ילקוט שמעוני/שמות/רמז שנב
ובשר טרפה אין לי אלא בשדה בבית מנין תלמוד לומר נבלה וטרפה הקיש טרפה לנבלה מה נבלה לא חלק בה בין בבית בין בשדה אף טרפה לא תחלוק בה בין בבית בין בשדה. הא מה תלמוד לומר ובשר בשדה טרפה דבר הכתוב בהווה. כיוצא בו כי בשדה מצאה אין לי אלא בשדה בבית מנין דבר הכתוב בהווה. כיוצא בו כי יהיה בך איש אין לי אלא מקרה לילה מקרה יום מנין דבר הכתוב בהווה. כיוצא בו ומי האיש אשר נטע כרם אין לי אלא כרם שאר כל אילנות מנין דבר הכתוב בהווה. כיוצא בו לא תבשל גדי אין לי אלא גדי שאר כל בהמה מנין דבר הכתוב בהווה. ואף אתה אומר כאן ובשר בשדה טרפה דבר הכתוב בהווה מקום שדרך בהמה להטרף. כיוצא בו אל תגזל דל וגו' אין לי אלא דל עשיר מנין תלמוד לומר כן ארחות כל בוצע בצע וגו' אלא דבר הכתוב בהווה שדרכו של דל להגזל:
אמר רבי אייבו מעשה בטבח אחד בצפורי שהיה מאכיל את ישראל נבלות וטרפות פעם אחת ערב יום הכפורים שתה ונשתכר עלה לראש הגג ונפל ומת התחילו הכלבים מלקקים בו אתו ושאלו לרבי חנינא מהו למיעבריה יתיה מן קדמיהון אמר להון ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו וגו' וזה שהיה גוזל את הכלבים ומאכיל את ישראל נבלות וטרפות ארפון לון מן דלהון הוא:
לכלב תשליכון אותו לר' יהודה אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב כל אסורים שבתורה. ולר' מאיר אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה. לכלב תשליכון אותו ככלב. או לכלב כמשמעו תלמוד לומר לא תאכלו כל נבלה והרי דברים קל וחומר ומה אם נבלה שהיא מטמאה במשא היא מותרת בהנאה טרפה שאינה מטמאה במשא אינו דין שתהא מותרת בהנאה הא מה תלמוד לומר לכלב תשליכון אותו לכלב וככלב. ללמדך שאין המקום מקפח שכר כל בריה שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו אמר הקב"ה תנו לו שכרו. והרי דברים קל וחומר ומה אם שכר חיה לא קפח המקום קל וחומר שכר אדם. וכן הוא אומר קורא דגר ולא ילד וגו'. ואומר כסא כבוד מרום מראשון וגו'. אמר ר' אלעזר בן עזריה כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר בחברו ראוי להשליכו לכלבים שנאמר לכלב תשליכון אותו וכתיב בתריה לא תשא שמע שוא קרי ביה לא תשיא אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו קרי ביה שמע בין אחיכם רב כהנא אמר מלא תשא לא תשיא:
לא תשא שמע שוא הרי זה אזהרה למקבל לשון הרע. דבר אחר הרי זה אזהרה לדיין שלא ישמע מבעל דין עד שיבוא בעל דינו עמו שנאמר ועמדו שני האנשים. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר להביא שבועת הדיין שתהא נאמן שאם אתה עונה אחריו אמן עושה אתה שבועת שוא. אל תשת ידך עם רשע אמר לו איש פלוני חייב לי מאתיים זוז ולי עד אחד בוא והצטרף לו על מנת שאקח את שלי ואתה טול מנה ואני מנה לכך נאמר אל תשת ידך. אמר ליה יודע אתה בי שאפילו נותן לי אדם כל ממון שבעולם איני משקר והלא פלוני חייב לי ולי עד אחד בוא והצטרף לו עמו על מנת שאקח את שלי לכך נאמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושים לא היה אחד מהם הולך לבית המשתה עד שיודע מי הולך עמו ולא היה חותם בגט עד שיודע מי חותם עמו. רבי נתן אומר אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד להוציא את החמסנין ואת הגזלנין שהן פסולין מן העדות שנאמר לא יקום עד חמס. אביי אמר עד זומם למפרע הוא נפסל מההוא שעתא דאסהיד הוה רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד. רבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל עד זומם חדוש הוא דהא תרי ותרי נינהו מאי חזית דצייתת להני ציית להני ואין לך בו אלא משעת חדושו ואילך והלכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם :
לא תהיה אחרי רבים לרעות מנין לסנהדרי קטנה שהיא של עשרים ושלשה שנמר ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת הרי עשרים. ומנין לעדה שהיא עשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה יצאו יהושע וכלב ומנין עוד שלושה ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאהיה עמהן לטובה אם כן מה תלמוד לומר אחרי רבים לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה. לטובה על פי עד אחד לרעה על פי שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי עשרים ושלשה. אחרי רבים להטות רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר אחרי רבים להטות התורה אמרה עשה לך בית דין נוטה. שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין זכאי. שומע אני עשרה מחייבין ועשרה מזכין (חייב) או אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין שומע אני יהא חייב. תלמוד לומר ולא תענה על ריב אמרה תורה הרוג על פי עדים הרוג על פי מטין מה עדים בשנים אף מטין בשנים. או אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר איני יודע הרי זה אזהרה לדיין שלא יטה אלא לכף זכות (תלמוד לומר) [שנאמר] ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטות. דיני ממונות הטהרות והטומאות מתחילין מן הגדול. דיני נפשות מתחילין מן הצד. מנא הני מילי אמר רב אחא בר פפא אמר קרא לא תענה על ריב לא תענה על רב. רבה בר בר חנה אמר מהכא ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש חרבו ויחגור גם דוד את חרבו. ודל לא תהדר בריבו למה נאמר לפי שהוא אומר לא תשא פני [דל ולא תהדר פני] גדול פרט אין לי אלא אלו חלופיהן מנין תלמוד לומר ודל לא תהדר בריבו. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר בלקט שכחה ופאה הכתוב מדבר:
כי תפגע יכול אפילו פגיעה ממש תלמוד לומר כי תראה. יכול אפילו מרחוק תלמוד לומר כי תפגע. הא כיצד ראיה שיש בה פגיעה ושערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל זהו ריס ומדדה עמו עד פרסה ונוטל שכר נמצינו למדין שהוא עובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. שור איבך רבי יאשיה אומר איבך זה כותי וכן מצינו שהכותים (קוראים) [קרויים] לישראל אויבים בכל מקום שנאמר כי תצא למלחמה על איביך כי תצא מחנה על איביך ר' אליעזר אומר בגר שחזר לסורו הכתוב מדבר. ר' יצחק אומר בישראל מומר הכתוב מדבר. רבי נתן אומר בישראל עצמו ומה תלמוד לומר איבך אלא שאם הכה את בנו או שעשה עמו מריבה ונמצא אויבו לפי שעה. שור אויבך או חמורו לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. תועה אין תועה בכל מקום אלא חוץ לתחום ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר וימצאהו איש והנה תועה בשדה. תשיבם לו למה נאמר לפי שהוא אומר ואם לא קרוב אחיך אליך אין לי אלא בזמן שהוא קרוב ורחוק אם אינו מכירו מנין תלמוד לומר ולא ידעתו ואספתו מציאה שדרכו להאסף להוציא את השבורה. והיה עמך ברשותך. עד דרוש אחיך אותו עד שתדרוש אחיך. דבר אחר אתה צריך לבדוק אחיך אם רמאי הוא וכו' והשבותו לו מציאה שהיא עושה ואוכלת ולא מציאה שיש עמה הפסד:
כי תראה שומע אני אפילו רחוק תלמוד לומר כי תפגע וגו'. רובץ ולא רבצן. תחת משאו ולא שהיה משאו בצדו. וחדלת מעזוב לו פעמים שאתה חדל פעמים שאתה עוזב. חמור של ישראל ומשאוי של כותי עזוב תעזוב. חמור של כותי ומשאוי של ישראל וחדלת. היה בין הקברות לא יטמא לו. אמר ליה אביו יטמא יכול יטמא מפני שמצות עשה קודמת למצות לא תעשה לכך נאמר וחדלת מעזוב לו פעמים שאתה חדל פעמים שאי אתה חדל. אמר ליה אביו אל תפרק עמו אל תטעון עמו אל תחזיר לו אבדתו הרי זה לא ישמע לו מפני שהוא ואביו חייבין במצות. עזוב תעזוב עמו למה נאמר לפי שהוא אומר הקם תקים עמו אין לי אלא טעינה. פריקה מנין תלמוד לומר עזוב תעזוב עמו. ר' יאשיה אומר אחד זה ואחד זה בפריקה הכתוב מדבר. אין לי אלא פריקה, טעינה מנין ודין הוא ומה פריקה שהוא יכול לפרוק בפני עצמו הרי אתה מוזהר עליה טעינה שאינו יכול לטעון בפני עצמו אינו דין שתהא מוזהר עליה לכך דבר הכתוב בקל ללמד ממנו את החמור. ר' יהודה בן בתירה אומר עזוב תעזוב עמו זו פריקה. הקם תקים עמו זו טעינה. מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר כשם שהפריקה מן התורה כך טעינה מן התורה. עזוב תעזוב עמו למה נאמר לפי שהוא אומר הקם תקים עמו אין לי אלא טעינה ופריקה בהמה עצמה מנין תלמוד לומר הקם תקים עמו. הקם תקים עמו בזמן שאתה שוה לו. הלך וישב לו ואמר ליה הואיל ועליך מצוה אם רצית לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו. אם היה זקן או חולה חייב. ר' יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יתר על משאו אין זקוק לו שנאמר תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו. בהמת כותי ומשאוי ישראל וחדלת. בהמת ישראל ומשאוי כותי עזוב, והא מני רבי יוסי הגלילי דאמר צער בעלי חיים לאו דאורייתא. ואף אם תרצה לומר צער בעלי חיים דאורייתא אפילו הכי לכוף את יצרו עדיף. (עיין בגמרא בענין אוהב ושונא):
לא תטה משפט אביונך בריבו למה נאמר לפי שהוא אומר ודל לא תהדר בריבו אין לי אלא דל עני תאב מנין תלמוד לומר לא תטה משפט אביונך בריבו. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר בלקט שכחה ופאה הכתוב מדבר. רשע וכשר עומדין לפניך בדין שלא תאמר הואיל ורשע הוא הרי אני מטה עליו את הדין לכך נאמר לא תטה וגו' אביון הוא במצות. אמר ר' אבהו עשרה דברים יש בין דיני ממונות לדיני נפשות וכולן אין נוהגין בשור הנסקל חוץ מעשרים ושלשה דאמר קרא לא תטה משפט אביונך בריבו אבל אתה מטה משפט שור הנסקל. וחלופיהם במסית דרחמנא אמר ולא תחמול ולא תכסה עליו:
מדבר שקר תרחק. תנו רבנן מנין לדיין שלא יעשה סניגרון לדבריו תלמוד לומר מדבר שקר תרחק מנין לדיין שלא יושיב תלמיד בור לפניו תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. מנין לדיין שיודע בחברו שהוא גזלן שלא יצטרף עמו תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. מנין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר הואיל ועדים מעידים לפניו אחתכנו ויהא קולר תלוי בצואר העדים תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר שלא ישתוק תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. מנין לתלמיד שרואה את רבו שטועה בדין שלא יאמר אמתין לו עד שיגמרנו ואסתרנו ואבננו משלי כדי שיקרא הדין על שמי תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. מנין לתלמיד שאמר לו רבו יודע אתה שאם נותנין לי מאה מנה איני מבדה מנה לי אצל פלוני ואין לי עליו אלא עד אחד מנין שלא יצטרף עמו תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. הא מדבר שקר נפקא הא ודאי שקורי משקר ורחמנא אמר לא תענה ברעך עד שקר. אלא כגון דאמר ליה ודאי חד סהדא אית לי תא את וקום התם ולא תימא ולא מידי דהא לא מפקת מפומך שקרא אפילו הכי אסור משום שנאמר מדבר שקר תרחק. מנין לנושה בחברו מנה שלא יאמר אטעננו במאתים כדי שיודה לי מנה ויתחייב לי שבועה ואגלגל עליו שבועה ממקום אחר תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. מנין לנושה בחברו מנה וטענו מאתים שלא יאמר אכפרנו בבית דין ואודה לו חוץ לבית דין כדי שלא אתחייב לו שבועה ויגלגל עלי שבועה ממקום אחר תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. מנין לשלושה שנושין מנה באחד שלא יהא אחד בעל דין ושנים עדים כדי שיוציאו מנה ויחלוקו תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. מנין לדיין שלא ישמע בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. מנין לשנים שבאו לדין אחד לבוש סמרטוט ואחד לבוש איצטלית בת מאה מנה שאומר לו לבוש כמותו או הלבישהו כמותך תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. כי הוו אתו לקמיה דרבה בר בר חנה אמר להו שלופו פזמקייכון וחותו לדינא. מנין לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חברו תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. רב כהנא אמר מלא תשא לא תשיא. מדבר שקר תרחק הרי זו אזהרה למדבר לשון הרע. דבר אחר הרי זו אזהרה לדיין שלא יושיב אצלו דיין בור. דבר אחר שלא יעמיד אצלו סניגרון שנאמר עד האלקים יבוא. ר' נתן אומר מדבר שקר תרחק הרי זה אזהרה לפרוש מן האפיקורסות וכן הוא אומר ומוצא אני מר ממות וגו' ואומר והמלך ישמח באליהם וגו':
ונקי וצדיק אל תהרוג תנו רבנן מנין ליוצא מבית דין חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות מנין שמחזירין אותו תלמוד לומר ונקי אל תהרוג. ומנין ליוצא מבית דין זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה שאין מחזירין אותו תלמוד לומר וצדיק אל תהרוג. אמר ר' שימי בר אשי וחלופא במסית דכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו. רב כהנא אמר מכי הרוג תהרגנו. בעי מניה ר' זירא מרב ששת חייבי גליות מנין חייבי (גליות) [מלקות] מנין וכו' אתיא רשע רשע [ורוצח] רוצח. היה אחד מעידו שהוא עובד לחמה ואחד מעידו שהוא עובד ללבנה, שומע אני שיצטרפו זה עם זה ויהיה חייב תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרוג. ראוהו רודף אחר חברו להרגו והסייף בידו אמרו לו בן ברית הוא והתורה אמרה שופך דם האדם וגו' אמר ליה יודע אני ועל מנת כן הוא עושה והעלימו עדים את עיניהם ולאחר זמן מצאוהו הרוג מפרפר והסייף מזלף דם מיד ההורג שומע אני יהא חייב תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרוג. וכבר הרג יהודה בן טבאי עד זומם אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי ואמרה תורה הרוג על פי עדים הרוג על פי זוממין מה עדים בשנים אף זוממין בשנים. וכבר נכנס יהודה בן טבאי לחורבה ומצא שם הרוג מפרפר והסייף מזלף דם מיד ההורג. אמר ליה יהודה בן טבאי תבא עלי אם לא אני אומר שאתה הרגתו אבל מה אעשה שאמרה תורה על פי שני עדים יקום דבר אבל היודע ובעל מחשבות הוא יפרע מאותו האיש ולא הספיק לצאת משם עד שהכישו נחש ומת. ונקי וצדיק אל תהרוג הרי שיצא מבית דין חייב ואחר כך מצאו לו זכות שומע אני יהא חייב תלמוד לומר ונקי אל תהרוג. יכול כשם שיצא מבית דינך זכאי כך יצא מבית דינו של מעלה, לכך נאמר כי לא אצדיק רשע. וצדיק אל תהרוג הרי שיצא מבית דין זכאי ואחר כך מצאו לו חובה שומע אני יחזירוהו תלמוד לומר וצדיק אל תהרוג. יכול כשם שיצא מבית דינך זכאי כך יצא מבית דין של מעלה תלמוד לומר כי לא אצדיק רשע. והרי דברים קל וחומר ומה אם מדת פורענות מעוטה אמרה תורה כי לא אצדיק רשע קל וחומר למדה טובה המרובה: