ילקוט שמעוני תורה קיא

<< · ילקוט שמעוני · תורה · קיא · >>

רמז קיא
מן האדום האדום הזה. רבי יוחנן אמר: מניה ומן פטרוניה; וריש לקיש אמר: מניה ומן דכוותיה. הוא אדום, ויצא הראשון אדמוני. תבשילו אדום, הלעיטני נא מן האדום. ארצו אדומה, ארצה שעיר שדה אדום. גבוריו אדומים, מגן גבריהו מאדם. לבושיו אדומים, אנשי חיל מתולעים. יפרע ממנו אדום, דודי צח ואדום. בלבוש אדום, מדוע אדום ללבושך:

מכרה כיום את בכורתך לי. אמרו: כשהיו יעקב ועשו במעי אמן, אמר לו יעקב לעשו: אחי, שני עולמות לפנינו, העולם הזה ועולם הבא. העולם הזה יש בו אכילה ושתיה ומשא ומתן, לישא אשה ולהוליד בנים ובנות; אבל העולם הבא אין בו כל המדות הללו. רצונך טול אתה העולם הזה ואני אטול העולם הבא? שנאמר: מכרה כיום את בכורתך לי, כאותו היום שהיו בבטן אמם. מיד כפר עשו בתחית המתים, שנאמר: "הנה אנכי הולך למות". אותה שעה נטל עשו חלקו העולם הזה, ויעקב נטל חלקו העולם הבא. וכשבא יעקב מבית לבן וראה לו עשו בנים ובנות עבדים ושפחות, אמר לו: יעקב אחי, לא כך אמרת לי שתטול אתה העולם הבא, ואני אטול העולם הזה? מנין לך כל הממון הזה שתשמח? הרהר עשו בדעתו: ומה העולם הזה שאינו חלקו, נתן לו הקדוש ברוך הוא שכרו; העולם הבא שהוא חלקו, על אחת כמה וכמה! מיד אמר עשו: רצונך בוא ונעשה שותפות, טול אתה חצי העולם הזה וחצי העולם הבא כו'? אמר לו יעקב: בני רכים ואינן יכולין לעמוד ביסורין, שנאמר: "ודפקום יום אחד":

ויאמר יעקב מכרה כיום. אמר ליה: זבין לי חד יום מן דידך. אמר ר' אחא: כל מי שיודע לחשב כמה שנים ישב אבינו יעקב בשלוה, ימצא שיום אחד ישב יעקב בשלוה בצלו של עשו.

ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות. מתחיל מחרף ומגדף; "למה לי" אין כתיב כאן, אלא למה זה לי. דבר אחר: הנה אנכי הולך למות, שהיה נמרוד מבקש להמיתו בשביל אותו בגד שהיה של אדם הראשון, שבשעה שהיה עשו לובשו ויוצא בשדה, היו באין כל חיה ועוף שבעולם ומתקבצים אצלו.

ויאמר השבעה לי. מה רצה יעקב אבינו ליתן נפשו על הבכורה? דתנן: עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות; משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים. אמר: יהא רשע זה עומד ומקריב? הדא הוא דכתיב: "אם לא דם שנאת ודם ירדפך". ועשו זה שונא את הדם? ר' לוי אמר: זה דם מילה. ר' שמואל בר נחמן אמר: זה דם הקרבנות. רבנן אמרי: שנאת דמו של אדם ואתה הורגו, הדא הוא דכתיב: "ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה", ר' לוי אמר: ולא חפץ בבכורה. ר' חמא אמר: זה דם הקרבנות שהוא קרוי ברכה, כמה דאת אמר: "מזבח אדמה תעשה לי", וכתיב: "אבוא אליך וברכתיך":

ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים. מה עדשה זו יש בה שמחה ויש בה אבלות, כך אבל, שמת אברהם; ושמחה, שנטל יעקב הבכורה.

ויאכל וישת. הכניס עמו כת של פריצים, אמר: ניכול מדידיה וניחוך עילויה; ורוח הקודש אומר: "ערוך השולחן", סדר פתורא. "צפה הצפית", סדר מנרתא; אית אתרא דקריין למנרתא צפיתא. "קומו השרים", זה מיכאל וגבריאל. "משחו מגן", כתבו הבכורה ליעקב. תני בר קפרא: ולפי שהיו כמשחקים, הסכים הקב"ה עמהן; ומנין שהסכים? דכתיב: "כה אמר ה' בני בכורי ישראל".

ויקם וילך. יצא הוא ובזיונו עמו. ויבז עשו את הבכורה, מה בזה עמה? תחית המתים בזה עמה, הדא הוא דכתיב: "בבוא רשע בא גם בוז", שבא הוא ובזיונו עמו. ועם קלון חרפה, שנתלוה עמו קלונו של רעב, ואין חרפה אלא רעב כמה דאת אמר: "ולא אתן אתכם עוד חרפת רעב בגוים":

פרק כו

ויהי רעב בארץ. כתיב: "יודע ה' ימי תמימים", [זה יצחק]. "ונחלתם לעולם תהיה", גור בארץ הזאת. "לא יבושו בעת רעה", ברעתו של אבימלך. "ובימי רעבון ישבעו", ויהי רעב בארץ. "לא ירעיב ה' נפש צדיק", זה יצחק, גור בארץ הזאת; "והות רשעים יהדוף", זה אבימלך. עשרה מיני רעבון וכו' (כדכתוב ברמז מ"ו):

אל תרד מצרימה שכן בארץ, עשה שכונה בארץ, הוי זורע, הוי נוטע. דבר אחר: שַכֵּן השכינה בארץ.

גור בארץ הזאת, את עולה תמימה: מה עולה, אם יצאה חוץ לקלעים נפסלת, אף את, אם את יוצא חוץ לארץ את נפסל.

כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, הקשות וכו' (בב"ר פס"ד). האל, מקצתן; אימתי אני נותן לך את השאר? לעתיד לבוא.

עקב אשר שמע אברהם בקולי. בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו. ר' שמעון בן לקיש אמר: בן שלש שנים הכיר את בוראו, שנאמר: "עקב אשר שמע", מנין עק"ב. אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר: עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'. ואימא שבע מצוות ומילה? אם כן, מצותי חקותי ותורתי למה לי? קיים אברהם אפילו ערובי תבשילין, שנאמר: "תורותי", אחד דברי תורה ואחד דברי סופרים:

ויהי כי ארכו לו שם הימים. אמר ר' יוחנן: חלום קשה, נבואה קשה, אבל שוטה, אריכות ימים מבטלתן. נבואה קשה דכתיב: יארכו הימים ואבד כל חזון. אבל שוטה (וכו'), מיצחק: ויהי כי ארכו לו שם הימים וירא והנה יצחק מצחק, בשביל שהעלו ימים ארוכים היה עושה דבר זה. לא כך אמר ר' יוחנן: המשמש מטתו ביום הרי זה מגונה? דאמר ר' יוחנן: אין תשמיש המטה אלא בלילה, שנאמר: "בערב היא באה ובבקר היא שבה". איוב קילל יום לידתו וליל עיבורו, הדא הוא דכתיב: "יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר". אמר איוב: הלואי היתה אמי נדה בשעה שבא אבא ליזקק לה, שתאמר לו "הורה גבר". ירמיה מקלל יום לידתו ויום עיבורו: "ארור היום אשר יולדתי בו", זה יום העיבור; "יום אשר ילדתני אמי", זה יום הלידה. אפשר חלקיהו אדם צדיק היה עושה דבר זה? אלא לפי שהיתה איזבל הורגת^[1] בנביאים, שימש מטתו ביום וברח.

ויזרע יצחק בארץ ההיא. אמר ר' חלבו: הארץ קשה והשנה קשה. אף על פי כן הצליח; ואילו היתה יפה, על אחת כמה וכמה. וימצא בשנה ההיא מאה שערים, מאה מינים. שערים, מאה כורים האמידו אותה, ועשתה כמה שהאמידוה. והלא כל דבר שבמדה ובמנין אין ברכה מצויה בו; מפני מה אמדו אותה? מפני המעשר:

ויזרע. לקח כל המעשר מממונו וזרע צדקה לעניים, כשם שאתה אומר: "זרעו לכם לצדקה". וכל דבר ודבר שעישר, נתן לו הקב"ה מאה שערים של ברכות.

ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנוגע. אמר ר' איבו: אפילו צרור לא יזרוק בו אדם:

ויגדל האיש וילך הלוך וגדל. עד שהיו אומרים: זבל פרדותיו של יצחק, ולא כספו וזהבו של אבימלך.

ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה. ועבדה כתיב, אם אין אדם נעשה כעבד לעצמו אינו קונה אותו.

לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד. אמר לו: כל עצומות שעצמת, לא ממנו היה? לשעבר היה לך קווקיא חד, כדון אית לך קווקיא סגיאין.

אמר ר' חנינא: הרואה באר בחלום רואה שלום, שנאמר: ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים. ר' נתן אומר: מצא תורה, שנאמר: "מוצאי מצא חיים". רבא אמר: חיים ממש. הרואה באר בחלום ישכים ויאמר: "ויחפרו עבדי יצחק בנחל", קודם שיקדמנו פסוק אחר: "כהקיר ביר מימיה".

כמה בארות חפר יצחק אבינו בבאר שבע? ר' יהודה ברבי סימון אמר: ארבעה; כנגד כן נעשו בניו ארבעה דגלים במדבר. ורבנן אמרין: חמשה, כנגד חמשה חומשי תורה. ויקרא שם הבאר עשק, כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו. "ויקרא שמה שטנה", כנגד ספר ואלה שמות, על שם "וימררו את חייהם". וימצאו שם באר מים חיים, כנגד ספר ויקרא, שמלא הלכות רבות. ויקרא אותה שבעה, כנגד ספר וידבר, שהוא משלים לשבעה חומשי תורה. והלא חמשה הן? בר קפרא עביד מן רישא דספרא דוידבר עד "ויהי בנסוע הארון", ספרא; "ויהי בנסוע הארון ופסוק דבתריה", ספר בפני עצמו; מן תמן עד סופיה דספרא, ספר בפני עצמו. ויקרא שמה וגו', נגד משנה תורה.

ואבימלך הלך אליו מגרר, [מגורר], מלמד שנכנסו ליסטין בתוך ביתו והיו מקרקרין בו כל הלילה. [דבר אחר מגרר,] מגורר, שעלו בו צמחין.

ואחוזת מרעהו, ר' יהודה אומר: "אחוזת מרעהו" שמו; ר' נחמיה אמר: סיעת מרחמוהי. ופיכל שר צבאו, ר' יהודה אומר: פיכל שמו; ר' נחמיה אומר: פה שכל צבאותיו נושקין לו על פיו.

ויאמרו ראו ראינו, מעשיך ומעשה אבותיך.

אם תעשה עמנו רעה וגו'. "רק" – מיעוט, מלמד שלא עשו עמו טובה שלמה. בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות שיבנה בית המקדש. הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו לאנטוכיא, והיו מספיקין לעולי גולה. אזלין אלין כותאי ואמרין ליה: ידיע להוי למלכא דהך קרתא דתתבני ושוריא ישתכללון מנדה בלו והלך לא יתנון. מנדה זו מנת המלך, בלו זה פריגורין, והלך זה אנגרוטוג. אמר לון: ומה נעביד וגזרית? אמר ליה: שלח ואמר להון: או ישניניה מן אתריה, או יוסיפון עליה חמש אמין, או יבצרון מניה חמש אמין, ומן גרמיה אינון חזרין בהון. הוו קהליא מצמתין בהדא בקעתא דבית רמון. כיון דאתין כתביא שרון בכין, בעון מימרד על מלכותא. אמרין: יעול בר נש חכים וישדל צבורא. אמרין: יעול ר' יהושע בן חנניה, דהוא אסקלוסתיקא דאורייתא. עאל ודרש: ארי טרף וישב לו עצם בגרונו, אמר: כל דאתי ומפיק, אנא יהיב ליה אגריה. אתא הדין קורא מצראה דמוקריה אריך, ויהב קועיה ואפקיה. אמר ליה: הב לי אגרי! אמר ליה: תהוי מגלגלא ואמרת דעלת בפומא דארי בשלם ונפקת בשלם, ואין לך שכר גדול מזה; כך דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום.

ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו. אין אנו יודעין אם מצאו אם לאו; ממה דכתיב: "וימצאו שם באר מים חיים", הוי שמצאו מים חיים:

הערות

1. עיינו ברש"י על ירמיהו כ יד, שגרס: שהיה מנשה הורג