ילקוט שמעוני/שמות/רמז שנג
ושחד לא תקח שלא תאמר הריני נוטל ממון ואיני מטה את הדין תלמוד לומר כי השחד יעור עיני חכמים. והלא דברים קל וחומר ומה אם הנוטל שלא להטות אמרה תורה כי השחד יעור קל וחומר הנוטל על מנת להטות. כי השחד יעור עיני פקחים אלו פקחי הדעת שהן מטהרין ומטמאין מדעת עצמן. מכאן אמרו כל הנוטל ממון ומטה את הדין אינו נפטר מן העולם עד שיחסר מאור עיניו. ר' נתן אומר עד שיהיה אחד משלושה דברים או דעתו מטורפת בתורה ומטמא את הטהור ומטהר ומטהר את הטמא, או שיצטרך לבריות, או שיחסר מאור עיניו. ויסלף דברי צדיקים שונא דברים המצודקים שנאמרו בסיני:
קרנא הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודאין להון דינא. והיכי עביד הכי והכתיב ושחד לא תקח הני מילי היכא דשקיל מחד ולא שקיל מחבריה דילמא אתי לאצלויי דינא וקרנא מתרוייהו הוה שקיל ומי שרי והתניא ושחד לא תקח מה תלמוד לומר אם ללמד שלא לזכות את החייב ולא לחייב את הזכאי הרי כבר נאמר לא תטה משפט. אלא אף על פי שזכה את הזכאי וחייב את החייב אמרה תורה ושחד לא תקח. הני מילי היכא דשקיל בתורת שוחדא קרנא בתורת אגרא הוה שקיל. ומי שרי והתנן הנוטל שכרו לדון דיניו בטלין. וכי תימא קרנא בתורת בטלנא שקיל והתנן מכוער הדיין שנוטל שכרו לדון אלא שדינו דין. היכי דמי אילימא דקא שקיל בתורת אגר דינא והתנן הנוטל שכרו לדון דיניו בטלין. אלא לאו דקא שקיל בתורת בטלנא וקא תני מכוער הדין. הני מילי בטלנא דלא מוכח קרנא בטלנא דמוכח הוה. דקרנא הוה תהי במברא חמרא והוו יהבו ליה זוזא (כל יומא). וכי אתו בי תרי לקמיה אמר להו הבו לי זוזי ואידון לכו. אמר ר' אבהו בוא וראה כמה סמויות עיניהן של מקבלי שחד אדם חש בעיניו הרבה ממון נותן לרופא ספק מתרפא ספק אין מתרפא. הם בשוה פרוטה מסמין את עיניהן שנאמר כי השחד יעור פקחים. תנו רבנן כי השחד יעור פקחים קל וחומר לטפשים. ויסלף דברי צדיקים קל וחומר לרשעים. מידי טפשים ורשעים בני מעבד דינא אינון. אלא הכי קאמר כי השחד יעור אפילו חכם גדול וקבל שחד לא נפטר מן העולם בלא סמיות הלב. ויסלף דברי צדיקים אפילו אם צדיק גמור הוא וקבל שחד לא נפטר מן העולם בלא טרוף דעת. אמר רבא מאי טעמא דשוחדא כיון דשקיל ליה שוחדא הוה ליה כגופיה ואין אדם רואה חובה לעצמו. מאי שחד שהוא חד. אמר רב פפא לא לידון אינש דינא לא למאן דסני ליה ולא למאן דרחים ליה. למאן דרחים ליה לא חזי ליה חובתא. למאן דסני ליה לא חזי ליה זכות (כתוב ברמז קיד):
תנו רבנן ושחד לא תקח אינו צריך לומר שחד ממון אלא אפילו שחד דברים נמי אסור, מדלא כתיב בצע לא תקח. היכי דמי שחד דברים כי הא דשמואל הוה קא עבר במברא אתא ההוא גברא יהב ליה ידא אמר ליה מאי עבידתך אמר ליה דינא אית לי אמר ליה פסילנא לך לדינא. אמימר הוה יתיב וקא דאין דינא פרח גדפא והוה יתיב ליה ברישיה אתא ההוא גברא שקלא מרישיה אמר ליה מאי עבידתך אמר ליה דינא אית לי אמר ליה פסילנא לך לדינא. מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה אתא ההוא גברא כסייה אמר ליה מאי עבידתך אמר ליה דינא אית לי אמר ליה פסילנא לך לדינא. רבי ישמעאל בר' יוסי הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי יומא חד אייתי ליה בחמשה בשבתא אמר ליה מאי שנא האידנא אמר ליה דינא אית לי ואמינא אגב אורחי אייתי ליה למר לא קביל מניה אמר ליה לא מידן דיינא לך ולא מישקל שקילנא. אותיב ליה זוגא דרבנן וקא דיינו ליה בהדי דקא אזל ואתי אמר אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי. אמר ר' ישמעאל בר' יוסי תיפח נפשן של מקבלי השחד ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך מקבלי שחד על אחת כמה וכמה. ר' ישמעאל בן אלישע אייתי ליה ההוא גברא ראשית הגז אמר ליה מהיכא קא אתית אמר ליה מדוך פלוני אמר ליה ומהתם להכא לא הוה כהן למיתבא ליה אמר ליה דינא אית לי ואמינא אגב אורחי אייתי ליה למר, לא קביל מניה אמר ליה פסילנא לך לדינא אותיב ליה זוגא דרבנן וקא דיינו ליה, בהדי דקא אזיל ואתי אמר אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי. אמר ר' ישמעאל בן אלישע תיפח נפשן של מקבלי שחד ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי חלקי נטלתי כך מקבלי שחד על אחת כמה וכמה. רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדנא אמר ליה מאי עבידתך אמר ליה דינא אית לי ואמינא בהדי דאזילנא אייתי ליה למר לא קביל מניה אמר ליה פסילנא לך לדינא אמר ליה דינא דמר לא בעינא קבולי ליקבל מר דלא למנען מר מלאקרובי בכורים. דתניא ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלקים לחם בכורים וכי אלישע אוכל בכורים הוה אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאלו מקריב בכורים אמר ליה קבולי לא איבעיא לי דאיקבל השתא הואיל ואמרת טעמא מקבלנא. שדריה לקמיה דרב נחמן שלח ליה לידייניה מר לההוא גברא דאנא ענן פסילנא ליה לדינא. אמר מדשלח לי מר הכי שמע מינה קריביה הוא. (כי אתא) הוה קמיה דינא דיתמי אמר האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף. פסק לדינא דיתמי כיון דחזא בעל דיניה יקרא דקא עביד ליה איסתתים טענתיה. רב ענן הוה רגיל אליהו דאתא לגביה דהוה מתני ליה סדר אליהו כיון דעבד הכי אסתלק יתיב בתעניתא ובעי רחמי ואתא הוה מבעית ליה בעותי עבד תיבותא הוה יתיב בתיבותא ומתני ליה סדריה עד דאסיק ליה לכולא סדריה והיינו דאמר סדר אליהו רבא וסדר אליהו זוטא (עיין ברמז שכ"ה ומכילתא):
שש שנים תזרע וגו' רבי ישמעאל אומר כשישראל עושין רצונו של מקום הן עושין שמיטה אחת בשבוע אחד שנאמר שש שנים תזרע וגו'. וכשאין עושין רצונו של מקום עושין ארבע שמיטות בשבוע אחד. כיצד נרה שנה וזרעה שנה נרה שנה וזורעה שנה נמצאו שהן עושין ארבע שמיטות בשבוע אחד. ואספת את תבואתה לרבות פירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית. אין לי אלא פירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית מנין לפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית שיהו כפירות שביעית תלמוד לומר כן תעשה לכרמך לזיתך. הרי אתה דן בנין אב מבין שניהם לא הרי זית כהרי הכרם ולא הרי כרם כהרי הזית מה להצד השוה שבהן שגדל על מוצאי שביעית הרי הן כפירות שביעית וכו' דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר אין צריך הלא כבר נאמר ויתרם תאכל חית השדה להביא פירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית שהן כפירות שביעית. ומה תלמוד לומר וכן תעשה לכרמך לזיתך בא ליתן בעור לזית בפני עצמו ולכרם בפני עצמו. והשביעית תשמטנה ונטשתה תשמטנה בעבודתה ונטשתה באכילתה. אין לי אלא כרמים וזיתים פירות ועשבים מנין תלמוד לומר ונטשתה מכל מקום. דבר אחר והשביעית תשמטנה מגיד שהוא פורץ בה פרצות אלא שגזרו חכמים מפני תקון העולם [שלא תאמר] וכי מפני מה אמרה תורה לא שיאכלו אותה עניים הרי אני מכניסה ומחלקה לעניים תלמוד לומר והשביעית תשמטנה מגיד שהוא פורץ פרצות אלא שגזרו חכמים מפני תקון העולם: