ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז קכט
רבי חנינא אומר מהכא ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי, וכי ננעמי ילדה והלא רות ילדה, אלא רות ילדה ונעמי גדלה לפיכך נקראת על שמה. ורבי יוחנן אמר מהכא ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי סוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה ילדה והלא יוכבד ילדה אלא יוכבד ילדה ובתיה גדלה לפיכך נקרא על שמה. רבי אליעזר אומר מהכא גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה וכי יוסף ילד והלא יעקב ילד, אלא יעקב ילד ויוסף כלכל לפיכך נקראו על שמו:
ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם וגו'. רבי יודן בר סימון אמר נתייקר שמו מאד בהלכה. כיצד כיון ששמעו פלשתים שנשא דוד אשה אמרו כתיב בתורתכם כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא הרי שעה שנקפוץ על דוד ונאבדנו מן העולם והם אינם יודעים שדוד חכם ודורש בד"א במלחמת הרשות אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה:
ותורד מיכל את דוד בעד החלון. היאך ברח דוד. ר' איבו ורבנן. רבי איבו אמר שני שערים היו לביתו של דוד אחד גדול ואחד קטן והאחד היה נעול ושמרו אותו מן השער הזה ויצא בשער האחר. ורבנן אמרין שער אחד היה לו ושמרו אותו מה עשתה מיכל שלשלה את דוד בחלון וברח, כיון שנכנסו שלוחים של שאול מבקשים את דוד אמרה להם מיכל שהוא חולה הלכו ואמרו לשאול, אמר להם הביאו את המטה בכאן הלכו והביאו את המטה אצלו והוא מוצא את התרפים בתוכה ואת העביט של עזים, התחיל כועס אמר לה כך רמית אותי והברחת את שואני, אמרה לו השיאתני ללסטים אחד שכך אמר לי אם אין את מברחת אותי אני עומד עכשיו והורג אותך ונתיראתי והרברחתי אותו:
וישלח שאול מלאכים וגו'. זה שאמר הכתוב לכן כה אמר ה' יען המנכם מן הגוים אשר סביבותיכם, רבנן ור' יודן בר סימון, רבנן אמרי כרעים שבהם עשיתם כטובים שבהם לא עשיתם. אמר רבי יודן ברבי סימון אפילו כרעים שבהם לא עשיתם. איזבל בת כומרים היתה משלחת ואומרת לאליהו כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם. ופותחת לו פתח שיברה, ברם הכא וישלח שאול מלאכים (אל בית [ולקחת את] דוד וגו':
את התרפים ניקורים של ברוקלי:
ודוד ברח וימלט ויבא אל שמואל. ר' הונא ברבי יוסי אמר אותה הלילה שברח דוד מלפני שאול למד משמואל הנביא מה שאין תלמיד ותיק לומד במאה שנה:
וילך הוא ושמואל וישבו בניות (ברמה) (כתוב ברמז כ"ד):
ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן וגו' מה עוני וגו' לפני אביך כי מבקש את נפשי. אמר רבי יוחנן בר יצחק קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים. קפדנותן של אבות מיעקב ויחר ליעקב וירב בלבן את סבור הכאות או פצעים היו שם ואינם אלא פיוסים יעקב מפייס את חמיו, ברם הכא כי מבקש את נפשי מזכיר שפיכות דמים בפיוסו:
ויחר אף שאול ביהונתן. כתיב הוכח תוכיח את עמיתך עד היכן תוכחה, רב אמר עד כדי הכאה. ושמואל אמר עד קללה. ורבי יוחנן אמר עד נזיפה. אמר רב נחמן בר יצחק ושלשתן מקרא אחד דרשו כתיב ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות וכתיב ויטל שאול את החנית עליו להכותו, למאן דאמר עד הכאה דכתיב להכותו. ולמאן דאמר עד קללה דכתיב לבשתך ולבשת ערות אמך, ולמאן דאמר עד נזיפה דכתיב ויחר. למאן דאמר נזיפה והא גכתיב הכאה וקללה, שאני התם דאגב חביבותא יתירתא דהוה ליה ליהונתן בדוד מסר נפשיה טפי: