ילקוט שמעוני/שמות/רמז קעא
ויאמר אנכי אלהי אביך נגלה עליו בקולו של עמרם אביו כדי שלא יתירא. באתה שעה שמח משה ואמר עמרם אבי. אמר ליה הקב"ה אתה אמרת שאני אביך ואיני אלא אלהי אביך באותה שעה ויסתר משה פניו. אמר ליה הקב"ה חלקת לי כבוד חייך אני חולק לך כבוד שנאמר וירא אהרן וכל בני ישראל את משה וגו'. אתה יראת כי ירא מהביט לפיכך וייראו מגשת אליו. בשכר מהביט ותמונת ה' יביט. כתיב ויאמר לא תוכל לראות את פני אמר ליה הקב"ה למשה כשרציתי לא רצית ועכשיו שאתה רוצה איני רוצה. ופליגא דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן דאמר בשכר שלש זכה לשלש. בשכר ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים. בשכר כי ירא וגו' וכו':
ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי מלמד שהיה הקב"ה מביט במצרים היאך היו משתעבדים בישראל שנאמר הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגו' כביכול אני עמהם. ירידה חמישית ירדה לסנה שנאמר וארד להצילו מיד מצרים הניח כל ההר ושכן בתוך הסנה והסנה כולו צרה וצוקה וכולו קוצים ודרדרים ולמה שכן עליו שראה לישראל בצרה גדולה שנאמר בכל צרתם לו צר. ראה משה את האש בתוך הסנה והאש אינה אוכלת את הסנה והסנה אינה מכבה שלהביותיו של אש ואין הסנה נצמח בארץ אלא אם כן יש מים תחתיו וראה משה והיה תמה והלך לראות את המופת. אמר לו הקב"ה עמוד ששם אני עתיד ליתן תורה לישראל. אמר לו ואשלחך אל פרעה. אמר לו רבונו של עולם אין בי כח שאני פגום בלשוני. ולא עוד אלא שאתה שולחני ביד אויבי מבקשי נפשי אמר אל תירא כי מתו כל האנשים. וכי מתים היו אלא שירדו מנכסיהם. מכאן אתה למד כל היורד מנכסיו כאלו מת. אמר לו רבון העולמים שלח נא ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח לעתיד לבוא אמר לו לא אמרתי לך ואשלחך אל ישראל אלא אל פרעה ולאותו האיש שאתה אומר אני שולח אותו לעתיד אל ישראל הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא. אמר לפניו תן לי אות. אמר לו השלך מטך ארצה. ולמה הראה הקב"ה למשה בנחש. אלא מה נחש ממית ונושך לבני אדם כך היה פרעה ועמו נושכים וממיתים לבני ישראל וחוזר ונעשה כעץ יבש כך היה פרעה ועמו כעץ יבש. ולמה הראה לו בדבר טמא אלא מה המצורע הזה טמא ומטמא את ישראל וחוזר ונטהר כך יטהרו ישראל מטומאת מצרים. ולמה הראה לו האש מתוך הסנה אלא האש אלו ישראל שנמשלו כאש שנאמר והיה בית יעקב אש. הסנה אלו אומות העולם שנמשלו כקוצים ולא עכו"ם מכבים שלהבת של ישראל שהן דברי תורה ולא אשן של ישראל אוכלת את העכו"ם. לעתיד לבוא אשן של ישראל אוכלת את כל העכו"ם שנאמר והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים. אמר לפניו רבון העולמים הודיעני את שמך הגדול והקדוש שאקרא בשמך ותענני והודיעו אהיה אשר אהיה וראו העליונים שמסר הקב"ה שם המפורש ואמרו ברוך אתה ה' חונן הדעת. אהיה אשר אהיה אמר לו הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל אני הייתי עמהם בשעבוד זה אני אהיה עמהם בשעבוד מלכיות. אמר לפניו רבון העולמים דיה לצרה בשעתה אמר לו לך אמור להם אהיה שלחני אליכם. ועדיין היה משה מסרב אמר לו הקב"ה ראוי אתה לרדות במקל. ויאמר מה זה בידך ויאמר מטה אמר לו הקב"ה אם לא היה בדעתך לילך היה לך לומר בתחלה איני הולך אלא המתנת עד שמסרתי לך מסטורין שלי ושם המפורש. והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון מה תלמוד לומר לקול. אמר ריש לקיש שהיה המטה מדבר לפני ישראל עם משה הייתי במדין ונהפכתי לנחש ואחר כך נעשיתי מטה ואף היא מרימה קולה טהורה הייתי ונטמאתי וחזרתי ונטהרתי וכן במצרים להודיע גדולתו של הקב"ה:
ואת המטה הזה תקח בידך אמר לו הקב"ה משה אם אין אתה רוצה לעשות את שליחותי מקל זה עושה שליחותי אלא אני רוצה לזכותך ונסים הרבה אני נותן על ידך המן ובאר ושבת וענני כבוד והתורה. ר' אבינא רמי כתיב זה שמי לעלם וכתיב וזה זכרי לדר דר אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת. [רבא סבר למדרשיה בפירקא אמר ליה ההוא סבא לעלם כתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו אחד הוא אמר רב אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה] על שמועות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת אבל לעולם הבא כולו הטוב והמטיב:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לתלמידיהן פעם אחת בשבת ואמרי לה פעם אחת בשבוע כתיב זה שמי לעולם לעלם כתיב. ועתה לך ואשלחך אמר ר' אלעזר לך היו מצפים ישראל לך היו ישראל מקוים גדולה יש לך בדבר הזה. ר' יוחנן אמר לך מסור הדבר הזה (ברמז תכ"ח ותש"כ ותשנ"ו). ויאמר משה אל ה' בי אדני בייא את מעביר עלי. אם אהרן אחי גדול ממני ואתה תשלחני. לא איש דברים אנכי אמר לו הקב"ה מי שם פה לאדם. ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו והוריתיך אני עושה אותך בריאה חדשה כאשה זו שהיא הרה ויולדת. דבר אחר אני יורה דברי לתוך פיך כחץ ואין והוריתיך אלא לשון ירה יירה. וכיון שבשרו הקב"ה שהוא עמו קבל עליו לילך שנאמר וילך משה וישב אל יתר חותנו: