כתובים אחרונים/שושנה
חזור לדף ראשי > כתובים אחרונים/שושנה
| כתובים אחרונים/שושנה | |
|---|---|
| שפת המקור | עברית |
| שם היצירה בשפת המקור | שושנה |
| מחבר | מחבר לא ידוע |
| מתרגם | יצחק זקיל פרנקל |
(א) איש היה בעיר בבל ושמו יהויקים:
(ב) ויקח־לו אשה שושנה בת־חלקיהו והיא היתה יפת תאר
ויראת אלהים: (ג) כי אבותיה היו ישרי־לב וידריכוה בדרכי תורת משה: (ד) ויהויקים היה עשיר מאד ויהי־לו כרם חמד אצל ביתו וכל היהודים התאספו אליו כי נכבד היה מכל העיר: (ה) ויהי בשנה ההיא ויקימו שנים מזקני העיר לשופטים על העם: (ו) והם היו מן־האנשים אשר אמר יי עליהם מבבל יצאה הרעה ומזקניה שפטי העם: (ז) ויבאו מדי יום ביומו אל־בית־יהויקים וכי היה לאיש דבר בא אליהם: (ח) ויהי בעת הצהרים וכל־איש הלך לדרכו ותלך שושנה לשוח בכרם בעלה:
(ט) ויראו הזקנים את־האשה מתהלכת יום יום בכרם ויתאוו תאוה: (י) ותהפך לבבם ותחת נשא מרום עיניהם נשאו את־עיניהם אליה ולא זכרו תורת יי ומשפטו: (יא) וגם כי־חצי התשוקה נחתו בלבב שניהם לא־גלו את אהבתם איש אל־אחיו כי התבוששו וכל־אחד חשב לחללה: (יב) וישקדו יום יום על־דלתי הכרם ללכת אחריה ולהביט אליה: (יג) ויאמרו איש אל רעהו נשובה־נא אל־בתינו כי קרבה העת לאכול בצהרים: (יד) ויהי אחרי לכתם ואחרי הִפרדם איש מעל אחיו ויפן כל־אחד וישב אל הכרם וימצאו שניהם יחדו: (טו) וכאשר שאלו איש את־אחיו לאמר מה־זאת ויִתוַדוּ את תשוקתם הרשעה ויוָעֲצו יחדָו וישימו מועד לֶאֱרֹב לה בהיותה לבדה:
(טז) ויהי היום והם בּמארב ותבוא שושנה כדרכה לרחׂץ בכּרם כחׂם היום ושתי נערותיה אִתה: (יז) ואיש לא־היה בכרם זולתי שני הזקנים אשר התחבאו לארוב לה: (יח) ותאמר שושנה אל נערותיה קְחֶנה־לי
שמן ובורית וסגורנה הכרם עד כלותי לרחוץ: (יט) ותעשינה הנערות כאשר אמרה ותצאין לקחת ולהביא לה את אשר בקשה ותסגורנה הדלת בעדיהן: (כ) ולא ראו את האנשים כי התחבאו: (כא) הנה הולכות והנה שני הזקנים הגיחו מן המחבוא וירוצו אליה ויאמרו: (כב) הנה הכרם נעול ואין פה איש לראות ונפשנו חשקה בך לכן הבה נא ונבוא אליך: (כג) ואם מאן תמאני לשמוע בקולנו העד נעיד בך כי ראינו איש עמך בכרם ועל זאת שלחת את הנערות מאיתך: (כד) ותאנח שושנה ותאמר אויה לי הנה צרות רבות סבבוני יחד: (כה) אם אעשה את חפצם בת מות אנוכי ואם אחדל מי יצילני מידם: (כו) אפס טוב לי לנפֹל בנקיון כפי בידי אדם מחטוא לאלוהים: (כז) ותשא שושנה את קולה ותצעק ויצעקו גם הזקנים לקראתה: (כח) וירָץ האחד אל הדלת ויפתח: (כט) ואנשי הבית שמעו את קול הצעקה וירוצו אל הכרם לראות מה זה יעשה: (ל) ויהי כי הוציאו הזקנים עליה את דבתם רעה ויתבוששו העבדים כי מיום היוולדה לא נשמע כזאת עליהָ:
(לא) ויהי ממחרת בהקבץ העם בית יהויקים בעלה ויבׂאו גם שני הזקנים ויוציאו עליה שם רע למען שפוט עליה משפט מוות:
(לב) ויאמרו אל העם שִלחו־נא והגישו את שושנה בת חלקיהו אשת יהויקים אלינו: (לג) וישלחו אליה ותבוא היא ואבותיה עם בניהם וכל משפחתה: (לד) ושושנה הייתה טובת מראה רכה וענוגה (לה) ויצוו הרשעים האלה להסיר הצעיף מעל פניה למען התענג עוד בהוֹד מַראֶהָ: (לו) וכל מוׂדָעֶיהָ וכל
הנצבים עליה בכו בכי גדול מאד: (לז) ויקומו שני הזקנים ויתיצבו בקרב העם וישימו את־ידיהם על־ראש שושנה: (לח) והיא בכתה במר נפשה ותשא עיניה השמימה כי־בטח לבה ביי: (לט) ויענו הזקנים ויאמרו הנה התהלכנו שנינו בכרם ותבא שושנה ושתי נערותיה איתה: (מ) ואחרי־כן שלחה את הנערות מפניה ואת־הכרם סגרה: (מא) ויגש אליה עלם אחד נחבא בגן וישכב עמה: (מב) ויהי כי־ראינו מפינת הגן את־הנבלה הזאת וקרבנו אליה והנה היא שוכבת בחיקו: (מג) אפס לא היה לאל ידנו לתפש את־העלם כי חזק היה ממנו ויפתח הדלת וימלט: (מד) ויהי כי החזקנו־בה ושאלנוה לאמר מי־הוא העלם ותמאן להשיב לנו דבר: (מה) ועתה עדים אנחנו בדבר הזה: (מו) ויאמן העם אל דברי הזקנים והשופטים וישפטו אתה משפט מוות: (מז) ותזעק שושנה בצרת נפשה ותאמר: (מח) יי אלהים לך נגלו כל תעלומות וחדשות אתה יודע בטרם תצמחנה: (מט) ידעת גם ידעת כי אין בפיהם נכונה וכי שקר העידו־בי: (נ) ועתה הנני הולכת למות גם כי־נקיתי מן־הפשע אשר־בדו מלבבם הרע: (נא) וישמע אלהים את־נאקתה ויעתר לה:
(נב) היא מוצאת להומת ויי העיר את־רוח נער אחד ושמו דניאל וישא את־קולו ויאמר: (נג) נקי אנכי מן־הדם אשר יישפך: (נד) ויפן כל־העם וישאל מה־זה הדבר אשר דברת: (נה) ויתיצב דניאל בקרב העם ויאמר: (נו) שמעו־נא בני ישראל הנסכל נסכלתם להרשיע בת־ישראל בטרם חקרתם ודרשתם הדבר: (נז) שובו־לכם אל בית המשפט וראיתם כי־שקר ענו־בה האנשים
האלה ויפן מהר כל־העם וישובו: (נח) ויאמרו הזקנים אל דניאל שב־נא בתוכנו והשכילנו אתה אם שמך אלהים לאיש שר ושפט: (נט) ויען דניאל ויאמר היפרדו־נא שניהם איש מעל אחיו ואשאל איש איש לבדו: (ס) ויהי אחרי הפרדם ויקרא לראשון ויאמר אליו הזקן בימים ובפשעים כעת יחולו על ראשך: (סא) דע־נא כי משפט עוול שפטת והצדקת את־הרשע והרשעת את־הצדיק אף כי־אמר אלהים "ונקי וצדיק אל־תהרג": (סב) ועתה אם ראית את אשר דברת הגד־לי את־שם העץ אשר מצאת שניהם תחתיו ויען ויאמר תחת אלָה: (סג) ויאמר דניאל יתנך יי לאלה ומלאכו יצוה־לך להכריתך: (סד) וישלח אותו מעל פניו ויצו להגיש את־השני ויאמר אליו בן־כנעני אתה ולא בן־יהודי: (סה) הן יְפי האשה השיאך ורוח זנונים הפך לבך: (סו) ככה היה מעשיכם כל־הימים לזנות את־בנות ישראל ומיראתן אתכם הטיתם אותן לכל חפציכם: (סז) זולתי בת־יהודה הזאת אשר לא שמעה לקול תזנותך: (סח) ועתה הגד־לי את־שם העץ אשר ראית שניהם תחתיו ויען ויאמר תחת אלון: (סט) ויאמר דניאל השקר יכסה פניך קלון ראה כי מלאך יי ינופף חרבו עליך להשחיתך:
(ע) וישמע כל־העם וישאו את־קולם להודות ליי המושיע לכל המיחלים לחסדו: (עא) ויקומו כולם על שני הזקנים אשר נלכדו באמרי פיהם על־יד דניאל כי שקר ענו בשושנה: (עב) ויעשו להם כמשפט תורת משה "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו": (עג) ויהרגו אתם וינצלו ביום ההוא משפך דם נקי בישראל: (עד) וחלקיהו ואשתו נתנו שבח והלל ליי על־דבר בתם כי לא נמצא בה ערוות דבר: (עה) וכן עשה יהויקים בעלה וכל משפחתו: (עו) ויהי דניאל גדול ויקר בעיני העם מיום ההוא והלאה עד יום מותו:
קישורים חיצוניים
[עריכה]- שושנה, בתרגומו של יצחק זקיל פרנקל, מהדורת לייפציג, 1830, באתר "גוגל ספרים".