כתובים אחרונים/שושנה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
< כתובים אחרונים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חזור לדף ראשי >כתובים אחרונים/שושנה


שם היצירה בעברית           כתובים אחרונים/שושנה
מחבר            מחבר לא ידוע
שפת המקור           יוונית
שם היצירה ביוונית           Σουσάννα
מתרגם           יצחק זקיל פרנקל
קישור למקור           מעשה שושנה, מתוך ספר כתובים אחרונים (מהדורת 1830).


 (א) איש היה בעיר בבל ושמו יהויקים: (ב) ויקח־לו אשה שושנה בת־חלקיהו והיא היתה יפת תאר ויראת אלהים: (ג) כי אבותיה היו ישרי־לב וידריכוה בדרכי תורת משה: (ד) ויהויקים היה עשיר מאד ויהי־לו כרם חמד אצל ביתו וכל היהודים התאספו אליו כי נכבד היה מכל העיר: (ה) ויהי בשנה ההיא ויקימו שנים מזקני העיר לשופטים על העם: (ו) והם היו מן־האנשים אשר אמר יי עליהם מבבל יצאה הרעה ומזקניה שפטי העם: (ז) ויבאו מדי יום ביומו אל־בית־יהויקים וכי היה לאיש דבר בא אליהם: (ח) ויהי בעת הצהרים וכל־איש הלך לדרכו ותלך שושנה לשוח בכרם בעלה:
 (ט) ויראו הזקנים את־האשה מתהלכת יום יום בכרם ויתאוו תאוה: (י) ותהפך לבבם ותחת נשא מרום עיניהם נשאו את־עיניהם אליה ולא זכרו תורת יי ומשפטו: (יא) וגם כי־חצי התשוקה נחתו בלבב שניהם לא־גלו את אהבתם איש אל־אחיו כי התבוששו וכל־אחד חשב לחללה: (יב) וישקדו יום יום על־דלתי הכרם ללכת אחריה ולהביט אליה: (יג) ויאמרו איש אל רעהו נשובה־נא אל־בתינו כי קרבה העת לאכול בצהרים: (יד) ויהי אחרי לכתם ואחרי הִפרדם איש מעל אחיו ויפן כל־אחד וישב אל הכרם וימצאו שניהם יחדו: (טו) וכאשר שאלו איש את־אחיו לאמר מה־זאת ויִתוַדוּ את תשוקתם הרשעה ויוָעֲצו יחדָו וישימו מועד לֶאֱרֹב לה בהיותה לבדה:
 (טז) ויהי היום והם בּמארב ותבוא שושנה כדרכה לרחׂץ בכּרם כחׂם היום ושתי נערותיה אִתה: (יז) ואיש לא־היה בכרם זולתי שני הזקנים אשר התחבאו לארוב לה: (יח) ותאמר שושנה אל נערותיה קְחֶנה־לי שמן ובורית וסגורנה הכרם עד כלותי לרחוץ: (יט) ותעשינה הנערות כאשר אמרה ותצאין לקחת ולהביא לה את אשר בקשה ותסגורנה הדלת בעדיהן: (כ) ולא ראו את האנשים כי התחבאו: (כא) הנה הולכות והנה שני הזקנים הגיחו מן המחבוא וירוצו אליה ויאמרו: (כב) הנה הכרם נעול ואין פה איש לראות ונפשנו חשקה בך לכן הבה נא ונבוא אליך: (כג) ואם מאן תמאני לשמוע בקולנו העד נעיד בך כי ראינו איש עמך בכרם ועל זאת שלחת את הנערות מאיתך: (כד) ותאנח שושנה ותאמר אויה לי הנה צרות רבות סבבוני יחד: (כה) אם אעשה את חפצם בת מות אנוכי ואם אחדל מי יצילני מידם: (כו) אפס טוב לי לנפֹל בנקיון כפי בידי אדם מחטוא לאלוהים: (כז) ותשא שושנה את קולה ותצעק ויצעקו גם הזקנים לקראתה: (כח) וירָץ האחד אל הדלת ויפתח: (כט) ואנשי הבית שמעו את קול הצעקה וירוצו אל הכרם לראות מה זה יעשה: (ל) ויהי כי הוציאו הזקנים עליה את דבתם רעה ויתבוששו העבדים כי מיום היוולדה לא נשמע כזאת עליהָ:
  (לא) ויהי ממחרת בהקבץ העם בית יהויקים בעלה ויבׂאו גם שני הזקנים ויוציאו עליה שם רע למען שפוט עליה משפט מוות: (לב) ויאמרו אל העם שִלחו נא והגישו את שושנה בת חלקיהו אשת יהויקים אלינו: (לג) וישלחו אליה ותבוא היא ואבותיה עם בניהם וכל משפחתה: (לד) ושושנה הייתה טובת מראה רכה וענוגה (לה) ויצוו הרשעים האלה להסיר הצעיף מעל פניה למען התענג עוד בהוד מַראֶהָ: (לו) וכל מוׂדעֶיהָ וכל הנצבים עליה בכו בכי גדול מאד: (לז) ויקומו שני הזקנים ויתיצבו בקרב העם וישימו את־ידיהם על־ראש שושנה: (לח) והיא בכתה במר נפשה ותשא עיניה השמימה כי־בטח לבה ביי: (לט) ויענו הזקנים ויאמרו הנה התהלכנו שנינו בכרם ותבא שושנה ושתי נערותיה איתה: (מ) ואחרי־כן שלחה את הנערות מפניה ואת־הכרם סגרה: (מא) ויגש אליה עלם אחד נחבא בגן וישכב עמה: (מב) ויהי כי־ראינו מפינת הגן את־הנבלה הזאת וקרבנו אליה והנה היא שוכבת בחיקו: (מג) אפס לא היה לאל ידנו לתפש את־העלם כי חזק היה ממנו ויפתח הדלת וימלט: (מד) ויהי כי החזקנו־בה ושאלנוה לאמר מי־הוא העלם ותמאן להשיב לנו דבר: (מה) ועתה עדים אנחנו בדבר הזה: (מו) ויאמן העם אל דברי הזקנים והשופטים וישפטו אתה משפט מוות: (מז) ותזעק שושנה בצרת נפשה ותאמר: (מח) יי אלהים לך נגלו כל תעלומות וחדשות אתה יודע בטרם תצמחנה: (מט) ידעת גם ידעת כי אין בפיהם נכונה וכי שקר העידו־בי: (נ) ועתה הנני הולכת למות גם כי־נקיתי מן־הפשע אשר־בדו מלבבם הרע: (נא) וישמע אלהים את־נאקתה ויעתר לה:
  (נב) היא מוצאת להומת ויי העיר את־רוח נער אחד ושמו דניאל וישא את־קולו ויאמר: (נג) נקי אנכי מן־הדם אשר יישפך: (נד) ויפן כל־העם וישאל מה־זה הדבר אשר דברת: (נה) ויתיצב דניאל בקרב העם ויאמר: (נו) שמעו־נא בני ישראל הנסכל נסכלתם להרשיע בת־ישראל בטרם חקרתם ודרשתם הדבר: (נז) שובו־לכם אל בית המשפט וראיתם כי־שקר ענו־בה האנשים האלה ויפן מהר כל־העם וישובו: (נח) ויאמרו הזקנים אל דניאל שב־נא בתוכנו והשכילנו אתה אם שמך אלהים לאיש שר ושפט: (נט) ויען דניאל ויאמר היפרדו־נא שניהם איש מעל אחיו ואשאל איש איש לבדו: (ס) ויהי אחרי הפרדם ויקרא לראשון ויאמר אליו הזקן בימים ובפשעים כעת יחולו על ראשך: (סא) דע־נא כי משפט עוול שפטת והצדקת את־הרשע והרשעת את־הצדיק אף כי־אמר אלהים "ונקי וצדיק אל־תהרג": (סב) ועתה אם ראית את אשר דברת הגד־לי את־שם העץ אשר מצאת שניהם תחתיו ויען ויאמר תחת אלָה: (סג) ויאמר דניאל יתנך יי לאלה ומלאכו יצוה־לך להכריתך: (סד) וישלח אותו מעל פניו ויצו להגיש את־השני ויאמר אליו בן־כנעני אתה ולא בן־יהודי: (סה) הן יְפי האשה השיאך ורוח זנונים הפך לבך: (סו) ככה היה מעשיכם כל־הימים לזנות את־בנות ישראל ומיראתן אתכם הטיתם אותן לכל חפציכם: (סז) זולתי בת־יהודה הזאת אשר לא שמעה לקול תזנותך: (סח) ועתה הגד־לי את־שם העץ אשר ראית שניהם תחתיו ויען ויאמר תחת אלון: (סט) ויאמר דניאל השקר יכסה פניך קלון ראה כי מלאך יי ינופף חרבו עליך להשחיתך:
  (ע) וישמע כל־העם וישאו את־קולם להודות ליי המושיע לכל המיחלים לחסדו: (עא) ויקומו כולם על שני הזקנים אשר נלכדו באמרי פיהם על־יד דניאל כי שקר ענו בשושנה: (עב) ויעשו להם כמשפט תורת משה "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו": (עג) ויהרגו אתם וינצלו ביום ההוא משפך דם נקי בישראל: (עד) וחלקיהו ואשתו נתנו שבח והלל ליי על־דבר בתם כי לא נמצא בה ערוות דבר: (עה) וכן עשה יהויקים בעלה וכל משפחתו: (עו) ויהי דניאל גדול ויקר בעיני העם מיום ההוא והלאה עד יום מותו:

קישורים חיצוניים[עריכה]