ילקוט שמעוני על בראשית לג יא
קח נא את ברכתי אשר הובאת לך. אמר לו: אני כמה יגע כמה צער היה לי עד שלא תבוא אצלי, עתה מאליה היא באה אצלך, שנאמר: אשר הובאת; "אשר הבאתי" אין כתיב כאן, אלא אשר הובאת לך.
ויפצר בו ויקח. מתחמי חזר וידיה פשוטה.
ריש לקיש אזל למשאל בשלמיה דרבינו, אמר ליה: צלי עלי, דהדין מלכותא בישא סגין. אמר ליה: לא תיסב מן בר נש כלום ולית את יהיב כלום. מן דיתיב, אתא חדא איתתא טעינא ליה דיסקרא חד וחדא סכינא בגווה. קם, נסיב סכינא, ואהדר לה דיסקרא. אתא בלדר ממלכותא, חמיתיה, חמדה ונסבה. בפתי רמשא סליק ריש לקיש למשאל בשלמיה, וחמיתא יתיב ושחיק. אמר ליה: ההוא סכינא דחמידית, אתא חד בלדר וחמדה ונסבה. אמר ליה, ולא כן אמרית לך: לא תיסב מבר נש כלום, ולא את יהיב כלום?
כל שנים עשר חודש שהיה אצלו, מכבדו בכל יום. אמר יעקב: "כי השחד יעור פקחים", קל וחומר לרשעים. דבר אחר: נכסי חוץ לארץ אין בהן ברכה, לכך היה מבזבז שם.
חד עם דארעא אמר ליה לר' אושעיא: אי אמרין לך חדא מילא טבא, את אמרת לה משמי בציבורא? אמר ליה: מה היא? אמר ליה: כל אותן הדורונות שנתן יעקב לעשו, עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח; מאי טעמא? "מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו"; "יביאו" אין כתיב כאן אלא ישיבו. אמר ליה: חייך, מילא טבא אמרת, ומשמך אנא אמרה בציבורא: