ילקוט שמעוני/שמות/רמז שנא
אם חבול תחבול אין לי אלא שמשכנו ברשות משכנו שלא ברשות מנין תלמוד לומר תחבול מכל מקום. השב תשיב לו אין לי אלא שמשכנו ברשות משכנו שלא ברשות מנין תלמוד לומר השב תשיב מכל מקום. ותרי קראי למה לי חד לכסות יום וחד לכסות לילה. השב אפילו מאה פעמים משמע. תשיבם אין לי אלא לביתו לגנתו ולחורבתו מנין תלמוד לומר תשיבם מכל מקום. וכדרבי אלעזר הכל צריכין דעת בעלים חוץ מהשבת אבדה שהתורה רבתה השבות הרבה. שלח אפילו מאה פעמים. תשלח אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מנין תלמוד לומר שלח תשלח מכל מקום. הוכח אפילו מאה פעמים משמע. תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין תלמוד לומר תוכיח מכל מקום. עזוב תעזוב אין לי אלא בעליו עמו אין בעליו עמו מנין תלמוד לומר תעזוב מכל מקום. הקם תקים אין לי אלא בעליו עמו אין בעליו עמו מנין תלמוד לומר תקים מכל מקום. למה לי למכתב בפריקה ולמה לי למכתב בטעינה. צריכא דאי כתב רחמנא פריקה משום דאיכא צער בעלי חיים ואיכא חסרון כיס. אבל טעינה דליכא צער בעלי חיים אימא לא. ואי אשמעינן טעינה משום דבשכר אבל פריקה דבחנם אימא לא צריכא. ולר' שמעון דאמר זה וזה בחנם מאי איכא למימר. לרבי שמעון לא מסיימי קראי. למה לאשמועינן בהני תרתי למה לי לאשמועינן באבדה צריכא דאי אשמועינן בהני תרתי משום דאיכא צערא בדידהו וצערא במרייהו אבל אבדה דצערא דמרא איכא צערא דידה ליכא אימא לא. ואי אשמעינן אבדה משום דליתיה למרא בהדה אבל בהני תרתי דאית למרייהו בהדייהו אימא לא צריכא. מות יומת המכה אין לי אלא (מכה) [מיתה] הכתובה בו מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה יכול להמיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו תלמוד לומר מות יומת מכל מקום. הכה תכה אין לי אלא בהכאה הכתובה בו וכו' פתוח תפתח אין לי אלא לעניי עירך לעניי עיר אחרת מנין תלמוד לומר פתוח תפתח מכל מקום. נתון תתן אין לי אלא מתנה מרובה מתנה מועטת מנין תלמוד לומר נתון תתן לו מכל מקום. העניק תעניק אין לי אלא שנתברך הבית בגללו לא נתברך הבית בגללו מנין תלמוד לומר העניק תעניק מכל מקום. ולרבי אלעזר דאמר דברים ככתבן נתברך הבית בגללו מעניקין לו לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין לו מאי איכא למימר. דברה תורה כלשון בני אדם. העבט תעביטנו אין לי אלא שאין לו ואינו רוצה להתפרנס דרחמנא אמר תן לו דרך הלואה. יש לו ואינו רוצה להתפרנס מנין תלמוד לומר תעביטנו מכל מקום. ולרבי שמעון דאמר יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו תעביטנו למה לי, דברה תורה כלשון בני אדם:
עד בא השמש תשיבנו לו זו כסות לילה שניתן ליחבל ביום. השב תשיב לו את העבוט כבא השמש זה כסות יום שניתן ליחבל בלילה. תניא רבי אומר וכי מאחר שמחזירין למה ממשכנין מעיקרא שלא תבא שביעית ותשמטתו ואם מת לא נעשה מטלטלין לבניו:
אם חבול תחבול רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך שתהא עושה מצוה ותהא נוטל את שלך. עד בא השמש זה כסות יום שאתה מחזיר לו כל היום כסות לילה שאתה מחזיר לו כל הלילה (וכל היום) מנין תלמוד לומר השב תשיב לו את העבוט וגו' מכאן אמרו ממשכנין כסות יום בלילה וכסות לילה ביום ומחזירין כסות יום ביום וכסות לילה בלילה. כי היא כסותה לבדה זו טלית. היא שמלתו לעורו זה חלוק. במה ישכב להביא עור מצע. (והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני) רבי נתן אומר הרי שיצא חייב לחברו מנה בבית דין ועליו כסות במאתים לא יאמר לו מכור כסותך והתכסה במנה ותן לי מנה לכך נאמר כי היא כסותה לבדה אי אתה רשאי למנוע ממנו כסות שהיא נופלת לשארו. ושמעתי כי חנון אני שברחמים בראתי את עולמי:
אלקים לא תקלל משמש קדש וחול. כל השמות ההדיוטות שאותיותיהם כאותיות השם הרי אלו נמחקים. כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלקים הראשון קדש והשני חול. כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים הרי זה חול. מחנה אלקים זה הרי זה קדש. נשיא אלקים אתה קדש. מי שיש לו בן מכל מקום לאתויי ממזר חייב על הכאתו ועל קללתו אמאי קרינן כאן ונשיא בעמך לא תאר בעושה מעשה עמך כשעשה תשובה. והאי בר תשובה הוא והא תנן מעוות לא יוכל לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר השתא מיהא עושה מעשה עמך הוא. נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו אבל אמרו חכמים מי שפרע מאנשי דור המבול וכו' הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדבורו היכי עבדינן ליה אביי אמר אודועי מודעינן ליה דכתיב ונשיא בעמך לא תאר. רבא אמר מילט נמי לייטינן ליה בעושה מעשה עמך (כתוב ברמז ש"ל). אלקים לא תקלל למה נאמר לפי שהוא אומר ונוקב שם ה' מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו למוד לומר אלקים לא תקלל דברי רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר בדיינין הכתוב מדבר שנאמר עד האלקים יבוא דבר שניהם. אלקים לא תקלל אין לי אלא דיין נשיא מנין תלמוד לומר ונשיא בעמך לא תאר. אני אקרא נשיא בעמך לא תאר אחד דיין ואחד נשיא במשמע ומה תלמוד לומר אלקים לא תקלל לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. מכאן אמרו יש מדבר דבר וחייב עליו משום ארבעה דברים. בן נשיא שקלל את אביו חייב עליו משום ארבעה דברים משום אב ומשום דיין ומשום נשיא ומשום בעמך לא תאר. רבי יהודה בן בתירה אומר אלקים לא תקלל וגו' שומע אני לא יהיה חייב עד שיהיה דיין ונשיא תלמוד לומר אלקים לא תקלל לחייב עליו משום דיין ומשום נשיא. אי נשיא כאחאב וחבריו תלמוד לומר בעמך לא אמרתי אלא בזמן שהן נוהגין כמנהג עמך. אלקים לא תקלל אין לי אלא דיין ונשיא שאר כל אדם מנין תלמוד לומר בעמך מכל מקום:
מלאתך ודמעך לא תאחר. מלאתך אלו הבכורים הנטלים מן המלא. ודמעך זו תרומה. לא תאחר שלא תקדים שני לראשון ולא ראשון לתרומה ולא תרומה לבכורים. אבל איני יודע איזה מהם קודם אם תרומה לבכורים אם בכורים לתרומה. אמרת יקדמו הבכורים שהם קרויים ארבעה שמות ראשית בכורי תרומה ומלאה. לתרומה שאינה קרויה אלא שלש שמות. תקדים תרומה שהיא קרויה שלש שמות ראשית תרומה ודמע למעשר ראשון שאין קרוי אלא שני שמות. יקדים מעשר ראשון שהוא קרוי שני שמות תרומה ומעשר למעשר שני שאינו קרוי אלא שם אחד בלבד. מכאן אמרו כל המקדים תרומה לבכורים ומעשר ראשון לתרומה ומעשר שני לראשון אף על פי שהוא עובר בלא תעשה מה שעשה עשוי:
כן תעשה לשורך הקיש בכור אדם לבכור בהמה ובכור בהמה לבכור אדם מה בכור בהמה הנפלים פוטרין בה את הבכורה אף בכור אדם הנפלים פוטרין בו את הבכורה. מה בכור אדם אתה רשאי ליתן בכל מקום שירצה אף בכור בהמה וכו'. לפי שהוא אומר והבאתם שמה עולותיכם וגו' שומע אני יהא חובה להביאו לבית הבחירה תלמוד לומר באדם ובבהמה הקיש בכור אדם לבכור בהמה ובכור בהמה לבכור אדם מה בכור אדם מטפל בו שלשים יום אף בכור בהמה מטפל בו שלשים יום. שבעת ימים יהיה עם אמו למה נאמר לפי שהוא אומר והיה שבעת ימים תחת אמו עם אמו. או אינו אלא תחת אמו ממש תלמוד לומר שבעת ימים יהיה עם אמו מה כאן עם אמו אף להלן עם אמו. רבי נתן אומר לא נאמר תחת אמו אלא להדרש תחת אמו אחר אמו. או תחת אמו כמשמעו. הרי אתה דן נאמר כאן אמו ונאמר להלן אמו מה להלן בסמוך לו אף כאן בסמוך לו. שבעת ימים יהיה עם אמו מה בכור קדש אינו יונק אלא מן החולין אף כולהו אינן יונקין אלא מן החולין. מכאן אמרו כל הקדשים לא יניקו בניהן ומעושרת קלה לא תניק את בנה וכולן אין למדים אלא מן הבכור. מה בכור קדש אינו יונק אלא מן החולין אף כולם לא יניקו אלא מן החולין. כיצד עושין נוטלין מעות מן ההקדש ולוקחין בהמה מן החולין ומתרחמות עליהן ומניקות אותן אף על פי שאמרו אחרים מתנדבים היו על מנת כן. וביום השמיני תתנו לי אין לי אלא שמיני משמיני ולהלן מנין. הרי אתה דן נאמר כאן שמיני ונאמר להלן מיום השמיני והלאה ירצה מה שמיני שנאמר להלן הכשיר בו שמיני ומשמיני ולהלן אף שמיני האמור כאן הכשיר משמיני ולהלן. ביום השמיני תתנו לי להוציא מחוסר זמן. תנן התם עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור בבהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום. ר' יוסי אומר בדקה שלושה חדשים. אמר ליה הכהן בתוך הזמן תנהו לי הרי זה לא יתן לו ואם היה בעל מום ואמר ליה תן לי שאוכלנו מותר. ובשעת המקדש אם היה תמים ואמר ליה תן לי ואקרבנו מותר. מנא הני מילי אמר רב כהנא דאמר קרא בכור בניך תתן לי כן תעשה לצאנך מלאתך ודמעך לא תאחר כן תעשה לשורך. איפוך אנא. מסתברא דמוקדם למוקדם דמאוחר למאוחר. (אלא) אדרבה דסמיך לדסמיך ליה. אמר רבא תעשה הוסיף לך הכתוב עשיה אחרת בשורך. ואימא שיתין לא מסרן הכתוב אלא לחכמים. ר' יוסי אומר בדקה שלשה חדשים מפני שטפולה מרובה. תנא מפני ששניה דקות. אם אמר לו הכהן בתוך הזמן תנהו לי הרי זה לא יתן. מאי טעמא אמר רב ששת מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות:
האחין והשותפין פטורין ממעשר בהמה. תנו רבנן יהיה לך ולא של שותפות והאי בבכור כתיב אם אינו עניין לבכור דהא איתיה בשותפות דכתיב ובכורות בקרכם וצאנכם תנהו ענין למעשר בהמה. ר' יוחנן אמר אפילו חלקו תשעה כנגד תשעה ועשרה כנגד עשרה אין אומרים זהו חלקו המגיעו משעה ראשונה, מאי טעמא דומיא דבנך מה בנך בברור לך אף צאנך בברור לך:
ואנשי קדש תהיון לי. רבי ישמעאל אומר כשאתם קדושים אתם לי. איסי בן עקיבא אומר כשהמקום מחדש מצוה לישראל הוא מוסיף להם קדושה. איסי בן גוריון אומר נאמר כאן קדושה ונאמר להלן קדושה מה קדושה האמורה להלן אסורה באכילה אף קדושה האמורה כאן תהא אסורה באכילה. תניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה שנאמר כי עם קדוש אתה לה' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו ולהלן הוא אומר ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה. ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כיון שיצא חוץ למחיצתו נאסר:
ובשר בשדה טרפה מה תלמוד לומר לפי שמצינו במעשר שני ובכורים אף על פי שיצאו חוץ למחיצתן וחזרו מותרין יכול אף זה כן תלמוד לומר טרפה. מאי תלמודא אמר רבא כטרפה מה טרפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר אף בשר כיון שיצא חוץ למחיצתו אין לו היתר:
אמר רבי יוחנן לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו זה בשר מן החי ובשר מן הטרפה. וריש לקיש אמר לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר מן החי. ובשר בשדה טרפה לא תאכלו זה בשר מן הטרפה. אכל אבר מן החי ובשר מן החי לר' יוחנן חייב שתים לריש לקיש אינו חייב אלא אחת. אכל בשר מן החי ובשר מן הטרפה דברי הכל חייב שתיים. אמר רבא זר שאכל עולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש לרבי שמעון. ולילקי נמי משום ובשר בשדה טרפה דכיון דיצא בשר חוץ לקלעים נאסר כל היכא דחזי בפנים קרינן ביה ובשר בשדה טרפה וכל היכא דלא חזי בפנים לא קרינן ביה ובשר בשדה טרפה: