ילקוט שמעוני/שמות/רמז רפד
והר סיני עשן כלו מאי הר סיני שירדה בו שנאה לאומות העולם וחמשה שמות יש לו. מדבר צין שנצטוו ישראל עליו. מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו. מדבר קדמות שנתנה קדומה עליו. מדבר פארן שפרו ורבו ישראל עליו. מדבר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עליו. ומה שמו הר חורב שמו. ופליגא דר' אבהו דאמר ר' אבהו הר סיני שמו ולמה נקרא שמו חורב הר שירדה בו חורבה לאומות העולם. והר סיני עשן כלו יכול במקום אחד תלמוד לומר כלו. מפני מה אשר ירד עליו ה' באש מגיד שהתורה אש ומאש נתנה ובאש נמשלה מה דרכו של אש אם קרב אדם אצלה נכוה אם רחק ממנה צונן כך אין לאדם אלא להחמם כנגד אורה. ויעל עשנו כעשן הכבשן יכול כעשן זה בלבד תלמוד לומר כבשן אי כבשן יכול ככבשן תלמוד לומר וההר בוער באש וגו' ומה תלמוד לומר כבשן לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע. כיוצא בו אריה שאג מי לא יירא וגו' מי נתן כח וגבורה בארי לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו לבריותיו כדי לשכך אל האזן. כיוצא בו והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים וכי מי נתן כח במים לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו לבריותיו כדי לשכך את האזן. ויחרד כל ההר מאד והלא בכלל כל ההרים היה שנאמר הרים נזלו מפני ה' ואומר למה תרצדון הרים גבנונים אמר להם כלכם גבנונים אתם כמה דאת אמר או גבן או דק. ומפני מה שרתה שכינה בחלקו של בנימין שכל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימין לא היה שותף עמהן וכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל ואף על פי כן ההר חמד אלהים. ויהי קול השופר הרי זה סימן בכתובים בכל מקום שנאמר שופר הרי סימן יפה לישראל שנאמר עלה אלהים בתרועה וגו' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. הולך וחזק מאד מנהג הדיוט כל שהוא הולך קולו עמם אבל כאן כל שהוא הולך קולו מגביה ולמה כך מתחלה לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע. משה ידבר רבי אליעזר אומר מנין אתה אומר שאין הקב"ה מדבר עד שמשה אומר לו דבר שכבר קבלו עליהן בניך לכך נאמר משה ידבר. אמר לו רבי עקיבא בודאי כן הוא הדבר ומה תלמוד לומר משה ידבר אלא מלמד שנתן כח וגבורה במשה והיה הקב"ה מסייעו. בקול ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע את ישראל לכך נאמר משה ידבר. אמר ר' שמעון בן פזי מנין למתרגם שאינו רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול. שאין תלמוד לומר בקול ומה תלמוד לומר בקול אלא בקולו של משה. תניא נמי הכי אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ינמיך הקורא קולו ויקרא. וירד ה' על הר סיני ירידה הששית שירד לסיני בששה בסיון ונגלה עליו וממקומו נתלש הר סיני ונפתחו השמים ונכנס ראש ההר בתוך השמים והערפל מכסה את ההר והקב"ה יושב על כסאו ורגליו עומדות על הערפל שנאמר ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. אמר רב יוסף לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הניח הקב"ה כל ההרים והגבעות והשרה שכינתו על הר סיני והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה. כתיב את דכא ושפל רוח וגו' רב הונא ורב חסדא חד אמר אני את דכא ושפל רוח וחד אמר אתי דכא ושפל רוח. ומסתברא כמאן דאמר אני את דכא ושפל רוח שהרי שהקב"ה הניח הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני וירד למטה ולא גבה הר סיני למעלה. כתוב אחד אומר כי מן השמים דברתי עמכם וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר כיצד יתקיימו שני כתובין הללו בא הכתוב השלישי והכריע מן השמים השמיעך את קולו וגו' דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר כתיב וירד ה' על הר סיני מלמד שהרכין וכו'. רבי אומר וירד ה' על הר סיני יכול כמשמעו אמרת ומה אם אחד (אמר) ממשמשי שמשין וכו' [הרי הוא בא במקומו ושלא במקומו קל וחומר הקב"ה]. הרי הוא אומר וירד ה' על הר סיני שומע אני על כולו תלמוד לומר על ראש ההר יכול ממש שירד הכבוד והציעו על הר סיני תלמוד לומר כי מן השמים דברתי עמכם מלמד שהרכין המקום השמים התחתונים ושמי שמים העליונים על ראש ההר וירד (במקומו ושלא במקומו קל וחומר לכבודו של מי שאמר והיה העולם). וכן הוא אומר ויט שמים וירד וערפל תחת רגלי הכבוד והציען על גבי הר סיני כאדם שמציע את הכר על גבי המטה וכאדם שמדבר מעל גבי הכר שנאמר כקדוח אש המסים וגו'. רבי יוסי אומר הרי הוא אומר השמים שמים לה'. מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר השמים שמים לה' וגו'. והכתיב וירד ה' על הר סיני למעלה מעשרה. והכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, למעלה מעשרה. והכתיב ומשה עלה אל האלהים, למטה מעשרה. והכתיב מאחז פני כסא וגו' ואמר ר' תנחום מלמד שפירש הקב"ה מזיו שכינתו ועננו עליו דאשתרבב ליה לכסא עד עשרה ונקיט בה:
ויאמר ה' אל משה רד העד בעם הסהד בעם פן יהרסו שמא ידחקו לראות. ונפל ממנו רב מלמד שנתנה רשות לשלוחין לחבל. דבר אחר אפילו רב אחד מהן שיפול הרי הוא ככולן מלמד שאף אחד מעכב על ידי כולם יחידי שיפול מהן הרי הוא כנגד כל מעשה בראשית שנאמר כי לה' עין אדם וגו'. וגם הכהנים הנגשים יכול הכהנים בכלל העם תלמוד לומר לך אל העם אין הכהנים בכלל העם שנאמר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר ואומר וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם אין הכהנים בכלל העם ואיזה הן הכהנים נדב ואביהוא. וכשהוא אומר וגם, אף הזקנים עמהם: