ילקוט שמעוני/יהושע/רמז יז
ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ. ארבעה הם שיצאו להם מוניטין בעולם. אלו הם אברהם ויהושע דוד ורדכי, אברהם דכתיב ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך, ומהו מוניטין שלו זקן וזקנה מכאן ובחור ובתולה מכאן. יהושע דכתיב ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ, ומהו מוניטין בעולם ומהו מוניטין שלו מקל ותרמל מכאן ומגדל מכאן, ע"ש כמגדל דוד צוארך. מרדכי דכתיב כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות שיצא לו מוניטין בעולם, ומהו מוניטין שלו שק ואפר מכאן ועטרת זהב מכאן:
וישלח יהושע אנשים מיריחו העי אשר עם בית און מקדם לבית אל. מקודם היו קורין אותו בית אל ועכשיו קורין אותו בית און. רבי שמואל ורבי אבהו בשם רבי אלעזר צא תאמר לו צואה תאמר לו צאהו נבלהו את שקורין פני קירי קורין אותו פני כלב. עין כל עין קוץ. אריא קורין גליא. תני בשם רבי אליעזל לא רצה לקרותו עמלה קורא אותו עמדה. רבי אבא בר כהנא אמר תמן קורין לפועלא טבא עמלה ולהרהון של מימי רגלים עמרה. רבנן אמרין שקץ תשקצנו שקצהו נבלהו:
ויכומהם אנשי העי כשלשים וששה איש. זה יאיר בן מנשה שהיה שקול כרובה של סנהדרין. ויקרע יהושע שמלותיו. רבי פנחס בשם רבי אושעיא שבטים גרמו לאביהם לקרוע דכתיב ויקרע יעקב שמלותיו והיכן נפרע להם במצרים שנאמר ויקרעו שמלותם. יוסף גרם לשבטים לקרוע לפיכך ויקרע יהושע שמלותיו. מנשה גרם לשבטים לקרוע לפיכך נתקרעה נחלתו חציה בארץ הירדן וחציה בארץ כנען. בנימין גרם לשבטים לקרוע לפיכך נפרע לו בשושן הבירה שנאמר ויקרע מרדכי את בגדיו:
ויעלו עפר על ראשם. א"ר אלעזר התחילו מזכירים זכותו של אברהם אבינו שנאמר ואנכי עפר ואפר אמרו כלום בנה מזבח אברהם בעי אלא בשביל שלא יפלו בניו בעי:
ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן אמר רבי נחמן א"ר מ"ד תחנונים ידבר רש ועשיר יענהה עזות תחנונים ידבר רש זה משה ועשיר יענה עזות זה יהושע. מאי טעמא אלימא משום דכתיב ויציקום לפני ה' ואמר רב נחמן בא וחבטן לפני המקום אמר לפניו רבש"ע על אלו תהרג רובן של סנהדרין. אטו פנחס לא עבד הכי והא כתיב ויעמוד פנחס ויפלל ואמר רבי אלעזר שעשה פלילות עם קונו בא וחבטן לפני המקום אמר לפניו רבש"ע על אלו יפלו ארבעה ועשרים אלף מישראל דכתיב ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף, אלא משום דכתיב למה העברת העביר את העם הזה את הירדן, משה נמי מימר אמר דכתיב למה הרעות לעבדך אלא מהכא ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן:
ומה תעשה לשמך הגדול. ריש לקיש בשם רבי ינאי אמר שתף הקב"ה שמו בישראל. משל למלך שהיה לו מפתחות של פלטרין קטנה אמר המלך אם אני מניחה כמות שהיא אבודה אלא הריני עושה שלשלת קטנה שאם אבדה תהא מוכחת עליה. כך אמר הקב"ה אם אני מניח את ישראל כמות שהם יהיו נבלעים בין האומות אלא הריני משתף שמי הגדול ביניהם והם חיים כמו שכתוב מה תעשה לשמך הגדול, המשותף בנו. מיד ויאמר ה' אל יהושע קום לך קום לך ההיא דאדכרתא:
למה אתה נופל על פניך. אמר רבי אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע שנאמר ויא מר ה' אל יהושע קום לך:
ויאמר ה' אל יהושע קום לך. דרש ר' שילא א"ל הקב"ה שלך קשה משלהם אני אמרתי והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים ואתה רחקתם ששים מיל. בתר דנפק אוקים רב אמורא עליה ודרש כאשר צוה ה' את משה עבדו כן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה אם כן מה תלמוד לומר קום לך, א"ל אתה גרמת להם והיינו דקאמר ליה בעי ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה רק שללה ובהמתה תבוזו לכם. ד"א קום לך לא כך אמר משה כי הוא יעבור לפני העם אם יעבור עוברים ואם לאו אין עוברים אם מנחיל נוחלים ואם לאו אין נוחלים ואתה שלחת ולא הלכת עמהם חטא ישראל. שנו רבותינו אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה מעשה ברבן שמעון בן גמליאל שאמר השכימו לי שבעה בעלייה השכים ומצא שמנה אמר מי הוא שעלה שלא ברשות ירד, עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות ולא לעבר שנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי, א"ל שב בני שב ראויים כל השנים כלם לעבר על ידך אלא אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנים לה, ולא שמואל הקטן הוה אלא אינש אחרינא ומחמת כיסופא הוא דעבד. כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום אמר מי שאכל שום יצא עמד רבי חייא ויצא עמדו ככולם ויצאו, בשחר מצאו ר"ש בר רבי לרבי חייא א"ל אתה הוא שצערת לאבא, א"ל ח"ו לא תהא כזאת בישראל, ורבי חייא מהיכן גמר ממעשה דרבי מאיר דתניא מעשה באשה אחת שבאת לפני בית מדרשו של רבי מאיר א"ל רבי אחד מהם קדשני בביאה, עמד רבי מאיר וכתב לה גט עמדו כולם וכתבו לה גט. ורבי מאיר מהיכא גמר לה משמואל הקטן. ושמואל הקטן מהיכא גמר לה משכניה בן יחיאל כתיב ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו, ושכניה בן יחיאל מהיכא קא גמר לה מיהושע דכתיב ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך חטא ישראל אמר לפניו רבש"ע מי חטא א"ל וכי דילטור אני לך והטל גורלות ואי בעית אימא ממשה רבינו דכתיב עד אנה מאנתם. חטא ישראל א"ר אבא בר זבדא אמר רבא אע"פ שחטא ישראל הוא. א"ר פפא היינו דאמרי אינשי אסא קאי בבי חילפי אסא שמיה אסא קרו ליה: