ילקוט שמעוני/משלי/רמז תתקסב

<< · ילקוט שמעוני · משלי · רמז תתקסב · >>

ארי נוהם. זה נבוכדנאצר דכתיב עלה אריה מסבכו. ודוב שוקק זה אחשורוש, דכתיב ביה וארו חיוא אחרי תנינא דמיה לדוב, ואמר רב יוסף אלו פרסיים שאוכלים בשר כדוב ומסורבלים כדוב ומגדלים שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב. מושל רשע זה המן. על עם דל אלו ישראל שהיו דלים מן המצות:

אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו. כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, מאי טעמא כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת, וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, מאי טעמא כדי שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם שנאמר אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו. הולך תמים יושע זה דוד ואני בתומי אלך. ונעקש דרכים יפול (בה) [באחת] זה אחיתופל:

עובד אדמתו ישבע לחם, א"ר שמעון בן לוי אם יעשה אדם עצמו כעבד לאדמה ישבע לחם ואם לאו לא ישבע לחם וכו' (כתוב בישעיה ברמז שצ"ו):

אש אמונות רב ברכות. כל מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ידו, ומי שאינו נאמן ואץ להעשיר לא ינקה, איש אמונות זה משה שנאמר בכל ביתי נאמן הוא, כל הדברים שנעשה גזבר עליהם במלאכת המשכן היו מתברכות על ידיו למה שהוא נאמן והיה קורא לאחרים ומחשב עליהם שנאמר אלה פקודי המשכן, ואץ להעשיר זה קרח שהיה לוי ובקש עוד כהונה גדולה:

נבהל להון איש רע עין. זה עפרון שהכניס עין הרע בממונו של אברהם ארץ ארבע מאות שקל כסף, ולא ידע כי חסר יבואנו שחסרו התורה וא"ו הדא הוא דכתיב וישקל אברהם לעפרן חסר וא"ו. אמר רבי חנינא כל שקלים שנאמרו בתורה סלעים, בנביאים ליטרין, בכתובים קנטרין, ר' אבא ור' יודן בשם ר' יודא בר' סימון חוץ משקליו של עפרון שהן קנטרין דכתיב עובר לסוחר. ד"א נבהל להון איש רע עין זה קין שהרג לאחיו בשביל לירש העולם לעצמו, ולא ידע כי חסר יבואנו שנטלטל בעולם שנאמר נע ונד תהיה בארץ. ד"א נבהל להון זה המלוה ברבית, ולא ידע כי חר יבואנו משתלחת מארה בנכסיו. ד"א נבהל להון אלו סוחרי שביעית, ולא ידע כי חסר יבואנו המארה נכנסת בממונו והוא מוכר [נכסיו], מה כתיב ושבתה הארץ וסמיך ליה וכי תמכרו. רבי יוחנן פתר קרייה בשואל פרה והיה עינו צרה לשכור שתי פרות שאל אחת ושכר אחת, ולא ידע כי חסר יבואנו דכתיב בעליו אין עמו שלם ישלם. רבי לוי פתר קייה בזה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי, דא"ר לוי מעשה באחד שיה מוציא מעשרותיו כראוי והיתה לו שדה אחת והיה עושה אלף מדות והיה מוציא מאה מדות למעשר ומן המותר היה מתפרנס הוא ובני ביתי, בשעת מיתתו קרא לבנו אמר לו בני תן דעתך על שדה זו כך וכך מדות היא עושה כך וכך אני מוציא ממנה למעשר וממנה הייתי מתפרנס כל ימי, מה עשה הבן שנה ראשונה הוציא ממנה למעשר וממנה הייתי מתפרנס כל ימי, מה עשה הבן שנה ראשונה הוציא ממנה מעשר מאה מדות, שניה נכנס בו עין הרע ופחת מן המעשר עשרה ופחתה היא מאה וכן שלישית רביעית וחמישית עד שעמד על מעשרותיו, כשראו כך קרוביו ואוהביו לבשו לבנים ונתעטפו לבנים, נכנסו אצלו אמר להם למה באתם על אותו האיש שנדוהו, א"ל לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן ועכשו נעשית כהן והקב"ה בעל הבית לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר. מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי, מה עשה הקב"ה הכניס בו רוח תזזית ונטל את המקל והתחיל משבר בחביות, גער בו בן ביתו מה עשה נטל את המקל ופצעו על ראשו, אמר לו תחות מסייעתי את אתי גער בי, אמר לותן לי המקל ואני אשבור, נתן לו המקל הוה איהו מתבר חדא חדא ואיהו מתבר תרי, מי גרם לו, על ידי שלא הוציא מעשרותיו כראוי, א"ר לוי מעשה באחד שהוציא מעשרותיו כראוי והיתה לו שדה אחת ונתן הקב"ה בלבו ועשה חציה זרע וחציה בית מקוה מים ובאת שנת בצורת והיה מזבין סאה חטין בסלע וסאה מים בתלת סלעין ומי גרם לו על ידי שהוציא מעשרותיו כראוי, הוי נבהל להון איש רע עין:

מוכיח אדם אחרי וכו' (כתוב לעיל):

גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע. א"ר חנינא בר פפא כל הנהנה בעולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית, ואין אביו אלא הקב"ה שנאמר הלוא הוא אביך קנך, ואין אמך אלא כנסת ישראל שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, מאי חבר הוא לאיש משחית, א"ר חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל לאביהם שבשמים:

נותן לרש אין מחסור. א"ר עקיבא כל מי שנותן צדקה לעני אין מחסור, אבל אם העלים עיניו רב מארות:

בקום רשעים יסתר אדם בקום רשעים זה עשו הרשע, יסתר אדם זה יצחק, א"ר יצחק אמר הקב"ה יהא יצחק עובר בשוק ויהון ברייתא אמרין דין הוא אבוה דההוא רשיעא, אלא הריני מכהה עיניו והוא יושב בתוך ביתו:

ברבות צדיקי ישמח העם. אמר רבא ברבות צדיקים זה מרדכי דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך, ישמח העם אלו ישראל. ובמשול רשע זה המן, יאנח עם דכתיב והעיר שושן נבוכה. ורועה זונות יאבד הון א"ר חמא בר חנינא כל האומר שמועה זו נאה שמועה זו אינה נאה כאלו מאבד הונה של תורה:

מלך במשפט יעמיד ארץ, מלך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, במשפט יעמיד שברא את העולם בדין שנאמר בראשית ברא אלקים, ואיש תרומות יהרסנה זה אדם הראשון שהוא גמר חלתו של עולם, ונקראת חלה תרומה שנאמר ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, א"ר יוסי בן קצרתה כאשה הזאת שמקשקשת עיסתה במים ומגבהת חלה מבינתים כך ואד יעלה מן הארץ ואח"כ וייצר ה' אלקים את האדם. ד"א מלך במשפט, אמר רב נחמן אם דומה דיין למלך שאינו צריך כלום יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות יהרסנה:

יודע צדיק דין דלים. דרש רבי יונה אפתחא דבי נשיאה יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטים לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשה ימים, אמר רב הונא שמע מינה אורח ארעא למשדא אומצא לכלבא, ובמה, אמר רב מרי משח אודניה וחוטרא אבתריה, והני מילי בדברא אבל בביתא אתי למסרך, אמר רב פפא לית דעני מכלבא ולית דעתיר מחזירא. ד"א יודע צדיק דין דלים, א"ר ברכיה בוא וראה היאך הפרשיות הללו כתובים מה כתיב למעלה ושבתה הארץ, אמר הקב"ה אם שמרת את השביעית וצויתי את ברכתי לכם, ואם לאו אתה מוכר את נכסיך ואף אתה סופך מוכר את עצמך, למה בשביל שלא השמיט שנה אחת הוי יודע צדיק דין דלים. רשע לא יבין דעת זה עשו הרשע שהוא מכניס ממנו של אדם רשע לא יבין דעת זה עשו הרשע שהוא מכניס ממונו של אדם לטמיון והורגו והוא סבור שכל מה שהוא מבזבז הוא שלו ואינו יודע שהם מושלשין אצלו שנאמר והיה סחרה ואתננה קדש:

איש חכם נשפט את איש אויל, א"ר סימן כל מי שהוא דן את הטפש הוא בעצמו נדון, שופט אין כתיב כאן אלא נשפט. ד"א איש חכם זה הקב"ה שנאמר חכם לבב ואמיץ כח, נשפט את איש אויל אלו ישראל שנאמר כי אויל עמי אותי לא ידעו. ורגז ושחק ואין נחת. א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי אמר הקב"ה כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק וזבח וקטר לאלקי דמשק שנאמר ויזבח לאלקי דמשק, אמר הקב"ה רגזתי עליכם בימי פקח בן רמליהו ויהרג פקח מיהודה וגו', שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי ארם בידו והביא אלקיהם והשתחוה להם שנאמר ויהי אחרי בא אמציהו מהכות גו'. כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה, מי שהוא באחרונה הוא מסלקו. ד"א כל רוחו וגו' זה פרעה שנאמר ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים וגו', וחכם באחור ישבחנה זה משה ואהרן שנאמר ויבלע מטה אהרן וגו'. מושל מקשיב על (שפת) [דבר] שקר וכו' (כתוב במלכים):

רש ואיש תככים וכו' (כתוב לעיל):

מפנק מנוער עבדו. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן, יצר הרע בתחלה מסיתו ולבסוף מעיד בו שנאמר ואחריתו יהיה מנון שכן באטב"ח קורין לסהדא מנון. א"ר אבין כל מי שהוא מפנק את יצרו בנערותו סופו להיות מושל עליו בזקנותו, מאי טעמא מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון. גאות אדם תשפילנו, כל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אותו וכו' (כתוב בשמואל ברמז קי"א):

חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד. א"ר שמעון משלו משל למה"ד לאחד שטעון כלי ויצא מבית חברו ומצאו חברו א"ל מה אתה טעון א"ל טול חלקך ואל תגיד, לאחר זמן מצאו בעל הגנבה וא"ל משביע עאני עליך אם ראית אדם טעון כלים ויוצא מתוך ביתי א"ל שבועה שאיני יודע מה אתה סח, על זה נאמר חולק עם גנב שונא נפשו, כשהגנב נתפס שותפו מתחייב עמו ונוטלים נפשו. מעשה בשלטון שהיה הורג את הקבלנים ומתיר את הגנבים והיו הכל מליזים עליו לומר שאינו עושה כראוי, מה עשה הוציא כרוז במדינה כל עמא לקומפון, מה עשה הביא חולדות ונתן לפניהם מנות והיו החולדות נוטלות המנות ומוליכות אותם לחורים, למחר הוציא כרוז ואמר כל עמא לקומפון, מה עשה הביא חולדות ונתן לפניהם מנות וסתם החורים והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכות אותם לחורים ומוצאות אות מסותמות ומחזירין אותם למקומם לומר שאין הכל אלא מן הקבלנים:

חרדת אדם יתן מוקש. חרדה שהחרידה רות לבועז שנאמר ויחרד האיש וילפת, יתן מוקש, בדין היה לו לקללה אלא ובוטח בה' ישוגב, נתן בלבו וברכה שנאמר ברוכה את לה' בתי, חרדה שהחריד יעקב ליצחק דכתיב ויחרד יצחק חרדה, בדין היה לו לקללו אלא ובוטח בה' ישוגב נתן בלבו הקב"ה וברכו שנאמר גם ברוך יהיה:

דברי אגור בן יקה המשא וגו', א"ר חייא בר אבא למה נקרא שמו אגור שאגר את התורה, בן יקה שהקיאה לאיתיאל שכתוב בתורה ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, ואוכל אמר שלמה אני ארבה ולא אסור. ד"א דברי אגור בן יקה אלו דבריו של שלמה, אגור שאגר חלציו לחכמה, בן יקה שהיה נקי מכל חטא ועון. המשא שנשא עולו של הקב"ה, נאם הגבר ששרתה עליו רוח הקדש. לאיתיאל שהבין [אותיותיו של אל. ד"א לאיתיאל שהבין] אותיותיהן של מלאכי השרת. ואוכל שהיה יכול לעמוד בדין, הא כיצד מלך על העליונים ועל התחתונים שנא' וישב שלמה על כסא ה' למלך, ואחרי כל אותה חכמה ובינה ושבח היה צריך לומר כי בער אנכי מאיש זה נח, אמר שלמה היה לי ללמוד מנח ששכר ביין פעם אחת ונקרא איש צדיק. ולא בינת אדם לי זה אדם הראשון והיה לי ללמוד ממנו שלא היה לו אלא אשה אחת והטתו ואני נשאתי אלף נשים שנאמר ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלש מאות לכך נשיו הטו את לבבו:

מי עלה שמים וירד, זה הקב"ה עלה אלקים בתרועה וירד ה' על הר סיני. מי אסף רוח בחפניו אשר בידו נפש כל חי. מי צרר מים בשמלה, צורר מים בעביו. מי הקים כל אפסי ארץ, ה' ממית ומחיה, מה שמו צור שמו, ה' צבאות שדי שמו, ומה שם בנו בני בכורי ישראל. ד"א מי עלה שמים מי הוא זה שתפלתו עלה לשמים ומורידה גשמים, זה שהוא מחלק מעשרותיו בחפניו, מי צרר מים בשמלה מי הוא זה שאין תפלתו עולה לשמים ומורידה את הגשמים, זה שאין חולק מעשרותיו בחפניו שהוא עוצר את השמים. ד"א מי עלה שמים זה אליהו שנאמר ויעל אליהו בסערה השמים, וירד [רד אותו] אל תירא מפניו, מי אסף רוח בחפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר, מי צרר מים בשמלה ויקח אליהו את אדרתו ויכה במים, מי הקים כל אפסי ארץ ראה חי בנך. ד"א מי עלה שמים זה משה ומשה עלה אל האלקים, וירד וירד משה מן ההר אל העם, מי אסף רוח בחפניו כצאתי את העיר אפרוש את כפי, מי צרר מים בשמלה נצבו כמו נד נוזלים, מי הקים כל אפסי ארץ זה אהל מועד שנתבסס בו כל העולם. ד"א מי אסף זה אהרן, מי צרר זה אליהו, מי הקים זה אברהם אבינו, מה שמו, ה' שמו, ומה שם בנו, בני בכורי ישראל:

כל אמרת אלוה צרופה, ארשב"נ ר' יונתן רמי כתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב וכתיב אמרת אלוה צרופה, זכה משמחתו לא זכה צורפתו, אר"ל מחד קרא נפיק זכה צורפתו לחיים לא זכה צורפתו למיתה. א"ר אבין ד"ת נמשלו בקונדיטון, מה קונדיטון יש בו יין ויש בו דבש ויש בו פלפלין כך ד"ת יש בו יין כי טובים דודך מיי ן, יש בו דבש ומתוקים מדבש ונופת צופים, ויש בו פלפלין כל אמרת אלוה צרופה:

אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת, תני ר' חייא שלא תעשה את הגדר יותר על העקר שלא יפול ויקצץ את הנטיעה, כך אמר הקב"ה כי ביום אכלך ממנו, והיא לא אמרה כן אלא עמדה והעידה עדות שקר ואמרה לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, כיון שראה אותה עוברת נטלה ודחפה עליו אמר הא לא מיתת כמה דלא מיתת במקביניה כך לא מיתת במיכליה:

שתים שאלתי מאתך וגו' פן אשבע וכחשתי. ר' אלעזר שאל לר' חנינא ואית דאמרי ר' חנינא לר' אלעזר ואפשר כן רבה שאיל לתלמידיה אלא לא בעא אלא למיבדקיניה א"ל מהו דין דכתיב שתים שאלתי וגו' ראש ועושר אל תתן לי וגו' פן אשבע וכחשתי אי זו מהם קשה הראשונה או השניה, א"ל השניה, א"ל מצינו שויתר הקב"ה על עבודת אלילים ולא ויתר על חלול השם שנאמר ואתם בית ישראל איש גלוליו לכו עבודו, וכתיב ואת שם קדשי לא תחללו:

אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמת, דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך. אטו משום דדור אביו קלל ואת אמו לא ברך אל תלשן, א"ר יוחנן הכי קאמר אפילו דור שאביו קלל ואת אמו לא ברך אל תלשן, א"ר יוחנן הכי קאמר אפילו דור שאביו קלל ואמו לא ברך אל תלשן, מנא לן מהושע דכתיב תחלת דבר ה' בהושע וכו' (ברמז תקט"ו):

לעלוקה שתי בנות הב הב, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא קול שתי בנות צועקות בגיהנם שאומרות בעוה"ז הבא הבא, ומאן ניהו המינות והרשות, ואיבעית אימא קול גיהנם צועקת ואומרת הביאו לי שתים שאומרים בעוה"ז הביאו הביאו:

שאול ועוצר רחם. א"ר טבי א"ר יאשיה מה עבדא שאול אצל רחם, אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא, והלא דברים ק"ו ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות, מכאן תשובה לאומרים אין תחית המתים מן התורה: