יסוד מורא/ב
שער ב
[עריכה]מה נכבדה חכמת המבטא וראשיתה דעת המלות החמש. כי יש כלל גבוה כולל כללים שפלים ופרטים והנה נקרא הכלל השפל הקרוב אל הכלל הגבוה מין גבוה והקרוב אל הפרטים מין שפל. והנה הכלל הגבוה כמו גוף כולל האבנים והכוכבים והמתכות והצמחים והחיים. והנה החי מין גבוה כולל העוף והבהמה והאדם והדג. והאדם מין שפל כולל ראובן ושמעון. ומצאנו מספר העוף האמורה בפרשת שמיני עשרים ובפרשת ראה אנכי אחד ועשרים וקדמוננו אמרו ראה זו דאה וכן איה היא דיה. ורבי מרינוס הקשה אם איה היא דיה מה טעם לספרה פעמים. וחכמינו אמרו כי הזכירה הכתוב בשתי לשונות שלא ליתן פתחון פה. אם כן יזכיר שמות כל עוף בכל לשון והשם לא דבר רק לשון שיבינו העם וזהו האמת. ותירוץ זאת הקושיא מחכמת המבטא כי איה שם מין גבוה כולל דיה ודאה כמו (בראשית טו) ואת הצפור לא בתר כולל תור וגוזל או שיאמר הכתוב (עמוס ז) ונשמו במות ישחק ובמקום אחר (הושע י) ונשמדו במות און ועוד כי שתי אותיות נלקחות מן דאה. על כן בכל חכמות ובכל אומנות אין אדם מבקש לדעת הפרטים כי אין כח באדם לדעת תכליתם וכמה מספרם כי לא יעמדו רגע אחד על מתכונת אחד לעולם כי יאבדו תמיד והכללים עומדים לעולם.
וצורך גדול היה לי להזכיר דבר הכלל קודם שאדבר על המצות בעבור שראיתי כמה חכמים סופרים שש מאות ושלש עשרה מצות על דרכים רבים.
יש מהם שספר בשול גדי פעם אחת ויש שספרו בג' מצות כנגד שנכתב ג' פעמים וחכמינו דרשוה ורבות ככה. ויש מי שיספור הכללים והפרטים. ויש שסופרים פעם הכללים לבדם ופעם הפרטים לבדם. ויש שסופרים מצוה אחת שבאה בשתי לשונות והטעם אחד.
ועל דרך מחקר האמת אין קץ למספר המצות כאמרו המשורר לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. ואם נספר העיקרים והכללים ומצוה שהיא עומדת לעד אין המצות עשירית משש מאות ושלש עשרה. והשם הנורא יודע תום לבבי כי לא חברתי זה הספר להראות כי עמדתי על חכמות ושנגלו לי סודות להתפאר גם להשיב על הקדמונים כי ידוע ידעתי שהיו חכמים ויראי השם ממני גם בדור הזה חכמים גדולים מאד רק חברתיו לנדיב שלמד לפני ספרים שחברתי לו ומרוב אהבתי אותו הוגעתי נפשי לכתוב לו ספר במצות כי ראיתיו כי הוא איש אמת וירא את ה' מרבים:
יש כלל גבוה כמו (דברים י) לשמור את כל מצות ה' כולל עשה ולא תעשה. ומלת (ויקרא כג) ועבדתם את ה' א·להיכם כוללות כל מצוה עשה שהם בלב ובפה ובמעשה שהם עקרים או זכר להם. ומלת (דברים יד) ליראה את ה' כוללת כל מצות לא תעשה והיא יצאה במלת עשה והטעם כשומר עצמו מגעת אל ערוה בעבור יראתו מה' כעבד שירא מאדוניו לעשות רע והוא רואהו בעיניו כי יש אחרים הנמשכים אחר תאותם שלא יפחדו בעבור המלך אולי יודע הדבר לו או בעבור שם רע ודופי וחרפה ומלת (דברים יג) אחרי ה' א·להיכם תלכו כוללת לעשות חסד וצדק ולאהוב שלום. ואמר הנביא ע"ה (מיכה ו) כי אם עשות משפט ואהבת חסד וזה כולל כבד את אביך ולא תרצח ולא תנאף ולא תגנוב ולא תענה ברעך ולא תגזול ולא תחמוד ולא תכחשו ולא תשקרו ומדבר שקר תרחק ולא תהדר פני גדול ולא תקח שוחד ולא תעשוק את רעך מאזני צדק ולא תלין ולא תקום ולא תטור ואיפה ומצות לעני ולגר אם כסף תלוה את עמי כל אלמנה ויתום לא תענון לא תונו ורבים ככה והצנע לכת כולל כל דרך וחוק ותורה שהורנו השם: ויש מצות רבות עברו ומה צורך לספרם בשש מאות כמו אגודת אזוב ואתם לא תצאו אל יצא איש ממקומו ללקוט מן ולא תותירו ממנו היו נכונים ומעשה המשכן ונסיעתו והדגלים ושלוח הטמאים ויד ויתד במחנה וצאת על האויב שכלה זכרם והברכה והקללה ומזבח בהר עיבל ולסיד האבנים ולכתוב התורה וערי מקלט ומלחמת עמלק:
ויש שהיו מצות על משה לבדו כמו מזבח אדמה שכרת ברית עם ישראל ולפסול הלוחות ולהקים המשכן ושבעת ימי המלואים ולמשוח המשכן ואחיו ובניו ולתת האורים והתומים על החושן ולשים לוחות הברית בארון ודבר נחש נחשת וככה מצות אחרות כמו רקועי פחים ושיתנו הכהנים התורה מצד הארון מחוץ וצנצנת המן ומטה אהרן:
ויש מצות שיש להם כלל גבוה כמו (ויקרא יא) איש איש אל כל שאר בשרו והשפל ערות אב ואם והחל אמך הוא על כן הוא אומר שאר אביך שאר אמך היא וסופרי המצות ספרו כל לאו בעריות בעבור שיש בהם שמשפטם משונה בבית דין. ומלת כרת כוללת הכל. והנה חשבו איסור כל בהמה טמאה ועשרים מיני עופות וכל שרץ הארץ ושרץ העוף ושקץ המים מצוה וידענו כי טומאת השמונה שרצים חמורה ובעבור שיש סימן אחד כשר לחזיר ולשפן ולארנבת ולגמל הוצרך לומר (ויקרא יא) ובנבלתם לא תגעו והטעם כי אתם קדושים אל תגעו בכל נבלה שהיא תטמא אתכם וככה בדג (ויקרא יא) ואת נבלתם תשקצו והנה הזכירם כשאר הנבלות ואין על הנוגע כרת ולא מלקות:
ויש מצות לא תעשה שאם תעבור הלאו עשה זה והפטר כמו (שמות יב) לא תותירו ממנו עד בקר אם תוכלו ואם נותר ישרף באש ואם לא יותירו אז יותר טוב. וככה (דברים כח) יבמה יבא עליה איננה מצות חיוב רק אם ייבם אז טוב לו לקבל שכר ואם לא יחפוץ ליבם לא יכריחנו בית דין.
ויש דרך כלל אחר בעריות יש אסור במין ויש שאיננו מהמין כמשכב זכר באדם ובמין הבהמה גם העוף בכללה כי הכתוב דבר על ההווה יותר כמו (בראשית ח) ויזכור א·להים את נח ואת כל החיה והבהמה כי הם נכבדים שנולדו עמו ביום אחד וכן (שמות כא) נפל שמה שור או חמור בהווה שנמצא יותר וככה משפט הסוס והפרד והגמל. גם אסור בנקבה כשאיננו מהמין כמו הבהמה גם איסור במין לעולם באשת האב והאחות והבת גם איסור בחיי אחר כאשת איש והיבמה ואשה אל אחותה גם איסור באשה כאשר איננה מעם השוכב עד שתשוב לתורתו כי ערפה שבה אל עמה ואל אלהיה ורות אמרה (רות א) עמך עמי וא·להיך א·להי והשוכב עמה ואיננה מתקדשת מטומאתה ליחד השם הנכבד נותן מזרעו לע"ז גם יש איסור במוכנת להיות אשתו כבתולה ואלמנה גם יש איסור באשתו כל ימי נדת דותה וימי שבתה בדמי טומאה לזכר ולנקבה:
ויש פרשיות שהם כדמות מצות ואין אחת מהן מצות חיוב כאשת יפת תואר לא התירה הכתוב לקחתה לו לאשה עד עשותו כל התנאים הנזכרים. ואל תתמה בעבור שאמר הכתוב (דברים כא) וחשקת בה ולקחת לך לאשה כי הטעם במחשבה כדבר פרעה (בראשית יב) ואקח אותה לי לאשה כפי מחשבתו שחשב וככה על בלק (במדבר כא) וילחם בישראל והראיה הגמורה שאמר (דברים כא) ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה. והיו התנאים שיביאנה אל תוך ביתו ולא יניחנה ברשות אחר אחרי שיש במחשבתו שיקחנה וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה כמו המצורע. ואין צורך להזכיר שתתחטא במי נדה כי כתוב במקום אחר (במדבר לא) אתם ושביכם. (דברים כא) והסירה את שמלת שביה מעליה שעבדה בהם ע"ז ככתוב (בראשית לה) והחליפו את שמלותיכם. (דברים כא) ובכתה את אביה ואת אמה אם נהרגו או אם הם חיים וכל זה האיחור אולי לא יקחנה והלוקח בת ישראל שלא יעשה לה אלה התנאים טוב מזה החושק ואין בפרשה כולה מצות חיוב רק (דברים כא) לא תתעמר בה. וככה יש בברכות שאנו חייבין לברך על מצות חיוב:
ויש שיברך השם שהתיר זה בתנאי זה כמו על השחיטה. והנה אם יברך ככה בשחיטת הפסח היא מצות חיוב כמו על המילה והשם לא צונו מצות חיוב לשחוט רק איסור לאכול בשר חי עד שישפך דמו בשחיטה לבדה לא בדרך אחרת והנה זאת הברכה כברכת נשואין שהזכיר שאסר העריות והארוסות והתיר את הנשואות והנה המברך על השחיטה ובודק ומסיר החלב והגידים ומברך השם אחר אכילתו הנה שכרו אתו ואם לא יעשה כל אלה יש עונש עליו והנה כל אלה אינם מצות חיוב כי העיקר איננו כן ואין ספק כי המתענה ומונע עצמו מאכול בשר כאשר התענה דניאל יותר שכר יקבל מהשם וככה המתענה בכל יום ואיננו מברך ברכת המזון. וככה הנזיר איננו חייב לקדש ולהבדיל ולשתות ארבע כוסות רק החיוב הוא לשותה. והזכרתי כל זה בעבור ששמעתי על חכם חסיד שהיה משוטט בחוצות לבקש מי שיש לו עוף שישחטנו ודעתו על הברכה למלאות מאה ברכות בכל יום:
ויש בעלי אזהרות שהכניסו במצות לאוין שפירושם טעם כמו ולא יסור לבבו ולא ישיב את העם ולא יזח את החשן כאשר ירכסוהו או לא יזח וככה ולא ימות במלחמה ולולי הקבלה נכון היה להיות כאלה לא יסור ממנו:
ויש שהכניסו במצות מה שהוא רשות כמו (דברים יד) לגר אשר בשעריך או מכור לנכרי וככה (שמות כב) לכלב תשליכון אותו כי הטעם דבק עם ואנשי קדש תהיון לי. והנה בשר שנטרף איננו למאכלך רק לכלב השומר צאנך תשליכנו על כן נפתח למד לכלב ולולי הקבלה היה נראה ככה לעולם בהם תעבודו כי כל המצות מיד האבות קבלנום ואין הפרש בדברי המצות בין דבריהם ובין דברי תורה כי גם הם נתונים לנו והם קבלו מאבותם ואבותם מהנביאים והכל מפי השם ביד משה.
והנה אתן לך משל במצוה אחת שחשובה שנים כמו זכור ושמור וקדוש השבת והקריאה לשבת עונג ועשות דרכים ומצוא חפץ ודבר דבר הנם מצות רבות והעיקר (שמות כ) לא תעשה כל מלאכה והנה הוא חייב לזכור כל ימי השבוע מתי הוא השביעי ויהיה שמור לו והנה זכור כמו שמור וקדושו שלא יעשה בו מלאכה כדברי ירמיה והעונג הוא המנוחה מעמל הגוף ומצוא חפץ ודבר דבר מחפצו שלא שלא יביאנו לעשות בו מלאכה ובכלל האזהרות (דברים י) ומלתם את ערלת לבבכם בכלל מצות עשה (במדבר לא) וערפכם לא תקשו בכלל לא תעשה ושאלתי גדולי הדור מה פירושם ותשובתם לדחות בקנה רצוץ כחוקם עם תלמידיהם שאין להם לב לבחון בין האמת ובין השקר
והנה בעלי האזהרות דומים לאדם שסופר כמה הוא מספר העשבים הכתובים בספר רפואות והוא לא יכיר מה תועלת בכל אחד מהם ומה יועילו לו שמותם: ויש מהם נזכרים בספר בשני שמות והוא חושב כי שנים הם כמו (דברים ט) זכור אל תשכח. ועוד אפשר לך הפסוק במקום הראוי. וככה מצות רבות כתובות בתורה ואין איש שם על לב.
פירוש לוית חן
[עריכה]פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.