יריעות שלמה על רש"י/בראשית/כד
בד"ה תחת יריכי כו' של מצו' ומה שהוסיף רש"י שבצער באתה לו דאל"כ היה לו להשביע לאליעזר במילה שלו אלא משום שמילה של אברהם היתה באה אליו בצער וק"ל מהרש"ל:
בד"ה שאינו נופל כו' מבלתי יכולת נ"ב ונ"ל בקיצור שהאמיר' מאחר שלא תמצא זולת נוכחי נגדו שייך בו ל' לי או לו אבל אצל הדיבו' הוא לאדם עצמו המדבר אינו נופל לשון לי או לו כי הדיבור אינו לו אלא למדבר עצמו רק עליו הוא מדבר ודוק ולפ"ז נמי הוא מכוון מה שאמרי' שלשון דיבור הוא לשון קשה ואמירה הוא חיבה אלא לפי שדיבור הוא מה שמדבר לפי חפצו ולא שישיב לחבירו ויאמר לו כפי הנאות לו ודוק מהרש"ל:
בד"ה וקח לי כו' וממרא נ"ב ולי נראה דמעולם לא דיבר אליעזר לאברהם כך ולא תבע בפה כדי שלא יחשוד אותו שיתרשל וימעול בשליחתו כדי שיתחתן עמו וק"ל וגם אם היה אברה' רוצה להזדווג עמו אם לא ימצא ממשפחתו מ"מ לא היה מגלה לו כדי שלא יתרשל בשליחתו ובודאי שהיה אליעזר נושא ונותן כך בשכלו שראוי היה להזדווג עמי אלא שהוא ארור אבל לא דיבר כלל בפני אברהם וכדי לפייס' ולשבחם ולהודיע להם שאברה' חשק בהם מחמת יחום משפחתם הוצי' אותן הדברים מפיו ובראותו שהם נתגאו עליו ונתקשו שהיה מוכרח להם והיו רוצין להענישו בהון עתיק הוציא נמי דחייה מלבו ואמר להם שאינו מוכרח להם ויש לו רשו' נמי להזדווג עם ישמעאל ולוט אעפ"י שלא היו דברים מעולם וק"ל קרוב לזה פירש מהרא"י ודוק מהרש"ל:
בד"ה ובה אדע לשון תחינה נ"ב ול"נ דאל"כ היה מנחש ממש וחשב אותו לידיעה ממש אינה כוזבת לכך פי' לשון תחינה ודוק מהרש"ל:
בסוף ד"ה לפי שראה נ"ב אבל ק"ל מאחר שעמד אצל העין ממש א"כ למה לא אמר לה הגמיאני מיד אחר שמלאה ולמה המתין עד אחר שהלכה שהיה צריך לרוץ אחריה והנראה בעיני שלא היה אצל העין ממש אלא רחוק ממנו ורש"י דייק מדקרי ליה וירץ העבד ולא כתיב וירץ סתם כמו לעיל מיניה והאיש משתאה לה אלא כלומ' בעבור שהיה עבד אברהם וידע שאברהם הורגל באלו הנסים כדלעיל גבי ז' כבשות הצאן היה רץ לקראתה כי ראויה היא לבית אברהם שהרי ג"כ המים עולים לקראתה כמו לאברהם ודוק מהרש"ל:
בד"ה לאחר שנתן כו' שלא יתפשוה נ"ב מה שפירש"י שלא יתפשוה נ"ל שהיה מתיירא שלא יוסיפו עליו הון עתיק והנה היה מראה להם שלא היה מוכרח להם כ"כ כמו שאמר ואפנה על ימין או על שמאל וא"כ אם יאמר שמתחילה נתן א"כ יתפשוהו בדבריו ויראו שהוא מוכרח לכך שסמך על הניחו' לכך שינה ודוק מהרש"ל:
בד"ה למה וירץ נ"ב פי' למה וירץ ולא וילך ועוד למה רץ כלל לא היה לו לילך ודוק מהרש"ל:
בד"ה התיר זמם כו' בביתו של ר' פנחס נ"ב ול"נ דלק"מ כי אברהם עשה בעבור אחרים שיזוממו גם הם בהמתם וק"ל מהרש"ל:
בד"ה ואתה ארור שהרי אליעזר נ"ב לעיל פרשתי למה לא כתיב אולי הראשון חסר מהרש"ל:
אם ישכם עושים חסד כו' הקשה מהרא"י ז"ל הלא בפ' ויחי יעקב דייק רש"י מדכתיב חסד ואמת היינו חסד שעושין עם המתים ומהו שייך הכא ותירץ דה"נ חסד של אמת היא כלומר שלא ע"מ לקבל פרס והנאה כי אליעזר היה דואג שיבקשו ממנו ממון ע"כ וזהו סיוע לכל מה שפרשתי מהרש"ל:
בסוף ד"ה לפי שמה' נ"ב ולי נראה מאחר שאמרו בתחלה לא נוכל דבר אליך ואיך בקשו אח"כ לעכב עוד שנה אלא כך אמרו לפי דבריך מה' יצא הדבר אבל אין אנו יודעין אם האמת אתך ודוק מהרש"ל:
בד"ה שכך נותנין כו' לא י"ב חדש ובעל מתנות כהונה כתב בשם רש"י דמאו מרבינן עוד שני חדשים אמנם לי יראה לפרש דדעת הרבות הוא ג"כ כדעת רז"ל בגמרא שלנו וה"פ ימים ר"ל אלו הוי כתיב ימים לחוד ולא או עשור הוי מוקמינן ימים לז' ימים אבלו של בתואל שכך הוי מיסתבר אבל השתא דכתיב או עשור ואין דרך המבקשים לבקש תחילה דבר מועט ואח"כ דבר מרובה א"כ מעתה האי ימים אלו י"ב חדש ולא ז' ימים אבלו של בתואל ודוק כנ"ל:
בד"ה לשוח כו' אלא תפילה נ"ב ואני אומר דאי לאו תפילה לעני כו' ה"א דקרא לשוח בשדה הוא מלשון לילך בין האילנות כמו שפירש ראב"ע או פיר' לחפור בארות מלשון שוחה ומ"ה ילפינן משם שהוא מלשון שיח ותפילה ואי לאו קרא דהכא ה"א דישפוך שיחו הוא מלשון דיבור לבד ומניין שהוא לשון תפילה לכך יליף מהכא דהכא לא שייך לפרש אלא מלשון תפילה וק"ל מהרש"ל: בא"ד ויהי אומן את הדסה נמחק וצ"ל והוא עומד בין ההדסים כנ"ל:
בד"ה ראתה אותו הדור בלבושו נ"ב ולא נ"ל כלל פירש מהרא"י שחזר לאחוריו כו' מהרש"ל: