ילקוט שמעוני תורה נו
<< · ילקוט שמעוני · תורה · נו · >>
רמז נו כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וגו'. אמר ר' שמעון בר יוחאי: הן עברו על התורה שנתנה למ' יום, לפיכך מ' יום ומ' לילה. אמר ר' יוחנן בן זכאי: הם קלקלו את הצורה שנתנה למ' יום, לפיכך מ' יום ומ' לילה.
ומחיתי את כל היקום. רבי ברכיה אומר: קיומיה. רבי אבין אמר: יקומיניה. ר' לוי וריש לקיש אמרי: זה קין, שהיה תלוי ברפיון, ובא מבול ושטפו, שנאמר: "וימח את כל היקום".
ויעש נח ככל אשר ציווהו ה'. זה שיכון לכנוס בהמה חיה ועוף.
ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים וגו'. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר: שנת המבול אינה עולה מן המנין. אמר לו רבי נחמיה: אף על פי שאינה עולה מן המנין, עולה היא בתקופות וחשבונות.
ויבוא נח וגו' מפני מי המבול. אמר ר' יוחנן: נח מחוסר אמנה היה; אילולי שהגיעו מים עד קרסוליו, לא היה נכנס בתיבה.
שנים שנים באו אל נח. אתא שיקרא בעי למיעל. אמר ליה נח: לית את יכיל, אלא אם כן נסבת לך זוג. פגע בפחתא, אמרה ליה: מן אן את אתי? אמר לה: מן גבי נח, דאזילת בעי למיעל לתיבותא ולא שבק לי, אלא אמר לי: אי אית לך בר זוג את מיעל; ואי את בעי, תהוי זוגי. אמרה ליה: ומה את יהיב לי? אמר לה: אנא מתקן עמך דכל מה דאנא מסגל את נסבת. אתקון ביניהון דכל דשיקרא מכנס תהא פחתא נסבא, ועלון תרויהון לתיבותא. כיון דנפיק, הוה שיקרא אזל ומכנס ופחתא נסבא דקדמי קדמי. אתא שיקרא אמר לה: אן אינון כל דסגילית? אמרה ליה: ולאו כן אתקנת עמי, דכל מה דאת מכנס אנא נסבא? ולא הוה ליה פתחון פה; לכך נאמר: "הרה עמל וילד שקר".
ויהי לשבעת הימים. אמר רבא: אלו ימי אבלו של מתושלח הצדיק, ללמדך שהספדן של צדיקים מעכב את הפורענות. דבר אחר: ויהי לשבעת הימים, ששינה עליהן הקב"ה סדרי בראשית, שהיתה חמה יוצאה ממערב ושוקעת במזרח. דבר אחר: לשבעת הימים, מלמד שקבע להן זמן קטן אחר זמן גדול. דבר אחר: לשבעת הימים, שהטעימן הקב"ה מעין העולם הבא, לידע כמה טובה מנעו מהן. דבר אחר: ויהי לשבעת הימים, מלמד שתלה להן הקב"ה שבע ימי אבלו של מתושלח הצדיק כדי שיעשו תשובה, ולא עשו. דבר אחר: שבעת ימים נתאבל הקב"ה על עולמו (קודם) עד שלא הביא המבול; מה טעם? "ויתעצב אל לבו", ואין עציבה אלא אבל כמה דאת אמר: "נעצב המלך על בנו".
רבי צדוק אומר: בעשרה במרחשון נכנס לתיבה, וי"ז בו ירדו מי המבול מן השמים שהן מים זכרים, ועלו מי התהומות שהן מים נקבות, ונצמדו אלו עם אלו וגברו להחריב את העולם, שנאמר: "והמים גברו". ונמחו כל היקומים חוץ מנח, שנאמר: "וישאר אך נח", וחוץ מעוג מלך הבשן, כי ישב לו על עץ אחד תחת סולמו של תיבה ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם. מה עשה נח? נקב חור אחד בתיבה והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום ונשאר גם הוא, שנאמר: "כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים". וחוץ מארץ ישראל שלא ירדו עליה מי מבול, שנאמר: "בן אדם את ארץ לא מטוהרה ולא גושמה ביום זעם":
ומי המבול היו על הארץ. הן חטאו בגלגל של עין שדומה למים, אף הקב"ה לא פרע מהן אלא במים.
הן קלקלו סילונות שלהן, אף הקב"ה שינה עליהן סדרו של עולם. דרך ארץ המטר יורד והתהום עולה, ברם הכא, ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה.
בשנת שש מאות שנה לחיי נח. רבי אליעזר אומר: אותו היום י"ז במרחשון היה, יום שמזל כימה עולה ביום ומעינות מתגברים, ומתוך ששינו מעשיהן שינה הקב"ה עליהן ונטל שני כוכבים מן כימה והביא מבול לעולם. ורבי יהושע אומר: אותו היום י"ז באייר היה, יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטים, ומתוך ששינו מעשיהן שינה עליהן הקב"ה סדרי בראשית והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם. בשלמא לרבי יהושע היינו דכתיב שני; אלא לר' אליעזר מאי שני? שני לדין. בשלמא לרבי יהושע היינו ששינה; אלא לרבי אליעזר מאי שינה? כרב, דאמר רב: דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו, כתיב הכא "וישוכו המים", וכתיב התם "וחמת המלך שככה".
ויהי הגשם על הארץ, עד כ"ז בכסליו. "ויגברו המים מאה וחמשים יום", עד א' בסיון, והמים היו עומדין ודוממין מאה וחמשים, והרשעים נדונין בהן כל אחד ואחד לפי מעשיו, מכ"ז בכסליו עד אחד בסיון. "ויחסרו המים מקץ חמשים ומאת יום", מן אחד בסיון התחילו לחסור, שנאמר: "והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש", עשירי לירידת גשמים, זה אב, שמקצת היום ככולו. והמים היו גבוהים ט"ו אמה, כלו לס' יום, אמה לארבעה ימים, טפח ומחצה בכל יום. "ותנח התבה בחדש השביעי", זה סיון, כשאתה מתחיל למנות משפסקו גשמים מלירד. נמצאת התיבה נוחה לי"ו יום; הרי כמה היתה גבוהה מן הארץ? ארבע אמות, ומשוקעת בתוך המים י"א אמה. "ויהי מקץ ארבעים יום", לקץ שהתחיל המים לחסור בי' בתמוז, "ויפתח נח את חלון התבה וישלח את היונה". שהה ז' ימים, "ויוסף שלח את היונה". שהה ז' ימים עוד, "וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד", אלא הלכה וישבה לה על אחד ההרים. "בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים", הא כשאתה מתחיל למנות מאחד באב עד אחד בתשרי נבלעו המים. "ויהי באחד ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש", למדנו שיום אחד שנכנס לחודש ככל החודש, חודש אחד מן השנה ככל השנה. יום אחד נכנס בחודש מונין אותו חודש שלם, חודש אחד נכנס בשנה מונין אותו שנה שלמה. "חרבו המים מעל הארץ", נבלעו במקומן, ועדיין הארץ לחה ועשויה כמקפה. המתינו ולא זרעו עד שירדו להם גשמים, מפני שמי המבול היו לקללה ולא בכלל ברכה. "ובחדש השני בשבעה לחודש", זה מרחשון. "יבשה הארץ" ונעשה גריד, הרי י"ב חדש וי"א יום; ואלו י"א יום מה טיבן? מלמד שימות החמה יתרין על ימות הלבנה י"א יום.
וארובות השמים נפתחו. נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, ונטל שני כוכבים מעש והחזירם לכימה. ונמלייה מדידיה? אין הבור מתמלא מחוליתו. מדה טובה מרובה ממדת פורענות. במדת פורענות הוא אומר: וארובות השמים נפתחו; במדה טובה מה הוא אומר? "ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח".
בעצם היום הזה בא נח. אם נכנס נח לתיבה בלילה, עכשיו היו אומרים כל דורו: בכך וכך, לא היינו יודעין, שאילו היינו יודעין בו לא היינו מניחין אותו ליכנס; אלא בעצם היום הזה, ודרגיש ליה ימלל.
המה וכל החיה. הן עיקר, והכל טפל להם. כל צפור כל כנף. פרט למרוטים ולקטועים ולסריסים ולמחוסרי אברים, שהן פסולין לבני נח לקרבנות.
והבאים זכר ונקבה. אמר לו: קניגי אנא? אמר לו: לא איכפת לך; "מובאים" אין כתיב כאן אלא הבאים, מאליהן היו באין.
ויהי המבול על הארץ ארבעים יום. כך היתה תיבתו של נח משוקעת במים, כספינה זו שהיא עומדת בלמן.
ויגברו המים. כך היתה תיבתו של נח שטה על פני המים, כעל שתי קורות, כמטבריא לסוסיתא: