ילקוט שמעוני/שופטים/רמז סט
ויאמר מלאך ה' אל מנוח. אמר לו המלאך איני יודע בדמות מי אני עשוי בכל שעה הוא מחליפני. למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, פלאי פלאים הוא עושה בי פעמים שאני רוח שנאמר עושה מלאכיו רוחות, פעמים שאני אש שנאמר משרתיו אש לוהט. וכן אתה מוצא באברהם נדמו לו כאנשים וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים. ובסדום נראו מלאכים ויבאו שני המלאכים סדומה:
ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור. בשלמא למאן דאמר בשילה לא נאסרו הבמות ניחא אלא למ"ד בשילה הוו אסורין מאי ויקח מנוח, הוראת שעה היתה:
ויגדל הנער ויברכהו ה' במה ברכו, א"ר יהודה א"ר ברכו באמתו אמתו כבני אדם וזרעו כנחלל שוטף:
ותחל רוח ה' לפעמו. א"ר חמא בר חנינא חלתה ברכתו של יעקב דכתיב ויהי דן נחש עלי דרך. לפעמו במחנה דן א"ר יצחק דבי רב אמי מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג כתיב הכא לפעמו וכתיב התם פעמון ורמון. בין צרעה ובין אשתאול, א"ר אשי צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנם זה בזה. א"ר יוחנן שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים שנאמר דן ידין עמו כאחד. ואמר ר' יוחנן שמשון על שמו של הקב"ה נקרא שנאמר שמש ומגן ה' אלהים. אלא מעתה לא מחק, אלא מעין שמו של הקב"ה מה הקב"ה מגין על כל העולם אף שמשון הגין בכחו על כל ישראל. וא"ר יוחנן בלעם כגר ברגלו אחת שמשון בשתי רגליו. בלעם חגר ברגלו אחת דכתיב וילך שפי. שמשון בשתי רגליו דכתיב שפיפון עלי ארח:
וירד שמשון תמנתה וכתיב הנה חמיך עולה תמנתה. א"ר אלעזר שמשון שנתגנה בה כתיב ביה ירידה. יהודה שנתעלה בה כתיב ביה עליה. ר' שמואל בר נחמני אמר שתי תמנאות הוו חדא בירידה וחדא בעליה. רב פפא אמר חדא תמנת הואי. דאתי מהאי גיסא עליה ודאתי מהאי גיסא ירידה:
וירד שמשון אל אביו ויאמר אותה קח לי כי היא ישרא בעיני. שמשון מרד בעיניו לפיכך נקרו פלשתים את עייניו שנאמר ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו. איני והא כתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים, כי אזל מיהא בתר ישרותיה אזל. רבי אומר שמשון תחלת קלקולו בעזה דכתיב וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה ויבא אליה לפיכך לקה תחלה בעזה דכתיב ויורידו אותה עזתה. והא כתיב וירד שמשון תמנתה, תחלת קלקולו מיהא בעזה היתה:
ויבואו עד כרמי תמנתה. א"ר שמואל בר רב יצחק מלמד שהיו אביו ואמו מראים לו כרמי תמנתה זרועים כלאים ואומרים לו בני כשם שכרמינהם זרועות כלאים כך בנותיהם זרועות כלאים. ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא, א"ר אלעזר (יז) בשבעה מקומות כתיב לא תתחתן בם. אמר ר' אבין לאסור שבעת עממין. וכה הוא אומר הכין. א"ר יצחק אם ללצים הוא יליץ. כתיב ותחל רוח ה' לפעמו תרין אמוראין חד אמר בשעה שהיה רוח הקודש שורה עליו היו פסיעותיו כמצרעה ועד אשתאול. וח"א שערותיו מקישות כזוג והיה קולן [הולך] מצרעה ועד אשתאול: