כף החיים (פאלאג'י)/ד
סימן ד
[עריכה]במצות עונה ופתחי נדה, אדברה נא.
א. יזהר במאד מאד שלא יהיו הרהורים רעים ומחשבות זרות בעת שבא לקיים מצות עונה, ואם הוא אחר שינה, יטלו ידיהם קודם להעביר רוח רעה אחד האיש ואחד האשה, ואם לאו ידעו נאמנה כי הוא סכנה, ואחר המעשה ירחץ לפניו וישפשף היטב אחר שישתין, ואם לא רחץ באותו מקום דרכיו מקולקלים, ואחר שיטול ידיו יטיל מים צלולים סביב למיטתו, (ועיין להרב מורה באצבע סימן ב' אות נ', נ"ה), המתקדשים והמטהרים טובלין בבוקר קודם תפילה, ואם אינו יכול עושה טבילת ידים וטהר גברא טהר יומא
ב. המשמש לאור הנר, מלבד דבניו יהיו נכפין כאומרם זכרונם לברכה, עוד בה דגדול עונו, ובספר אורחות צדיקים לגורי האר"י דף י"א ע"א כתב, דאחד מן הגדולים בא בגלגול עז בשביל ששימש לאור הנר, (ועיין מורה באצבע סימן ב' אות מ"ח), גם יזהר שלא יהיה באותו הבית ספרים ותפילין ומזוזה מבפנים אלא אם כן יכסם היטב בשני כסויים, דהיינו מלבד הכסוי המיוחד להם ישים כסוי אחר, (ועיין בספר חסד לאלפים סימן רמ"א אות ח'), והך מילתא הויא דסכנתא כמבואר בברכות דף כ"ה ע"ב, ובכן לא יסמוך אדם על הקנה או הזכוכית שיש על גבי המזוזה בשם שדי דהוה ליה כליין, אלא ישים עוד מכסה אחר היכא דהדלת מבחוץ והמזוזה מבפנים
ג. ל'ו נודע מה שכתב הרמב"ם בהלכות דעות, כי אמרו הרופאים כי אחד מאלף מתים משאר חולאים והשאר מריבוי תשמיש, ואין לך דבר שמביא על האדם מיני חולאים ומתשת כחו וקופץ עליו זקנה כמו זה, ועיין בספר מעשה טוביה מה שכתב בזה לך נא ראה, ולא ישמש מיטתו כי אם על צד ההכרח כדי לצאת ידי חובה מאשתו ולקיים מצוות ה', והזהר הרבה בתשע המדות שמנו חכמים כידוע, והן בעוון אחת מהנה הווה ורגיל בדלת העם הלא היא בני שכרות דהוא נגלות לנו, הן שנית הנסתרות לה' אלהינו בני ערבוביא, והוא דחושב באותה שעה באיזה בחור או בתולה או בפנויה אלמנה וגרושה או באשת איש, והעושה כן פוגם בנפשו ובעילתו בעילת זנות, ובניו כממזרים וסופן לצאת לתרבות רעה, לכן צריך זריזות גדול בזה לטהר מחשבתו היטב ולא יחשוב אפילו באשתו אחרת. ועיין חסד לאלפים סי' מא"ר
ד. אשה מינקת לא תניק בנה אחר תשמיש עד שיעבור שיעור הילוך שני מילין, ואם הילד בוכה די בשיעור מיל, וכן אם הוצרך לנקביו ימתין עד שיעבור שיעור חצי מיל משיצא מבית הכסא עד שישמש כמבואר בפוסקים, ואם נצטרך לנקביו לא ישמש עמה קודם שיעשה צרכיו כי הבן הנולד יהיה עושה צרכיו במיטתו אפילו אחר שיגדיל כמו שכתב בספר מקור ברוך פ'יתוסי עיי"ש
ה. איתא בזוהר הקדוש סדר קדושים דף פ"ד ע"א וזה לשונו, וכך הוה רבי שמעון עביד כד הוה אזיל במתא והוו חברייא אזלין אבתריה וחמא לאינתו שפירא, מאיך עיניה והוה אמר לחברייא אל תפנו, וכל מאן דיסתכל בשפירו דאינתתא ביממא אתי להרהורי בליליא, ואי סליק ההוא הרהורא בישא עילויה עבר משום ואלהי מסכה לא תעשו לכם, תו אי שימש באיתתיה בזימנא דסליק ביה ההוא הרהורא בישא אינון בנין דאולידו אלהי מסכה איקרון ועל דא כתיב אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם, רבי אבא אמר אסיר ליה לבר נש לאסתכלא באלילי עממין עובדי עבודה זרה ובנשי דעממין ולא להתהנאה מינייהו ולא לאתרפאה בהו דאסיר ליה לבר נש לאסתכלא באתר דלא אצטריך, עכ"ל, (ועיין בעבודה זרה דף כ"ח ע"א ודו"ק), ורחש לבי דבר, כי מה שאמר רבי שמעון דכשהיה רואה אשה יפה היה רגיל לומר אל תפנו דלאו על נשי ישראל כיוון, דחלילה שהיה אומר כן על בנות ישראל הכשרות דאחידן בשכינתא כנודע מהזוהר הקדוש, והובא בכמה פוסקים בנידונות מעיגונא דאיתתא ולא יתכן לכנות בהם שם עבודה זרה, אלא נראה דמיירי על נשים נכריות וילמד סתום מן המפורש מדברי רבי אבא דבתר הכי דקאמר בפירוש בנשי דעמין, או יתכן לומר דרבי שמעון בר יוחאי עליו השלום קיים במאמרו והוי זהיר בדבריך, והוא דלא יצא מפיו כי אם אל תפנו בלבד ולא עוד, ולא סיים לומר אל האלילים, ובכהאי גוונא אתא את ופסקיה, והגם דשיור הלשון הוא לגנאי כיון דתחילתו אינו מורה כן אין קפידא, (על דרך שכתב הרב הגדול חיד"א ז"ל בספר ברכי יוסף ביורה דעה סימן של"ד אות נ"ג), עוד יתכן לומר דקרא הכי משמע אל תפנו לנשי שפירן כדי שלא יבואו ליכשל אל האלילים דהוא סיבה המביאה לאיסור עבודה זרה אם חס ושלום יבא לידי הרהור רע ומשמש מיטתו באותו הרהור רע, דאותו בן המוליד נאמר עליו ואלהי מסכה לא תעשה לך כדמפרש ואזיל, ורוח אחרת איתי לומר בזה, והוא דמילתא כדנא דמיא למה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה גבי יעקב אבינו עליו השלום, דמה שציוה אל נא תקברני במצרים שמא יעשוהו עבודה זרה, וכן אמרו גבי משה בטעם ולא ידע איש את קבורתו, וכן גבי דניאל כנודע ונמצא דהצדיק הגם דמצד עצמו הנה טוב מאד, מה יעשה כשאחר עושה אותו אלוה, כמו כן המסתכל באשה יפה, הגם דהאשה מצד עצמה היא כשרה והגונה, מה יש בידה לעשות כשאחר רואה אותה ומהרהר אחריה ועושה אותה אליל, ולזה אמר אל תפנו כי זה גרמא בנזיקין כאילו אתם פונים לאלהים אחרים, וק"ל
ו. יזהר האדם לבל יניח לאשתו ובנותיו וכלותיו לצחק עם נערים קטנים ולעשות עמהם געגועים כשיהיו מבני שמונה שנים ומעלה, דלפעמים מעותדים לבא חס ושלום לידי עבירה ויהי כמצחק, ויעשה הרחקה במקום שישנים במיטתם, דכבר אירע מעשה רע ככתוב בתשובות הרב חוות יאיר סימן ע"ב, דשאלו מאתו על בן קטן שהיה ישן עם אמו והיה בן תשע שנים ובא על אמו בלילה כשהיא ישנה, אם האשה מותרת לבעלה, והשיב דאשתו מותרת שהיא באונס והרבה להביא ראיות על זה, ובסוף דבריו כתב מוסר השכל וזה לשונו, ומפני שהמעשה נפלא ונורא ויש בו תוכחה לבנות ישראל שישמרו מלעשות כזאת וכאלה בבנים קטנים ילידי שעשועים העליתי אותו על ספר, זה תוכן דבריו, וכל השומע יעשה משמרת למשמרת כדי שלא יבא לידי תקלה
ז. גרסינן באבות דרבי נתן פרק ב' וזה לשונו, הא כיצד אשתו נידה עמו בביתו רצה אינו משמש, וכי אדם רואהו או אדם יודע בו שיאמר לו כלום, הא אינו מתיירא אלא ממי שפוקד על הטבילה, עד כאן, ואיתא בזוהר הקדוש סדר שמות דף ג' ע"ג וזה לשונו, תלתא אינון דדחיין שכינתא מעלמא וגרמין דדיורי דקודשא בריך הוא לא ליהוי בעלמא ובני נשא צווחין ולא אשתמע קליהון ואלין אינון, מאן דשכיב בנידה בגין דלית מסאבו תקיף בעלמא בר מסאבו דנידה, מסאבו דנידה קשיא מכל מסאבו דעלמא, אסתאב איהו וכל דמקרבין בהדיה יסתאבו עמיה, בכל אתר דאזלין אתדחייא שכינתא מקמייהו, ולא עוד אלא דגרים מרעין בישין על גרמיה ועל ההוא זרעא דיוליד, וכיון דאתקרב בר נש לגביה מסאבו דליג עלוי, וראשי דעמא דידעין ולא מחו בידייהו אתענשו בקדמיתא דכתיב קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה', עד כאן, יחרד האיש וילפת הקורא מימר קדישין דברי הזוהר הקדוש הללו, וכל חכם בעירו מוטל עליו לבדוק יפה ולעשות חפש מחופש, בין על הטבילות שיהיו כשרות כמידתן וכתיקון חכמינו זכרונם לברכה, בין על נשי ישראל שלא תמצא אשה שמתעצלת לטבול בפרט בימי הקור לפום חורפ'א משבשתא, כי מלבד דעונשן כרת, גם בניהם יקראו בר הנידה ולא ידע איש המתחתן בהם ונעשה ערבובייא רחמנא ליצלן, ושבח לאל יתברך בנות ישראל הכשרות מחמירות מאוד על עצמן וזהירות לטבול כדת וכהלכה. ועיין בספרי הקטן חקקי לב ח"א אה"ע סימן ס' מה שכתבתי שם בס"ד
ח. יזהר הרבה מליגע באשתו נידה או בבגדיה, וגם שלא לישא וליתן מיד ליד עמה, ואפילו לזרוק לה שום דבר אפילו בימי ליבונה כל זמן שלא טבלה, ואפילו לצחוק עמה, ושלא להסתכל בפניה, (כמו שכתב בספר מורה באצבע סימן ג' אות ק"ט, ק"י), וגם יתן דעתו שלא יקנח במפה אחת לעת האוכל, ולא בבוקר כשרוחץ ידיו ופניו לקנח במטפחת אחת, וגם שלא לשתות מים או יין ושכר ושאר משקין בכלי אחד דהיינו שיורי שתיה שלה שלא ישתה בעלה, והיה לאכול שלא יאכל עמה בקערה אחת כדאיתא בפוסקים ביורה דעה סימן קצ"ה, ואני בעניי בספרי הקטן רוח חיים שם, הבאתי דאפילו באשת איש דעלמא שאינה נידה אסור לאכול עמה בקערה אחת, ובארוסה אין איסור אם אוכלת עם זרים על שולחן אחד, אלא דלאו אורח ארעא, אבל באשת איש כשאין הבעל עימה אינה יכולה לאכול עם זרים, אם לא עם אביה ואחיה ובניה שעמהם מותר, אבל לגבי רחוקים שוו בשעורייהו כמו האשה נידה עם בעלה שאין לאכול בקערה אחת, ומכל מקום נוהגים דכשיש רבים איתם בבית על השולחן ולא אפשר להו לאכול בקערה בפני עצמה דכסיפא להו מילתא שירגישו בניהם ובנותיהם, לכך נזהרים דכשמניח ידו לאכול היא משמטת ידה שלא לפשוט ולאכול עד שיסלק ידו מהאוכל, וכן כשהאשה פושטת ידה לאחוז מהקערה כדי לאכול ידו אוחזת בעכ"ב עד שתגמור היא ואז יד בעל הבית על התחתונה, וכל זה לעשות היכר ביניהם דמרחוק עמדו ולא קרב זה אל זה, ויש להם על מה שיסמוכו כאשר כתבתי בחיבורי על שולחן ערוך שם. ועיין להרב שלחן גבוה מה שכתב בזה
ט. לא תמזוג הכוס בפניו, וגם לא תתן לו לרחוץ ידיו ופניו, וגם לא תלך עמו בעגלה אחת או בספינה אחת אם הולכין דרך טיול כגון לגנות ופרדסים וכיוצא, אבל אם הולכין מעיר לעיר לצורך עסקיו מותר, וגם יזהר שלא ישב במקום שעמדה משם אשתו נידה בעת ההיא, וגם ראוי להחמיר שלא ישן עם אשתו נדה תחת הכילה הנקראת נאמוסיאה אם לא שיש מחיצה ביניהם וריחוק ממיטה למיטה, (כמו שכתב הרב שער המים, ועיין בספר קמח סולת דף קל"ד ע"ד ודף קל"ה ע"א), וכל אלו ההרחקות לא יהיו קלים בעיניך כי הם גדרים וסייגים שלא לפגוע באיסור גדול כזה, ושומר נפשו ירחק מהם