ילקוט שמעוני/שמות/רמז קעב
לך ואספת את זקני ישראל לא במקום אחד ולא בשני מקומות המקום חולק כבוד לזקנים בכל מקום אתה מוצא שהקב"ה חולק כבוד לזקנים. כיוצא בו אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל. ואל משה אמר עלה אל ה' ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה. ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו וגו'. ר' שמעון בן יוחאי אומר מנין שלעתיד לבוא חולק כבוד לזקנים שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו'. ונגד מלכיו ונגד נביאיו לא נאמר אלא ונגד זקניו כבוד והלא דברים קל וחומר ומה מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים על אחת כמה וכמה בשר ודם שצריך שיחלוק כבוד לזקנים. וכן אתה מוצא שהמקום מצטער על זקן אחד כנגד כל ישראל שנאמר קצפתי על עמי חללתי נחלתי [יכול] יהיו מחוללי על הכל תלמוד לומר על זקן הכבדת עולך. פקד פקדתי (ברמז ס"ד):
ושאלה אשה משכנתה ר' אלעזר הקפר אומר ארבע מצות היו בידן של ישראל שאין העולם כלו כדאי להן. שלא נחשדו על העריות שנאמר ויצא בן אשה ישראלית להודיע שבחן של ישראל שלא היתה אלא זו בלבד ופרסמה הכתוב. ומפורש בקבלה גן נעול גל נעול גן נעול אלו הזכרים. גל נעול אלו הנקבות. ר' נתן אומר גן נעול אלו הנשואות. גל נעול מעין חתום אלו הארוסות. דבר אחר גן נעול גל נעול שתי ביאות. ולא נחשדו על לשון הרע שנאמר ושאלה אשה משכנתה כבר היה בידם שנים עשר חדש ואין את מוצא באחד מהן שהלשין על חברו. ולא שנו את שמם שכשם שמיחסם בירידתן ראובן ושמעון כך מיחסן בעליתן שנאמר ויתילדו על משפחותם ולא היה בהם זנות שנאמר שבטי יה עדות לישראל ששם עלו שבטים שבטי יה. אמר הקב"ה שמי מעיד בישראל שלא נטמאו במצרים בזנות ולא חלפו לשונם. מי שמך לאיש שר ושופט וגו'. שני אנשים עברים נצים מכאן שהיו מדברים עברית שנאמר כי פי המדבר אליכם:
אלקי העבריים נקרה עלינו שנאמר ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי:
והן לא יאמינו לי אמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו מנלן ממשה דכתיב והן לא יאמינו לי וקמי קוב"ה גליה דהוו מהימני אמר לו הן מאמינים בני מאמינים ואתה אין סופך להאמין. מאמינים דכתיב ויאמן העם. בני מאמינים דכתיב והאמין בה'. ואתה אין סופך להאמין דכתיב יען לא האמנתם בי. וממאי דלקה דכתיב הבא נא ידך בחיקך. אמר רבא מדה טובה ממהרת לבוא ממדת פורענות. במדת פורענות כתיב ויוציאה והנה ידו מצרעת ואלו במדה טובה כתיב ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו. מחיקו הוא דשבה כבשרו. ויבלע מטה אהרן את מטותם אמר ר' אלעזר נס בתוך נס. אמר לו לשון הרע אתה אומר על בני מה הנחש דאמר לשון הרע והלקיתי אותו בצרעת אף אתה הבא נא ידך בחיקך. והיה אם לא יאמינו ולקחת ממימי/רמז לו מאין אתה תטול שלך מן המים שנאמר המן הסלע הזה. וישליכהו ארצה ויהי לנחש אמר הקב"ה למשה כשם שהנחש מתעקם כך פרעה עתיד להתעקם עליכם הוי מגיד מראשית אחרית. אמר הקב"ה למשה שני סימנין הללו נחש ומצורע אחד שלי ואחד שלך. וידבר העם באלקים ובמשה וגו' וישלח ה' בעם את הנחשים ומי שהוא מדבר בעצמך לוקה בצרעת והנה מרים מצרעת כשלג:
עד שלא זכה משה לתורה כתיב בו לא איש דברים אנכי. כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל מדבר שנאמר אלה הדברים אשר דבר משה. וכן לעתיד לבוא ועלהו לתרופה מי שהוא אלם לועט מתרפא לשונו ומצחצח מיד בדברי תורה שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה ואין מזה ומזה אלא תורה שנאמר מזה ומזה הם כתובים. אמר הקב"ה ראה לשונה של תורה שמרפא את הלשון שנאמר מרפא לשון עץ חיים. דבר אחר למה הדבר דומה לאחד שהיה מוכר ארגמן והיה מכריז ואמר הרי ארגמן. הציץ המלך ושמע את קולו קרא אותו ואמר לו מה אתה מוכר אמר לו ולא כלום אמר לו אני שמעתי את קולך שאמרת הרי ארגמן ואת אומר ולא כלום. אמר לו מרי ארגמן הוא אבל אצלך ולא כלום. כך משה אצל הקב"ה שברא את הפה ואת הדבור אמר לא איש דברים אנכי אבל אצל ישראל אלה הדברים. כל שבעת הימים היה הקב"ה מדבר עם משה מתוך הסנה שנאמר גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך. ופרק הפסח היה ובאותו הזמן לשנה הבאה בט"ו בניסן יצאו ישראל ממצרים. בט"ו בניסן נולד יצחק. בט"ו בניסן נתבשרה שרה. בט"ו בניסן נדבר עם אברהם אבינו בין הבתרים. שנאמר ויהי מקץ קץ אחד לכולן. בי"ד בו שחטו את פסחיהם ויום רביעי היה. בו בלילה לקו בכורות. למחרת נסעו מרעמסס וברביעי ויוגד למלך מצרים. ובחמישי ובשישי רדפו. לשחרית אמרו שירה ויום רביעי היה ויום טוב אחרון של פסח היה:
שלח נא ביד תשלח את סבור שמא עיכב משה שלא ילך. לא עשה אלא כמכבד אהרן אמר משה עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם שמונים שנה הוא שכתוב ואודע להם בארץ מצרים. ומנין שהיה אהרן מתנבא להם שנאמר ויבוא איש אלקים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן. אמר כל השנים הללו היה אהרן מתנבא להם עכשיו אני בא לתחומו של אחי שיהיה מצר לכך לא ביקש משה לילך. אמר לו הקדוש ברוך הוא אהרן אחיך אינו מצר בדבר הזה אלא ישמח תדע לך שהוא יוצא לאנפטי שלך שנאמר הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח לא בפיו אלא בלבו בלבו יותר מבפיו. אמר ר' שמעון בן יוחאי הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים שנאמר ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרן כיון שאמר לו הקב"ה כך קיבל עליו לילך. מיד נגלה הקב"ה על אהרן אמר לו צא לקראת משה אחיך כדי שידע שאתה שמח בדבר זה לכך נאמר לקראת משה המדברה. אילו היה אהרן יודע (כתוב ברמז קמ"ב):