ילקוט שמעוני תורה נה
<< · ילקוט שמעוני · תורה · נה · >>
רמז נה זכר ונקבה יהיו. אם ראית זכר רץ אחר נקבה קבלהו, ואם נקבה רצה אחר זכר אל תקבלהו. בשלמא לרבי יוחנן דאמר: לא ירד מבול לארץ ישראל, היינו דקם רימא התם; אלא לריש לקיש היכא קם רימא? אמר ר' ינאי: גוראות הראם הכניסו לתוכה. והאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי אורזילא דרימא בר יומא והוי כהר תבור, והר תבור כמה הוי? מ' פרסה, משכא דצוואריה תלתא פרסה, בי מרבעתא דרישיה פרסה ופלגא, רמא ככא סכריה לירדנא? אמר ר' יוחנן: ראשו הכניסו לתיבה. סוף סוף הא אמרת בי מרבעתא דרישיה פרסה ופלגא? אלא חוטמו הכניסו לתיבה. והאמר רבי יוחנן לא ירד מבול לארץ ישראל? לדבריו דריש לקיש קאמר. [והא קסגיא תיבה?] קרניו קשרו לתיבה. והאמר רב חסדא: בני דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נידונו? ולטעמיך תיבה היכי סגיא, עוג מלך הבשן היכי קם? אלא נס נעשה ונצטננו צדי התיבה.
אמר רבי אלעזר: מניין למחוסר אבר שאסור לבני נח? שנאמר: ומכל החי מכל בשר; אמרה תורה: הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה. האי מיבעיא ליה למעוטי טרפה? טרפה מלחיות זרע נפקא. הניחא למאן דאמר טרפה אינה יולדת, אלא למאן דאמר טרפה יולדת מאי איכא למימר? אמר קרא: אתך, בדומין לך. ודילמא נח גופיה טרפה הוה? "תמים" כתיב ביה. ודילמא תמים בדרכיו? "צדיק" כתיב ביה. ודילמא תמים בדרכיו וצדיק במעשיו? לא סלקא דעתך; דאי סלקא דעתך נח טרפה הוה, אמר ליה רחמנא "דכוותך עייל, שלמים לא תעייל"? והשתא דנפקא ליה מאתך, לחיות זרע למה לי? אי מאתך הוה אמינא לצוותא בעלמא ואפילו סריס, כתב רחמנא לחיות זרע:
ואני הנני מביא. הנני מסכים לדברי מלאכים שאמרו: "מה אנוש כי תזכרנו".
את המבול מים על הארץ. מים היו, וכיון שהיו יורדין על הארץ היו נעשין מבול. כל אשר בארץ יגוע, יצמוק.
והקימותי את בריתי אתך, ברית אתה צריך. הגבורים, אחד מהן היה נותן את רגלו על התהום וסותמו ונותן ידו על חלון וסותמו, והיה בא ליכנס לתיבה, והיו רגליו מתערכלות. הדא הוא דכתיב: "הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם". ארי היה בא ליכנס לתיבה והיו שניו קהות, הדא הוא דכתיב: "שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו". ברית אתה צריך מפני פירות שאתה כונס, שלא יעפשו ושלא ירקבו ושלא ישתנו.
ובאת אל התיבה. אמר ר' חייא בר אבא: נגר היית, ואילולי בריתי שהיתה אתך לא היית יכול לכנוס, הדא הוא דכתיב: והקימותי את בריתי אתך, אימתי? כשבאת אל התיבה.
אתה ובניך. ר' יהודה בר סימון ור' חנין בשם רב שמואל בר יצחק: נח כיון שנכנס אל התבה נאסר לו פריה ורביה, הדא הוא דכתיב: אתה ובניך לעצמן, ואשתך ונשי בניך לעצמן. "בחסר ובכפן גלמוד": אם ראית חסרון בא לעולם, הוי רואה את אשתך כאילו היא גלמודה, שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה. אמר ר' הונא: "וליוסף יולד שני בנים", אימתי? "בטרם תבוא שנת הרעב". כיון שיצא, התיר לו הקב"ה, הדא הוא דכתיב: "צא מן התבה אתה ואשתך".
ואתה קח לך מכל מאכל. רבי אבא בר כהנא אמר: הכניס עמו דבילה. תני משום ר' נחמיה: רוב מכניסו דבילה. רבי אבא בר כהנא אמר: הכניס עמו זמורות לפילים, חצובות לצבאים, זכוכיות לנעמיות. רבי לוי אומר: הכניס עמו זמורות לנטיעה, יחורים לתאנה, גרופיות לזיתים. על דעתיה דרבי אבא בר כהנא, והיה לך ולהם, דבר שהוא לך ולהם. על דעתיה דרבי לוי, והיה לך ולהם, אתה עיקר והם טפלים לך.
ואספת אליך. אין אדם כונס דבר אלא אם כן היה צריך לו.
ויעש נח. זה שיכון לעשית התיבה.
פרק ז
ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אותך ראיתי צדיק לפני. מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו. שלא בפניו מהו אומר? "נח איש צדיק תמים היה"; בפניו מהו אומר? צדיק לפני בדור הזה.
מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' איש ואשתו. אישות לבהמה מי איכא? אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. מנא ידע? אמר רב חסדא: העבירן לפני התיבה; כל שהתיבה קולטתן, בידוע שלא נעבדה בהן עבירה. ר' אבהו אמר: מאותן הבאים מאליהם.
אמר ר' יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם מפיו דבר מגונה, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה, שנאמר: ומן הבהמה אשר איננה טהורה. רב פפא אמר תשע, שנאמר: "כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור". רבינא אמר עשר, וי"ו ד"טהור". רב אחא בר יעקב אמר י"ו, שנאמר: "כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור". תנא דבי ר' ישמעאל: לעולם ידבר אדם בלשון כבוד, שהרי בזב קראו מרכב, ובזבה קראו מושב. ואומר "ותבחר לשון ערומים". מאי "ואומר"? וכי תימא הני מילי בדאורייתא, אבל בדרבנן לא, תלמוד לומר "ותבחר לשון ערומים". וכי תימא הני מילי בדרבנן, אבל במילי דעלמא לא, תלמוד לומר: "ודעת שפתי ברור מללו".
ובאשה לא כתיב מרכב? והכתיב: "ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה"? התם משום ביעתותא דגמל אורחיה הוא. והכתיב: "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם"? התם משום בניו אורחיה הוא. והכתיב: "והיא רוכבת על החמור"? התם משום ביעתותא דליליא אורחא הוא; ואיתימא ביעתותא דליליא ליכא, מיהו וכו'. ובאורייתא מי לא כתיב "טמא"? אלא כל היכא דכי הדדי נינהו, משתעי בלשון כבוד; כל היכא דנפישי מילי, משתעי בלשון קצרה, דאמר רב הונא משום ר' מאיר: לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. והא רוכבת ויושבת דכי הדדי נינהו וקאמר? "רכבת" כתיב.
הנהו תרי תלמידי דהוו בשיבבותא דרב ויתבי קמיה, חד אמר: שויתן להא שמעתא כדבר אחר מסנקן, וחד אמר: כגדי מסנקן, ולא אישתעי רב בהדי דהאיך. הנהו תרי תלמידי דהוו יתבו קמיה דהלל, וחד מנייהו רבן יוחנן בן זכאי, ואמרי לה קמיה דרבי וחד מנייהו ר' יוחנן; חד אמר: מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה? וחד אמר: מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה? אמר: מובטח אני בזה שיורה הוראה בישראל, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל. הנהו תלתא כהני, חד אמר: הגיעני כפול, וחד אמר: הגיעני כזית, וחד אמר: כזנב הלטאה. בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול. והתניא: אין בודקין מן המזבח ולמעלה? אלא אימא שחץ פסול; ואיבעית אימא איהו הוא דארע נפשיה.
ההוא גוי דהוה סליק ואכיל פסחא בירושלים, אמר: כתיב "כל ערל לא יאכל בו" וכתיב "כל בן נכר לא יאכל בו", ואנא קא אכילנא משופרי שופרי. אמר ליה ר' יהודה בן בתירא: כי סלקת התם אימא להו ספו לי מאליה. כי סליק אמר להו: ספו לי מאליה. אמרו ליה: אליה לגבוה סלקא! אמרו ליה: מאן אמר לך הכי? אמר להו: ר' יהודה בן בתירא. אמרו: מאי האי דקמן? בדקו בתריה ואשכחוהו דגוי הוא וקטלוהו. שלחו ליה לרבי יהודה בן בתירא: שלם לך רבי יהודה בן בתירא, דאת בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים.
רב כהנא חלש, שדרו רבנן לר' יהושע בריה דרב אידי, אמרו ליה: זיל בדוק מאי דיניה. אזל אשכחיה דנח נפשיה, קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה ואתא. אמרו ליה: נח נפשיה? אמר להו: אנא לא קאמינא; "מוציא דבה הוא כסיל". יוחנן חקוקאה נפק לקרייתא. כי אתא אמרו ליה: חטין נעשו יפות? אמר להו: שעורים נעשו יפות. אמרו ליה: צא ובשר לסוסים ולחמורים, דכתיב: "והשעורים והתבן לסוסים". מאי הוה ליה למימר? אשתקד נעשו יפות, אי נמי עדשים נעשו יפות. רב בר אחוה דרבי חייא ובר אחתיה דר' חייא, כי סליק להתם אמר ליה: אבא קיים? אמר ליה: אימא קיימת? אמר ליה: אימא קיימת? אמר ליה: אבא קיים? אמר ליה לשמעיה: חלוץ לי מנעלי והולך אחרי כלי לבית המרחץ. שמע מינה תלת, שמע מינה אבל אסור בנעילת הסנדל, ושמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד, ושמע מינה מקצת היום ככולו.
"את הגמל כי לא מפריס פרסה" אין כתיב כאן, אלא "כי מעלה גרה הוא"; "ואת השפן כי איננו מפריס פרסה" אין כתיב כאן, אלא "כי מעלה גרה הוא"; "ואת החזיר כי איננו מעלה גרה" אין כתיב כאן, אלא "כי מפריס פרסה הוא".
גם מעוף השמים וגו'. אם תאמר שבעה מכל מין, נמצא אחד מהן שאין לו בן זוג; אלא שבעה זכרים ושבע נקבות מכל מין. לא שאני צריך להן, אלא לחיות זרע על פני כל הארץ: