ילקוט שמעוני על בראשית ב ו
<< | ילקוט שמעוני על בראשית • פרק ב' • פסוק ו' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאֵ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁקָ֖ה אֶֽת־כׇּל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃
מתחילה ואד יעלה מן הארץ, וחזר בו הקב"ה, שלא תהא שותה אלא מלמעלה, מפני ד' דברים: מפני בעלי זרוע, ובשביל להדיח טללים רעים, ושתהא גבוה שותה כנמוך, ויהיו הכל תולין עיניהן כלפי מעלה. הדא הוא דכתיב, "לשום שפלים למרום":
ומהיכן הארץ שותה? רבי אליעזר אומר: ממי אוקינוס, שנאמר: ואד יעלה מן הארץ. א"ל רבי יהושע: והלא מי אוקינוס מלוחין הן? א"ל: מתמתקין הם בעבים, דכתיב: "אשר יזלו שחקים"; היכן הן נוזלין? בשחקים. רבי יהושע אומר: ממים העליונים, דכתיב: "למטר השמים תשתה מים"; והעננים מתגברין מן הארץ ועד הרקיע, ומקבלין אותן כמפי הנוד, דכתיב: "יזוקו מטר לאדו", וחושרין אותו ככברה, ואין טפה אחת נוגעת בחברתה, דכתיב: "חשרת מים עבי שחקים". למה קורא אותן "שחקים"? שהן שוחקין את המים. דבר אחר: כדקין הללו של בהמה. רבי יוחנן אומר: אין עננים אלא מלמעלה, שנאמר: "וארו עם ענני שמיא". ריש לקיש אומר, אין עננים אלא מלמטה, שנאמר: "מעלה נשיאים מקצה הארץ". על דעתיה דרבי יוחנן, לאחד שכבד את חבירו בחבית של יין וקנקנה. ר"ש אומר, לאחד שאמר לחבירו: תן לי סאה של חטין, א"ל: הבא קופתך ומדוד; כך אמר הקב"ה לארץ: אייתי עננך וקבלי מטר.
חמשה שמות נקראו לו: אד, ענן, נשיא, עב, חזיז. עב, שהוא מעבב פני רקיע. אד, שהוא שובר לבעלי שערים. ענן, שהוא עושה את הבריות ענוים אלו לאלו. נשיא, שעושה את הבריות נשיאים אלו על אלו. חזיז, שעושה חזיונות ברקיע, ומשרה רוח הקדש על הבריות, כמה דאת אמרת: "חזון ישעיהו". ארבעה שמות נקראו לארץ כנגד ארבע תקופות. ארץ כנגד תקופת ניסן, שהיה מריצה את פירותיה. תבל כנגד תמוז, שמתבלת פירותיה. אדמה כנגד תקופת תשרי, שהארץ עשויה בולין בולין של אדמה. ארקא כנגד תקופת טבת, שהיא מורקת את פירותיה.
ואד יעלה מן הארץ. עולה שבר מן הארץ, מיד והשקה את כל פני האדמה, וכן הוא אומר: "יערוף כמטר"; שברו בריות ערפן – מיד המטר יורד. והשקה את כל פני האדמה. הכל מתברך, משא ומתן מתברך והפרגמטוטין מרויחין, ומוכי שחין וחולין מרויחין ואבריהן רפין עליהן. אבימי מן חבריא הוי מבקר בישיא. כד הוי רביעתא נחתא הוי א"ל: מה אינון עבדין? הוי א"ל: נינוחו. אף אבן טובה מרגשת, אף הדגים מרגישין. עובדא הוי בהדא עכו דצדו חד נון ושמו יתיה תלת מאה ליטרין ושקלו יתיה ואשכחוניה מאתן לטרין. הוי תמן חד סב, א"ל: דלא נחתא רביעתא; וכיון דנחתא רביעתא, צדו חד נון ושמו יתיה מאתן ליטרין ושקלוניה ואשכחו תלת מאה ליטרין.
והשקה את כל פני האדמה. אין הארץ שותה אלא לפי חסומה. אם כן מה יעשו שרשי חרוב, שרשי שקמה, ששרשיהם עד תהום? שרשי חטין בוקעין בארץ חמשים אמה. שרשי גפנים ותאנים בוקעין בצור, ואחד לשלשים יום תהום עולה ומשקה אותה. מאי טעמא? "אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה". אמר ר' יהושע בן לוי: בשעה שהמטר יורד, עושה פנים לאדמה:
ואד יעלה מן הארץ. העבים שואבים מים מן הים, שנאמר: "מעלה נשיאים מקצה הארץ", ובכל מקום שיפקוד להם המלך שם הם מגשימים. מיד הארץ מעוברת וצומחת כאשה אלמנה מעוברת מזנות. אבל כשירצה הקב"ה לברך צמחה של ארץ וליתן צידן של בריות, פותח אוצרו הטוב שבשמים וממטיר על הארץ, שהן מים זכרים. מיד הארץ מעוברת וצומחת של ברכה, שנאמר: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב" וגו'. רבי יהודה אומר: פעם אחת בכל חודש וחודש סילונות עולים מן התהום להשקות את פני כל האדמה, שנאמר: ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה: