ירושלמי מועד קטן ג ז
<< | ירושלמי · מסכת מועד קטן · פרק ג · הלכה ז | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הלכה ז משנה
[עריכה]אין קורעין ולא חולצין ולא מברין אלא קרוביו של מת ואין מברין אלא על מיטות זקופות ואין מוליכין בבית האבל לא בטבלא ולא באקוטלא ולא בקנין אלא בסלים ואין אומרים ברכת אבילים במועד אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים
הלכה ז גמרא
[עריכה]אמר רבי ירמיה ובלבד קרובין שהן ראויין להתאבל כהדא דתני חכם שמת קרוביו ואפי' קרובים שאינן ראוין להתאבל כהדא רבי אבון דמך במועדא ולא גמל ליה רבי מנא חסד והוון ציפוראיי אמרין עד מית שנא בתר מועדא עבד ליה איקריה עאל ואמר קומיהון כהדא דתני חכם שמת הכל קרוביו באינון דהוון גביה אנן לא הוינן גביה הקורע מן המלל מן השלל מן הרדיד אינו קרע מן האיחוי ה"ז קרע אי זהו איחוי א"ר אחא כל שאין מקומו ניכר עשרה קרעים אסורין באיחוי
הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו חכמה ועל הנשיא ועל אב בית דין ועל שמועות הרעות ועל קללת השם ועל שריפת תורה ועל ירושלם ועל בית המקדש על אביו ועל אמו ועל רבי שלימדו חכמה מנין (מלכים ב ב) ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ר' מתון בעא קומי ר' יוחנן ומאלישע אנו למידין תורה א"ל מתון מתון מה המת משהוא מסתלק עוד אינו רואהו כך זה משנתסלק עוד לא ראהו כשם שקורעין על החכמים כך קורעין על תלמידיהן אי זהו תלמיד חכם צריך להיות חכמים. זו טעות בדפוס ונציה, שנובעת מקיצור של חכמ' בדף העותק השני והמשובש יותר שבכתב יד ליידן חזקיה אמר כל ששנה הלכות ועוד תורה א"ל ר' יוסי הדא דאת אמר בראשונה אבל עכשיו אפילו הלכות ר' אבהו בשם ר"י כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו תני כל ששואלין אותו והוא משיב א"ר הושעיא כגון אנן דרבבינן משגחין עלינן ואנן מתיבין לו אמר רבי בא בר ממל כל שהוא יודע לבאר משנתו ואנן אפילו רבבינן לא חכמין מבארה מתניתן איזהו רבו כל שפתח לו תחילה דברי רבי אליעזר רבי מאיר לפי דפוס ונציה וכתב יד ליידן רבי יהודה אומר כל שרוב תלמודו ממנו רבי יודי אומר כל שהאיר עיניו במשנתו אפילו בדבר אחד ר' אבהו בשם ר"י הלכה כדברי מי שהוא אומר כל שרוב תלמודו ממנו ולמה לא אמר כרבי יהודה אית תניי תני ומחליף רבי לעזר קרע על שפתח לו תחילה שמואל חלץ על שהאיר עיניו במשנתו ומה האיר עיניו במשנתו אמר רבי יוסי בי רבי בון בשני מפתיחות אחד יורד לאמת השיחי ואחד פותח כיון מהו יורד לאמת השיחי שהיה שוחה אמה עד שלא יפתח על הנשיא ועל אב בית דין ועל שמועות הרעות מניין (שמואל ב א) ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם וגו' ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב על שאול זה הנשיא ועל יהונתן בנו זה אב בית דין ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב אלו שמועות הרעות על קללת השם מניין (מלכים ב יט) ויהי כשמוע המלך חזקיה את דברי רבשקה רב שקה - כך נראה אך לא ברור שיש לכתוב, על פי כתב יד ליידן בשני העמודים שתוכנם כפול ויקרע את בגדיו מהו לקרוע על קללת העכו"ם מאן דאמר רבשקה עכו"ם היה קורעין ומאן דאמר יהודי היה אין קורעין תני ר' הושעיה אחד ששמע קללת השם מישראל ואחד ששמע קללת השם מן העכו"ם חייב לקרוע מה טעמא (ירמיהו לב) הנה אני ה' אלהי כל בשר הממני יפלא כל דבר מהו לקרוע בזמן הזה רבי יוסי רבי ירמיה בשם רבי יוחנן משרבו הגדפנין פסקו מלקרוע מהו לקרוע על הכינויים נישמעינה מן הדא רבי שמעון בן לקיש היה מהלך באיסרטא איזדמן ליה חד כותיי והוה מגדף והוה קרע מגדף והוה קרע נחת ליה מן חמרא ויהב ליה חד מרתיקא גו ליביה א"ל רשע אית לאימך מאנון מספקא לי הדא אמרה שקורעין על הכינויין וקורעין בזמן הזה על שריפת התורה מניין (ירמיהו לו) ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה מהו שלש דלתות וארבעה תלת ארבע פסוקין כיון שהגיע לפסוק החמישי (איכה א) כי ה' הוגה על רוב פשעיה מיד יקרעה בתער הסופר וגו' (ירמיהו לו) ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם הרואה תלמיד חכם שמת כרואה ספר תורה שנשרף אמר רבי אבהו יבא עלי אם טעמתי כלום כל אתו היום רבי יונה הוה בצור כד שמע דדמך בריה דרבי אבהו אף על גב דאכל גובנא ושתא מיא אסקיה צום ההוא יומא רבי בא ורבי חונא בר חייה הוון יתיבין אתת נעמיתה וחטפת תפילוי דר' חונא בר חייה צדה רבי בא וחנקה א"ל רבי חונא בר חייה עוד מעט והיינו באין לידי שריפת תורה א"ל ואדיין את לזו כן אמר רב ירמיה בשם רב אין קורעין אלא על ספר תורה ששרפו מלך ישראל בזרוע כגון יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה וחביריו עולא בירייא רבי לעזר בשם רבי חנינה הרואה ס"ת שנשרף חייב לקרוע על הגויל בפני עצמו ועל הכתב בפני עצמו מה טעמא (שם) אחרי שרוף המלך את המגילה ואת הדברים את המגילה זה הגויל ואת הדברים זה הכתב רבי ברכיה רבי חלבו עולא ביריא ר' לעזר בשם ר' חנינה עתיד הקב"ה ליעשות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא מה טעמא (תהילים מח) שיתו לבכם לחילה לחולה כתיב והצדיקים מראין אותו באצבע ואומר (תהילים מח) כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא עינהגינו עלמות עלמות בעלימות עלמות בזריזיות עלמות כאילין עולימתא תירגם עקילס אתנא סירא עולם שאין בו מות והצדיקים מראין אותו באמצבע ואומר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו עלמות הוא ינהגנו בעולם הזה הוא ינהגנו לעולם הבא ועל ירושלם ועל בית המקדש (ירמיהו מא) ויבואו אנשים משכם ומשילה ומשומרון שמונה אנשים מגולחי זקן וקרועי בגדים אחד ששמע שחרבה ירושלם ואחד הרואה את ירושלם בחרבנה חייב לקרוע הרואה את ירושלם מן הצופים חייב לקרוע אית תניי תני מוסיף על הקרע אית תניי תני תחילת הקרע טפח ותוספת כל שהוא ואית תניי תני תחילת הקרע טפח תוספתו שלש אצבעות רבי יוסה רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא ר' חזקיה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן הלכה כמי שאומר תחילת הקרע טפח תוספתו כל שהוא מהו להבדיל קנה שפה רבי ירמיה רבי חייה בשם רבי שמעון בן לקיש (שמואלב א) ויחזק דוד בבגדיו אין חזקה פחות מטפח ויקרעם רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מיכן שהוא צריך להבדיל קנה שפה מת לו מת קורע מת לו מת אחר אפילו ששמע על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו חכמה קורע קרע אחד לכולן ר' יהודה בן תימא אומר קורע על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ובלבד שלא יעשה של אביו ושל אמו תוספת ולא דא היא קדמיתא אלא שלא יוסיף לא על של אביו ולא על של אמו ר' חלבו ורב מתנא יוסי בר מנשיא בשם רב הלכה כרבי יהודה בן תימא מת לו מת קורע מת לו מת אחר מוסיף על הקרע וקורע עד איכן אמר רבי חנינה עד שהוא מגיע עד טיבורו תנא חד סב קומי רבי זעירא אפילו נתמנה לו בגד כל שבעה חייב לקרוע אמר ליה רבי זעירא הדא דתימר בשאר הקרובים אבל על אביו ועל אמו אפילו לאחר כמה חייב לקרוע מת לו מת קורע מת לו מת אחר מרחיק שלש אצבעות וקורע שלמו מלפניו מתחיל מאחריו שלמו מלמעלן מתחיל מלמטן שלמו אלו ואלו רבי חייה בריה דרבי אדא דיפו אמר נעשה כפוחח רבי חיננא בר פפא סלק גבי רבי תנחום בר חייה נפק לגביה לביש סנטיריה מהו סנטיריה מאנין דלא חפיתין א"ל הדא מנן לך אמר ליה הכין הוה רבי סימון רבי עבד א"ל התפלל עלינו אמר ליה יסוד תורעתך שכל אותה השנה הדין מתוח כנגד המשפחה דאמר רבי יוחנן כל שבעה החרב שלופה עד שלשי' היא רופפת לאחר שנים עשר חדש היא חוזרת לתערה למה הדבר דומה לכיפה של אבנים כיון שנתרערעה אחת מהן נתרערעו כולן ואמר רבי לעזר אם נולד בן זכר באותה המשפחה נתרפאת כל אותה המשפחה מנין שאבל חייב לקרוע מעומד דכתיב (איוב א) ויקם איוב ויקרע את מעילו ויגז את ראשו ר' יודה בר פזי בשם רבי יוחנן מיכן שאבל צריך לקרוע מעומד אמר רבי יוחנן הורי ר' יסא לשלול למחר כד דמך רבי יסא הורי ר' חייה בר בא לנעול בו ביום אמר רבי זעירה ולא פליגין מאן דאמר ישלול למחר ינעול למחר ומאן דאמר ינעול בו ביום ישלול בו ביום אמרו לו מת ראובן וקרע ואחר כך אמרו לו שמעון מת הרי כבר יצא ידי קרעו אמרו לו מת ראובן וקרע ואחר כך אמרו לו קיים היה ומת אית תניי תני יצא ידי קירעו אית תניי תני לא יצא ידי קירעו מאן דאמר יצא ידי קירעו כבר קרע מאן דאמר לא יצא ידי קירעו שהרי על חי קרע ועוד מן הדא דתני קרע וחזרה בו נשמה אם על אתר אינו צריך לקרוע אם לאחר זמן צריך לקרוע כמה הוא על אתר כדי דיבור כמה הוא כדי דיבור רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו שלום עליך רבי ר' יוחנן הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי והוה רבי לעזר חמי ליה ומיטמר מן קומוי אמר הא תרתין מילין הדין בבלייא עבד לי חדא דלא שאל בשלמי וחדא דלא אמר שמועתא מן שמי א"ל כן אינון נהגין גבון זעירא לא שאיל בשלמיה דרבה דאינון מקיימין (איוב כט) ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו מי מהלכין חמי ליה חד בית מדרש א"ל הכין היה ר' מאיר יתיב ודרש ואמר שמועתא מן שמיה דר' ישמעאל ולא אמר שמועתא מן שמיה דרבי עקיבה א"ל כל עמא ידעין דרבי מאיר תלמידיה דר' עקיבה א"ל וכל עמא ידעין דרבי אלעזר תלמידי דרבי יוחנן ומה מיעבור קומי אדורי צלמא א"ל ומה את פליג ליה איקר עבור קומוי ואסמי עיינוי א"ל יאות ר' לעזר אבד לך דלא עבר קומך א"ל ר' יעקב בר אידי יודע את לפייס ור' יוחנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה אף דוד ביקש עליה רחמים אמר (תהילים סא) אגורה באהלך עולמים רבי פינחס ר' ירמיה בשם רבי יוחנן וכי עלת על לב דוד שהוא חי' לעולם אלא כך אמר אזכה שיהו דברי נאמרים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומה אניס ליה בר טירא אמר האומר שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות בקבר מ"ט (שיר השירים ז) דובב שפתי ישינים ככומר זה של ענבים שהוא זב מאליו ר' חיננא בר פפא ורבי סימון חד אמר כהן דשתי קונדיטון וחורנה אמר כהן דשתי חמר עתיק אע"ג דהוא שתי ליה טעמיה כפומיה ואין דור שאין בו ליצנים ומה היו פריצי הדור עושין היו מהלכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים אימת יבנה בית המקדש אימתי בית ה' נלך והוא אומר אף על פי שהן מתכוונין להכעיסני יבא עלי שאני שומח בלבי (תהילים קכב) שמחתי באומרים לי בית ה' נלך (דברי הימים א יז) והיה כי ימלאו ימיך ללכת עם אבותיך אמר רבי שמואל בר נחמן אמר הקב"ה לדוד דוד ימים מליאים אני מונה לך אין אני מונה לך ימים חסירין כלום שלמה בנך בונה בית המקדש לא להקריב בתוכו קרבנות חביב עלי משפט וצדקה שאת עושה יותר מן הקרבנות מה טעמא (משלי כח) עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח: