ילקוט שמעוני/שמות/רמז שעד
ונתתה אותה תחת כרכב המזבח. תנו רבנן הקרן והכבש והיסוד והרבוע מעכבין, מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין. מנא הני מילי אמר קרא המזבח אינו בא אלא לעכב. אלא מעתה כיור לרבי וסובב לרבי יוסי בר יהודה הכי נמי דמעכבי דכתיב ונתתה אותו תחת כרכב המזבח ותניא אי זהו כרכוב רבי אומר זה כיור. רבי יוסי אומר זה הסובב. אין, דתניא כל מזבח שאין לו לא קרן ולא כבש ולא יסוד ולא רבוע פסול. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף הסובב. תנו רבנן אי זהו כרכוב בין קרן לקרן. והכתיב תחת כרכוב המזבח מלמטה עד חציו אמר רב נחמן בר יצחק שני מקומות היו חד לנוי וחד כי היכי דלא לישתרקו כהנים. מדת ארכו וכו' אין מעכבין אמר רבי מני ובלבד שלא יפחות ממזבח של משה. וכמה אמר רב יוסף מקום מערכה אמה. מה בין במת יחיד לבמת צבור סמיכה ושחיטת צפון ומתן סביב ותנופה והגשה. רבי יהודה אומר אין מנחה בבמה וכהון ובגדי כהונה וכלי שרת וריח ניחוח ומחיצה לדמים ורחוץ ידים ורגלים אבל הזמן הנותר והטמא שוין בזה ובזה. סמיכה דכתיב לפני י"י וסמך. שחיטת צפון דכתיב על ירך המזבח צפונה. מתן סביב דכתיב וזרקו בני אהרן הכהנים וגו'. תנופה דכתיב והניף אהרן. הגשה דכתיב והגישה אל המזבח. רבי יהודה אומר אין מנחה וכו'. אמר רב ששת לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה אין מנחה בבמה אין עופות בבמה מאי טעמא זבחים ולא עופות זבחים ולא מנחות. כהון דכתיב וזרק הכהן. בגדי שרת דכתיב (ולקחו את כלי השרת) [לשרת בקדש]. ריח ניחוח דכתיב ריח ניחוח לה'. מחיצה לדמים דכתיב והיתה הרשת עד חצי המזבח ושלא רחוץ ידים ורגלים דכתיב בבואם אל אהל מועד ירחצו מים:
ועשית את חצר המשכן חצר ארכה מאה אמה ורחבה חמשים שנאמר ועשית את חצר המשכן. אבל אי אתה יודע כמה רחבו של (קומה) [קלע] כשהוא אומר וקומה ברוחב חמש אמות הוי מה קומה חמש אמות אף רוחב חמש אמות. כיצד היה מעמיד את החצר היה נותן עשרים אדנים של נחשת בצפון ועשרים בדרום ועמוד בתוך כל אחד ואחד וטבעת קבועה באמצעיתו והיה נותן את הקונטיסין במיתרין ובעמודין והקונטיסין ארכו של כל אחד ואחד ששה טפחים ורחבו שלשה ותולה את הטבעות בתוך האונקלין וכורך בה את הקלע כמין קלע זו של ספינה נמצא הקלע יותר מן העמוד שתי אמות ומחצה מצד זה ושתי אמות ומחצה מצד זה וכן לעמוד השני. הא למדת שבין עמוד לעמוד חמש אמות היה מחבר את הקונטיסין במיתרין ובעמודין ומחברן בתוך יתדות של נחשת. וכשם שהיו יתדות לאהל כך היו יתדות לחצר שנאמר לכל כלי המשכן בכל עבודתו. אבל אי אתה יודע כמה מן הקלעים לפתחה של חצר שנאמר ואת קלעי החצר וגו' מה מן המשכן למזבח עשר אמות כך מן הקלעים לפתחה של חצר עשר אמות. אבל אי אתה יודע כמה [גובה] פתחה של חצר שנאמר ומסך שער החצר מעשה רוקם וקומה ברוחב שאין תלמוד לומר חמש אמות ומה תלמוד לומר חמש אמות ללמדך ארכו עשרים אמה ורחבו חמש (וכו') [וכן] לצפון מאה אמה שנאמר וכן לפאת צפון בארך ולמערב חמשים אמה שנאמר ולפאת קדמה מזרחה חמשים אמה, צא מהן חמש עשרה אמה קלעים שנאמר וחמש עשרה אמה קלעים לכתף ולכתף השנית מזה ומזה מן הקלעים שבדרום עד האהל עשרים אמה והאהל עשר אמה. ומן האהל עד הקלעים שבצפון עשרים אמה הא למדת שרחבה חמשים אמה. ומן הקלעים עד האהל חמשים אמה והאוהל שלשים אמה ומן האהל עד הקלעים מן הקרשים שבמערב עשרים אמה. הא למדת שארכה מאה אמה שנאמר ארך החצר מאה באמה. רבי יוסי אומר שאין תלמוד לומר חמשים בחמשים ומה תלמוד לומר חמשים זה לפני האהל, הא למדת שארכה מאה אמה ורחבה חמשים אמה. כפתחו של אהל כך פתחו של היכל. כפתחה של חצר כך פתחו של אולם מכאן היה רבי יוסי בר' יהודה אומר קרפף בית סאתים כחצר המשכן מטלטלין לתוכה בשבת: