ילקוט שמעוני/משלי/רמז תתקסא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ילקוט שמעוני · משלי · רמז תתקסא· >>


ירא את ה' בני ומלך עם שונים אל תתערב, א"ר יצחק אלו ששונים הלכות, פשיטא מהו דתימא שונים בחטא וכדרב הונא דאמר רב הונא כיון שבר אם עבירה ושנה בה הותרה לו, הותרה לו סלקא דעתך, אלא אימא נעשית לו כהיתר קמ"ל. ד"א ירא את ה' בני ומלך. מהו ומלך המליכהו עליך. ד"א מלוך על מלך זה יצר הרע שנקרא מלך שנאמר ובא אליה מלך גדול. ד"א ומלך מן המלך, יכול אם יאר לך לך עבוד עבודת אלילים שתשמע לו ת"ל ירא את ה', וכן נבוכדנאצר אמר לחנניה מישאל ועזריה לעבוד עבודת אלילים ולא שמעו אלא אמרו לו לאלהך לית אנחנא פלחין ולצלם דהבא די הקמת לא נסגוד, אמר לו נבוכדנאצר הצדא שדרך מישך ועבד נגו, אתמול כל מי שהיה מבקש ליקח לו עו"א היה הולך לירושלים שנאמר ופסיליהם מירושלים ומשומרון ועכשו אתם באים להצדות עו"א שלי. עם שונים עם אותם שאומרים שני אלוהות בעולם, אל תתערב שסופן ליאבד מן העולם שנאמר והיה בכל הארץ פי שנים בה יכרתו ויגועו והשלישית יותר בה אלו ישראל שכתוב בהם יהיה ישראל שלישיה. ד"א מהו ומלך כל מי שהוא ירא מן הקב"ה סופו להעשות מלך, ממי אתה למד מאברהם אבינו שנאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ונעשה מלך. א"ר ברכיה הכהן בש"ר חלבו כתיב אל עמק שוה הוא עמק המלך עמק שהושוו הכל ונטלו עצה וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבוהו מלך עליהם, וכן יוסף אומר את האלקים אני ירא ונעשה מלך, וכן משה כי ירא מהביט אל האלקים ונעשה מלך שנאמר ויהי בישורון מלך:

אומר לרשע צדיק אתה. א"ר אלעזר כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנאמר אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים, ואין קוב אלא קללה שנאמר מה אקוב, ואין לאום אלא עוברין שנאמר ולאם מלאם יאמץ:

ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. תניא רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, אוהב את התוכחות שכל זמן שהתוכחות בעולם נחת רוח בעולם טובה וברכה באה לעולם ורע מסתלקת מן העולם שנאמר ולמוכיחים ינעם ויש אומרים יחזיק באמונה יתרה שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן כל המוכיח את חברו לשם שמים זוכה לפלגו של הקב"ה שנאמר מוכיח אדם אחרי, ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד שנאמר חן ימצא:

הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך, תנו רבנן אשר בנה, אשר נטע, אשר ארש למדתך תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה, אף שלמה אמר בחכמתו הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך זה כרם ובית, ובנית ביתך דרוש וקבל שכר:

אל תהי עד חנם אלו ישראל אתם עדי נאם ה'. ברעך זה הקב"ה רעך ורע אביך אל תעזוב. והפתית בשפתיך מאחר שפתיתם אותו בסיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע לסוף ארבעים יום אמרתם לעגל אלה אלקיך ישראל. א"ר אחא הדא רוח הקדש סניגוריא היא מלמדת [לכאן ולכאן], אומרת לישראל אל תהי עד חנם, ואומרת להקב"ה אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו. א"ר יצחק כתיב והמה כאדם תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו. א"ר יצחק כתיב והמה כאדם ערו ברית, ברם הכא כי אל אנכי ולא איש, ראובן היה יודע לשמעון סהדי אמר ליה אל תסהיד להדין סהדותא, אמר ליה אין, כשנכנס לדין חזר בו ורוח הקדש אמרה לו והפתית בשפתיך, מאחר שפתית אותו בשפתיך והכנסת אותו לדין וחזרת בך למחר אתת סהדי לראובן גבי שמעון מה יעשה כאשר עשה לו אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו והלא נתנה תורה איפופסין אם לא יגיד ונשא עונו:

על שדה איש עצל עברתי, אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא זה אחז. ועל כרם אדם חסר לב זה מנשה. והנה עלה כלו קמשונים זה אמון. כסו פניו חרולים זה יהויקים. וגדר אבניו נהרסה זה צדקיה שנהרס בית המקדש בימיו. ד"א וגדר אבניו נהרסה זה צדקיה שנהרס בית המקדש בימיו. ד"א על שדה איש עצל עברתי, אמר רב הונא הרי שקנה שדה וקנה כרם קרוי איש וקרוי אדם וקרוי עצל מה הנייה יש לו, אלא על שדה איש עצל עברתי זה אדם הראשון, ועל כרם אדם חסר לב זה חוה, א"ר הונא היכן מצינו שנקראת חוה אדם, שכן מצינו כתפארת אדם לשבת בית והנה עלה כלו קמשונים וקוץ ודרדר תצמיח לך, כסו פניו חרולים בזעת אפיך תאכל לחם, וגדר אבניו נהרסה וישלחהו ה' אלקים מגן עדן. ד"א על שדה איש עצל עברתי קנה שדה וקנה כרם ולא עמל בהם נקרא עצל, [כן ת"ח אם אינו נושא ונותן בתורתו סופו] להניח שנים ושלשה דברים בפרשה, והנה עלה כלו קמשונים שמבקש פירושו של פרשה ואינו מוצא, כסו פניו חרולי וגדר אבניו נהרסה מתוך שלא עמל בהם הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדרן של תלמידי חכמים ומה ענשו של זה, שלמה פירש אותו עליו בקבלה ופורץ גדר ישכנו נחש:

גם אלה משלי שלמה. א"ר יהושע בן לוי מפני מה זכו אנשי חזקיה לאריכות ימים, מפני שהיו מתונים בדין ומיושבים בדין שנאמר תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו, א"ר חמא בר חנינא מה ת"ל גם אלה, אלא שהיו מתונים בדין ומישבין את הדין שכל מי שמקפיד סופו לשכוח את דבריו, שכן מצינו במשה על שהקפיד לשעה שסח את דבריו והושיב אלעזר הכהן תחתיו שנאמר ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו', למשה רבינו צוה לי לא צוה, והלא דברים קל וחומר ומה משה אבי החכמה ואבי הנבואה על שהקפיד לשעה שסח את דבריו והושיב אלעזר הכן תחתיו, שאר בני אדם עאכ"ו. אשר העתיקו מלמד שגנוזים היו. ד"א אין העתיקו בלא פירשו כד"א ויעתק משם ההרה ואין צריך לומר המעתיק הרים ולא ידעו:

כבוד אלקים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר, ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא מתחלת ספר בראשית עד ויכלו כבוד אלקים הסתר דבר, מכאן ואילך, וכבוד מלכים חקור דבר:

שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר, אמר רבא בר מחסיה א"ר חמא בר גוריא א"ר אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ושמים וארץ יריעות ובני אדם לבלרין אין מספיקין לכתוב חללה של רשות, אמר רב משרשיא מאי קראה, שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר:

הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי. א"ר אליעזר בן יעקב משל לאמבטי שהיתה מלאה מים ולא היתה מלאכת דסקוסין נראית כיון שפסקה ונער המים שמתוכה נראית מלאכת דסקוסין, כך כל זמן שהיתה תהו ובהו בעולם לא נראית מלאכת שמים וארץ, כיון שנעקר תהו ובהו מן העולם נראית מלאכת שמים וארץ. ויצא לצורף כלי נעשו כלים שנאמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם:

כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב, ר' תנחומא אמר רחק ממושבך שנים ושלשה מושבות שיאמרו לך עלה, ואל תעלה שלא יאמרו לך לך רד, אף משה לא נכנס עד שקרא לו שנאמר ויקרא אל משה, וכן הלל היה אומר השפלתי היא הגבהתי, הגבהתי היא השפלתי, מאי טעמא המגביהי לשבת המשפילי לראות, את מוצא בשעה שנגלה הקב"ה למשה מתוך הסנה היה מסתיר פניו ממנו שנאמר ויסתר משה פניו, אמר לו הקב"ה למשה ועתה לכה ואשלחך, א"ר אלעזר ה"א בסוף תיבה לומר שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, בים עמד לו מן הצד אמר לו הקב"ה ואתה הרם את מטך שאם אין אתה עולה אין אחר עולה, באהל עמד לו מן הצד אמר לו הקב"ה עד מתי אתה משפיל את עצמך אין השעה מצפה אלא לך. שמכלם לא קרא אלא למשה הה"ד ויקרא אל משה וגו':

אל תצא לריב מהר, מדבר בבן הישראלית דכתיב ויצא בן אשה ישראלית התחיל מחרף ומגדף, אמר שלמה אל תצא לריב מהר למה שסוף שבטו של דן להכלים אותך שנאמר בהכלים אותך רעך, היה לך ריב בינך ובין רעך למה היית מחרף, ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל מה היית מזכיר בסוד אחרונו של עולם שנאמר ואת אחרונים אני הוא אני ראשון ואני אחרון. פן יחסדך שומע וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו. ודבתך לא תשוב ורגמו אותו כל העדה. דבר אחר אל תצא לריב מהר, לרב כתיב, רבי מנחמא בר יעקב אומר לעולם אל תהי רץ אחר השררה, למה פן מה תעשה באחריתה בהכלים אותך רעך, למחר באים ושואלים לך שאלות מה אתה משיבם, ר' זעירא מייתי לה מן הדא לא תשא אם בשבועת שוא הכתוב מדבר הא כתיב ולא תשבעו בשמי לשקר, מה ת"ל לא תשא שלא תקבל עליך שררה ואין אתה ראוי לכך. רבי מנחמא בשם רבי תנחום מייתי לה מן הכא נואף אשה חסר לב, כל המקבל ליו שררה בשביל ליהנות ממנה אינו אלא כנואף הזה שהוא נהנה מגופה של אשה. משחית נפשו הוא יעשנה כמשה שאמר ואם אין מחני נא מספרך, כיהושע שאמר בי אדני ולא בהם, כדוד שאמר ה' אלקי תהי נא ידך בי וגו' ובעמך לא למגפה, א"ר אבהו אני נקראתי קדוש הא אם אין בך כל המדות הללו שיש בי לא תקבל עליך שררה, אמר ליה אביי לרב דימי האי קרא במערבא במאי מוקמיתו ליה וכו' (כתוב ביחזקאל ברמז שנ"ג):

תפוחי זהב במשכיות כסף. תרגם עקילס חזורין דדהב בגו דסקוס דכסף. דבר דבור על אפניו מה אופן זה מראה פנים לכל צד, כך היו דבריו של יהודה מראים פנים לכל צד בשעה שדבר עם יוסף, הדא הוא דכתיב ויגש אליו יהודה (בפ' ויגש):

נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. א"ר יצחק א"ר יוחנן אין הגשמים נעצרים אלא בשביל שפוסקים צדקה ברבים ואינן נותנין וכו' (כתוב במלכים ברמז רכ"ב). ולשון רכה תשבר גרם וכו' (כתוב במלכים ברמז קפ"ג):

דבש מצאת אכול דייך. זה בן עזאי, פן תשבענו זה בן זומא:

הוקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך. רבי לוי רמי כתיב אבוא ביתך בעולות, וכתיב הוקר רגלך מבית רעך, לא קשיא כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים:

מפיץ וחרב וחץ שנון איש עונה ברעהו עד שקר. למה נקרא לשון שלישי שהוא הורג שלשה האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו, ובימי שאול הרג ארבעה, דואג שאמרו, שאול שקבלו, אחימלך שנאמר עליו, ואבנר בן נר, למה נהרג וכו' (כתוב בשמואל ברמז קל"ד). מפיץ וחרב, אמר רבי חנינא בר פפא מפיץ והפיצך ה', וחרב והריקותי אחריכם חרב, וחץ שנון בשלחי חצי רעב, כלם למי, לישראל שענו עדות שקר שאמרו אלה אלקיך ישראל, וכיון שחטאו גלו. ד"א מפיץ וחרב וחץ שנון, א"ר אבהו בוא וראה כמה קשה לשון הרע כנגד שלשה דברים הללו רמחים וחצים וחרבות שהם ממיתים, כך לשון הרע ממית:

אם רעב שונאך האכילהו לחם. מה ראתה אסתר שזמנה להמן, מבית אביה למדה וכו' (כדכתוב במגלה). שבעה שמות יש לו ליצר הרע וכו' (כתוב ביחזקאל ברמז שצ"ה):

רוח צפון תחולל גשם. אמר רב חסדא אין הגשמים נעצרים אלא בשביל מספרי לשון הרע שנאמר רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר:

מים קרים על נפש עיפה. תנינן על הגשמים ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, רבי ברכיה בשם ר"ל מייתי לה מן הכא מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק, מה שמועה טובה הטוב והמטיב אף מים קרים הטוב והמטיב:

מעין נרפש ומקור משחת צדיק מטלפני רשע. ר' יהודה בר סימון אומר כשם שאי אפשר למעין להרפס ומקור להשחת כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע:

אל תען כסיל כאולתו. כי הוו מקלעי ר' ישמעאל ברבי יוסי ור' אלעזר בר' שמעון לגבי הדדי הוו עיילי בקרא דתורא ביני תרוייהו ולא הוו נגעי בהו, אמרה להו ההוא מטרוניתא בניכם אינם שלכם, אמרו לה שלהן גדול משלנו, אי הכי כ"ש, איכא דאמרי א"ל כי כאיש גבורתו, איכא דאמרי הכי אמרו לה אהבה דוחקת את הבשר, ולמה הוה להו לאהדורי לה והא כתיב אל תען כסיל כאולתו, שלא להוציא לעז על בניהם. בקשו לגנוז ספר משלי שהיו דבריו סותרים זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו, אמרי ספר קהלת לאו עיינינן ואשכחינן טעמא, משלי נמי נעיין ונשכח טעמא, מאי דבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו, אמרי ספר קהלת לאו עיינינן ואשכחינן טעמא, משלי נמי נעיין ונשכח טעמא, מאי דבריו סותרין זה את זה, כתיב אל תען כסיל כאולתו וכתיב ענה כסיל כאולתו, לא קשיא הא במילי דאורייתא הא במילי דעלמא, מאי היא, כי הא דההוא דאתא לקמיה דר' חייא, א"ל אשתך אשתי ובניך בני, א"ל רצונך שתשתה כוס של יין שתה ופקע. ההוא דאתא לקמיה דרבי אמר ליה אמך אשתי ואת בני, אמר ליה רצונך שתשתה כוס של יין שתה ופקע. אמר רבי חייא אהני ליה צלותא לרבי דלא לישוייה ממזרא, דרבי כי הוה מצלי הוה אמר יהי רצון מלפניך ה' אלי שתצילני מעזי פנים ומעזות פנים. בדברי תורה מאי היא, כי הא דיתיב רבן שמעון בן גמליאל ודרש עתידה אשה שתתעבר ותלד בכל יום שנאמר הרה ויולדת יחדו, לגלג עליו אותו תלמיד אמר אין כל חדש תחת השמש, אמר לו בוא ואראך דוגמתו בעוה"ז, נפק ואחוי ליה תרנגולת. דבר אחר אל תען כסיל כאולתו במקום שמכירים אותו ואותך, למה, פן תשוה לו גם אתה שיאמרו הוא נושא ונותן עם הכסילים, ענה כסיל במקום שאין מכירין אותו ואותך שלא יאמרו אלולא שהוא חשוד על הדבר שהוא מדבר עליו לא היה שותק לו, וכל מי שחולק כבוד לכסיל כזורק אבן למרקוליס:

מקצה רגלים חמס שותה. אלו המרגלים שאמרו לשון הרע ארץ אוכלת יושביה, ומה היה להם, נקצצו רגליהם שלא ליכנס לארץ שנאמ וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה. דבר אחר מקצה רגלים זה הנחש שאמר לשון הרע על בוראו כי יודע אלקים כי ביום אכלך ממנו, ונתן לו איפופסין ונקצצו רגליו על גחונך תלך והלך קולו מסוף העולם ועד סופו שנאמר קולה כנחש ילך, וכי קול יש לו לנחש, אלא כאותו נחש שנקצצו ידיו ורגליו:

כצרור אבן במרגמה. אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאלו זורק אבן למרקוליס שנאמר כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד, ואין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו. א"ר חמא בר חנינא כל העושה טובה למי שאינו יודעה כזורק אבן למקוליס שנאמר כצרור אבן וגו'. אמר רב יהודה אמר רב כל המלמד תורה לתלמיד חכם שאינו הגון נופל לגיהנם שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו, ואין שריד אלא תלמיד חכם שנאמר ובשרידים אשר ה' קורא:

ככלב שב על קאו. שנו רבותינו עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה לא יתודה עליהם ביום הכפורים אחר, ואם שנה בהם צריך שיתודה עליהם, ואם לא שנה והתודה עליהם עליו הכתוב אומר ככלב שב על קאו, ר' אליעזר בן יעקב אומר כ"ש הרי זה משובח דכתיב כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, ומה אני מקיים ככלב שב על קאו, כדרב הונא דא"ר הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר:

ראית איש חכם בעיניו. א"ר אמי אין יצר הרע מהלך לצדדין אלא באמצע פלטיא, ובשעה שהוא רואה אדם ממשמש בעיניו מתקן בשערו מתלה בעקביו הוא אומר הדין דידי, מה טעם, ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו. א"ר אבא כל מי שממתק את יצרו בנערותו סופו להיות מותח עליו בזקנותו, מאי טעמא, מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון:

אמר עצל שחל בדרך, שבעה דברים אמר שלמה בעצל, כיצד אמרו לעצל הרי רבך בעיר לך ולמוד תורה ממנו, והוא משיב אותם מתירא אני מן הארי שבדרך שנאמר שחל בדרך, אומרים לו רבך בתוך המדינה עמוד ולך אצלו, אומר להם מתירא אני שלא יהא ארי בין הרחובות שנאמר ארי בין הרחובות, אומרים לו הרי הוא בתוך ביתך, אמר להם אם אני אלך אצלו אני מוצא את הדלת נעולה, אומרים לו פתוח הוא שנאמר הדלת תסוב על צירה, לסוף כשלא היה יודע מה להשיב אומר להם הדלת פתוח או נעול מבקש אני עוד לישן מעט שנאמר עד מתי עצל תשכב, עמד לקום משנתו בבקר נתנו לפניו לאכול והוא מתעצל ליתן הפת לתוך פיו שנאמר נלאה להשיבה אל פיו, ואיזהו השביעי מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין. א"ר שמעון בן יוחאי כל מי שאינו למד תורה בנערותו מבקש ללמוד בזקנותו ואינו יכול לכך נאמר ושאל בקציר ואין:

מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו. א"ר הונא בריה דרבי שמואל בר נחמני משל ללסטים שהיה ישן בפרשת דרכים עבר חד (ושרי מעייביה) [ומעורר ביה], אמר ליה קום לך חיותא בישא שכיח הכא, קם שרי מקפח ביה, אמר ליה (צער) [ינער] בישא, א"ל דמיך הוה ועוררתיה, כך אמר לו הקב"ה ליעקב לדרכו היה מהלך ואת משלח אצלו כה אמר עבדך יעקב. דבר אחר משל לזאב שבא וחטף גדי מן הצאן והיה שם כלב של קדרין יצא והיה מנבח בו ומריב עמו, אמר לו זאב אתה כלב של קדרין שמא נטלתי משלכם כלום נטלתי אלא מעדרו של רועה למה אתה תריב עמי, כך בלק בא על ישראל על שהרגו סיחון ועוג:

כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות. אמר רב כל מי שיושב ומרמה בחברו כחצים למות שנאמר כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני, מה כתיב אחריו באפס עצים תכבה אש וגו' פחם לגחלים וגו'. בשפתיו ינכר שונא, עזריה אמר בשפתיו של אדם ניכר אם הוא אוהב או אם הוא שונא. דברי נרגן כמתלהמים דברים שרגנו אחר הקב"ה הם גרמו להם צרות לדורות, שאילו לא נשתלמו למרגלים לא היו לוקים עמהם אלא השלימו עמהם שנאמר ותרגנו באהליכם וגו'. כסף סיגים מצופה על חרש וכו' (כתוב במלכים ברמז קצ"ה):

כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו. שבעים תועבות בלבו את מוצא תועבה אחת כתוב בתורה וכתוב בה עשר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו', כאן כתיב שבע על אחת כמה וכמה, הוי כי שבע תועבות בלבו כי שבעים תועבות בלבו. שבעה מקדשות עתידין ליחרב אהל מועד וגלגל שילה ונוב וגבעון ובית עולמים תרין. תכסה שנאה במשאון, היא עשתה בסתר שנאמר ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים והקב"ה פרסמה בגלוי שנאמר תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל. תנא ר' חייא מפרסמין את החנפים מפני חלול השם שנאמר תגלה רעתו בקהל. ואומר בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו, ולמה הקב"ה נתן דרך רע, בשביל לפרסם מעשיהם לבריות שלא יארע בו דבר בשביל העבירות ויהיו קורין תגר כנגד מדת הדין, צא ולמד מדואג שהיה ראש סנהדרין שנאמר אביר הרועים אשר לשאול ובשביל שהיה בו מדה של לשון הרע פרסמו הכתוב:

אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע וגו'. אתה אמרת וענתה בי צדקתי ביום מחר, מחר יוצאה בתך ומתענה הה"ד ותצא דינה בת לאה:

יהללך זר ולא פיך וכתיב ועבדך היה ירא את ה' מנעוריו וכו' (כתוב במלכים ברמז רי"ב):

נפש שבעה תבוס נופת. מנא הא מילתא דאמרי אינשי כלבא בכפנא גלליה מבלע שנאמר ונפש רעבה כל מר מתוק. ר' שמעון בן מנסיא אומר הרי הוא אומר נפש שבעה תבוס נופת זה תלמיד שלמד מתחלתו, ונפש רעבה כל מר מתוק זה תלמיד שלא למד מתחלתו. ד"א נופת מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמה סובין בפני עצמה קיבר בפני עצמה, כך יושב ומברר דברי תורה ומשקלן איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר:

כצפור נודדת מן קנה. הרואה צפור בחלום ישכים ויאמר כצפרים עפות כן יגן וגו' קודם שיקדמנו פסוק אחר כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. ר' יהודה אומר כצפור נודדת מן קנה זה תלמיד חכם הפורש מן התורה ואומר מה מצאו אבותיכם בי עול:

רעך ורע אביך אל תזוב. זה חנון בן נחש וכו' (כתוב במלכים). טוב שכן קרוב טוב היה יתרו שהיה רחוק ונתקרב לי וכו' (כתוב בשופטים ברמז קמ"א). חכם בני וגו' ערום ראה רעה וגו' קח בגדו כי ערב זר (הכל כתוב לעיל):

מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים קללה תחשב לו. כי אתא רב דימי אמר משום דמברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו, אלא כגון דמיקלע באושפיזא וטרחו קמיה שפיר, למחר נפיק ואשכח יתיה בשוקא ואמר רחמנא לברכיה לפלניא דהכי טרח קמאי ושמעי אינשי ואזלי ואנסי ליה. תני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו שמתוך טובתו בא לידי רעתו. ד"א מברך רעהו בקול גדול זה בלעם כשבא לקלל את ישראל עקם הקב"ה את לשונו והתחיל לברך שנאמר ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך וגו', נתן הקב"ה כח בקולו והיה מהלך מסוף העולם ועד סופו כדי שישמעו האומות שהוא מברכן, קללה תחשב לו שאמר לכה איעצך והרג ארבעה ועשרים אלף יש קללה כזו:

דלף טורד ביום סגריר, אמר רבא קשה אשה רעה כיום סגריר שנאמר דלף טורד ביום סגריר ואשת מדינים נשתוה:

ברזל בברזל יחד. א"ר חמא בר חנינא לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חברו אף תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה. ד"א ברזל בברזל יחד זה משה ופרעה הרשע שהיו מתקשין זה עם זה:

נוצר תאנה יאכל פריה, הרואה תאנה בחלום תורתו משתמרת עליו שנאמר נוצר תאנה יאכל פריה (כתוב ביהושע ברמז ב'):

כמים הפנים לפנים וגו'. א"ר חנינא וכי יש פנים למים, אלא מה המים הללו אתה נותן אותם בכלי ומסתכל בהם והם נראין לך כך לב האדם לאדם. ועיני האדם לא תשבענה וגו' (כתוב בסוף הספר):

אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות. כתיב והיא שפחה נחרפת לאיש, מאי משמע דהאי נחרפת לשון דשנוי הוא, מהכא דכתיב אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי, א"ר אבא בר כהנא כזה שהוא כותש שעורה במלבן, סבור שהוא מביאן לידי מוטב, ועד דהוא סליק ועד דהוא נחית לא תסור מעליו אולתו, כך מדור המבול עד דור הפלגה ש"כ שנה שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת וגו'. ר' ברכיה ור' יהודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אם תכתוש את האויל אפילו אם אתה נותן את הרשע בחמור של חרשין אי אתה מועיל ממנו כלום, כך כתיב בירבעם ויחל איש האלקים את פני ה' ותהי כבראשונה מה בראשונה מקריב לע"ז אף בשניה וכו' (כתוב במלכים):

ידוע תדע פני צאנך. אלו ישראל שאומרים להקב"ה רבש"ע ידוע תדע מה סבלו פני צאנך בעולם הזה לפיכך שית לבך לעדרים לעולם הבא, ומנין שנקראו עדרים שנאמר במרעה טוב ארעה אותם, מה הצאן הזה רועה עדרים עדרים כך ישראל עתידין לחנות מחנות בהר מרום ישראל:

כי לא לעולם חוסן. מר זוטרא כי הוו מכתפי ליה בשבתא דרגלא הוה אמר הכי כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור:

כבשים ללבושך. א"ר אבהו אל תקרי כבשים אלא כבושים, דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לבושך וכו' (כתוב בשיר השירים בפסוק ישקני מנשיקות פיהו). ד"א כבשים ללבושך מגז כבשים ללבושך, ומחיר שדה עתודים לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים ואל ימכור עתודים ויקח שדה. ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לערותיך, אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן לעולם תן חיי לנערותיך, מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בני ביתו בבשר ויין. ודי חלב עזים ללחמך דיו לאדם שיתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו. ללחמך ללחם ביתך, לחמך קודם ללחם ביתך:

נסו ואין רודף רשע. ערק רשיעא ולא רדפין ליה וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. וצדיק ככפיר יבטח וישב יעקב. בפשע ארץ רבים שריה, בעון הדור הכל נעשו שרים, רא כמה מלכים היו שם ארבעה מלכים את החמשה:

ובאדם מבין יודע. זה אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים והכיר את בוראו ונתודע בעשר נסיונות. אנשי רע לא יבינו משפט אלו דור מבול שהיו חוטאים ולא היו מסתכלים שפורענות באה עליהם:

ומבקשי ה' יבינו כל. זה נח ובניו ששמעו מן הקב"ה שהוא מביא מבול לעולם ונתיראו מן הקב"ה, בוא וראה למה אמר הקב"ה לנח שיעשה התבה, כדי שיראוהו עוסק בה ויעשו תשובה והם לא היומשגיחים עליו הוי אנשי רע לא יבינו משפט:

טוב רש הולך בתומו. זה יעקב שנאמר ויעקב איש תם, מעקש דרכים והוא עשיר זה עשו הרשע כלו כאדרת שער:

מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו. מאן חונן דלים, אמר רב כגון שבור מלכא, א"ר נחמן בר יצחק אמר לי הונא אפילו רבית [דנכרי] יותר מכדי חייו נקרא מרבה הונו בנשך ותרבית, כיצד היה מבקש ישראל ללוות ממנו ונכרי מבקש ללוות ממנו, אמר מוטב שאני מלוה למי שאטול רבית ממנו והלוה לנכרי, עליו אמר שלמה מרבה הונו בנשך ותרבית, מי הוא חונן דלים זה עשו, ועשו חונן דלים הוא, אלא שהמלכות מתגרה בו ונוטלת ממונו ועושה בם צרכי רבים דימוסיאות ומרחצאות:

מסיר אזנו משמוע תורה. ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא הוה קא עסיק בשמעתא נגה לצלויי והוה קא מסרהב, אמר מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, כל מי שאין חביבין עליו דברי תורה גם תפלתו תועבה וכו' (כתוב לעיל):

משגה ישרים בדרך רע. זה בלעם שבתחלה היו הדורות כשרות ורחל באה עם הצאן ולכהן מדין שבע בנות, ובדבריו נהגו בעריות וכמו שהטעה הוטעה, בעצה שנתן בה נפל, בשחותו הוא יפול:

חכם בעיניו איש עשיר זה המן, ודל מבין יחקרנו זה מרדכי הצדיק. ד"א איש עשיר זה פרעה, ודל מבין יחקרנו זה משה. ד"א איש עשיר זה עשו, ודל מבין יחקרנו זה יעקב:

מכסה פשעיו לא יצליח. רבי סימון ורבי יהושע בן לוי בשם ר' שמעון בן חלפתא כל הנטיעות אתה מכסה שרשיהן והן משביחות והאגוז אתה מכסה שרשיה ואינו משביח, משל ללסטים שהוא נדון בפני הקוסטינר כל זמן שהוא מתריס הוא לוקה, הודה הוא נוטל פרקולא, אבל הקב"ה אינו כן אלא עד שלא הודה הוא נוטל פרקולא, משהודה הוא נוטל דימוס, אמר ר' ירמיה ומודה על מנת ועוזב ירוחם. שנו רבותינו אדם שיש בו עבירות ומתודה ואינו חוזר למה הוא דומה, לאדם שטובל ושרץ בידו שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה בידו טבילה, זרקו מידו וטבל בארבעים סאה מיד עלתה לו טבילה שנאמר ומודה ועוזב ירוחם וכו' (כתוב בישעיה ברמז תפ"ב):

אשרי אדם מפחד תמיד וכתיב פחדו בציון חטאים וכו' (כתוב בישעיה ובאיוב):