהיינה להם ודומה לזה סביב שמונה עשר אלף (יחזקאל מח לה) כי העיר בין כל סביבותיה שמונה עשר אלף כי מנה בארבע הפאות ארבעת אלפים וחמש מאות שהן שמונה עשר אלף לכולן כי מדד בארבע הפאות ונכון הוא שיהיו אלף אמה אשר נתן להם סביב כנגד העיר למגרש שלא יזרע והאלף אשר הוסיף בכתוב השני בארבע הפאות לשדות וכרמים כמו שקבלו רבותינו אבל שם הכל מגרש בלשון הכתוב אלא שזה נעבד ונזרע וזה לא יעבד בו ולא יזרע ולכך הפרישן זה מזה

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבותיהם. לשון מגרש ריוח, מקום חלק חוץ לעיר סביב להיות לנוי לעיר מקיר העיר ולחוץ אלף אמה סביב, ואינם רשאים לבנות שם בית ולנטוע שם כרם ולזרוע זריעה אלא שיהיה לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם.

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

ונתנו ללוים וגו'. פירוש: הגם שצוה ה' שלא יהיה ללוים חלק ונחלה בארץ, אבל בתורת חסד יתנו להם מתנת חנם ממה שהגיעם, כדין שמפרנסים מי שהשיגה (אולי צריך לומר שלא השיגה) ידו, והוא מה שדקדק לומר: ערים לשבת - פירוש: לצד ההכרח לשבת בהם וגו', ולזה כפל לומר אחר כך: והיו הערים להם לשבת - להעירך כי מאמר לשבת ראשון היא טעם הנתינה, ומאמר והיו הערים להם לשבת הוא לומר לך שצריך שיהיו ראוים לישיבה, ורז"ל אמרו (מכות י"ב. ערכין לג) שבא לומר שהערים יהיו לישיבה, שאין עושין עיר מגרש:

<< · מ"ג במדבר · לה · ב · >>