ילקוט שמעוני/יהושע/רמז יח

<< · ילקוט שמעוני · יהושע · רמז יח · >>

זהו שאמר הכתוב אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי. אמר רבי יהושע שלשה דברים גזרו בית דין של מטה והסכים הקב"ה מלמעלה ואלו הם, אחד בימי עזרא כשעלו ישראל מבבל בקש הקב"ה להתיר להם את המעשרות מה עשו גזרו על עצמם שיהיו מעשרין שנאמר ואת עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ וגו' מה עשו כתבו בספר ונתנו אותו בהיכל, למחר נכנסו ומצאו אותו חתום שנאמר ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום. ואחת בימי מרדכי דכתיב קימו וקבלו היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למה. ואחת בימי יהושע בשעה שנכנסו לארץ אמר לו יהושע והיתה העיר חרם ולא מצינו שא"ל הקב"ה ומנין שהסכים הקב"ה על ידו שנאמר חטא ישראל וגם עברו ברית. וכן יעקב כשנכנסו בניו לברכה התחיל מחלק להם פרוקופות. ומנין שהסכים הקב"ה על ידו אתה מוצא שברכות שברך יעקב ברכן מפי הגבורה. וי"א אף שאלת שלום בשם. שנאמר והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ומנין שהסכים הקב"ה על ידו שנאמר ה' עמך גבור החיל:

וגם עברו את בריתי. אמר ר' יהודה בשם רבי יהודה בר מספרתא מלמד שעברר עכן על חמשה חומשי תורה שנאמר חמשה גם ואמר רבי אילעא בשם רבי יהודה בר מספרתא עכן מושך בערלתו הוה, כתיב הכא וגם עברואת בריתי וכתיב התם את בריתי הפר. פשיטא מהו דתימא במצוה פקר בגופיה לא פקר קמ"ל. וכי עשה נבלה בישראל אמר ר' אבא בר כהנא בעל נערה המאורסה כתיב הכא כי עשה נבלה בישראל וכתיב התם כי נבלה עשה בישראל. פשיטא מהו דתימא כולי האי לא פקר קמ"ל. רבינא אמר דיניה כנערה מאורסה בסקילה:

רבי עקיבא אומר החרם הוא השבועה והשבועה הוא החרם וכל מי שהוא מפר השבועה כאלו מפר את החרם והמפר את החרם מפר את השבועה. וכל מי שיודע דבר ואינו מגיד החרם בא עליו ומכלה אותו ואת עציו ואת אבניו, שנאמר והוצאתיה נאם ה' ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו, תדע לך כח החרם בא וראה מיהושע בן נון שהחרים את יריחו ואת כל אשר בה והיה שם עכן וראה את התרפים ואת הכסף שהיו מקריבין לפניו ואת האדרת שהיתה פרוסה לפניו ולשון זהב אחת שהיתה לתוך פיו וחמד אותם בלבו ולקחם והלך וטמנם בתוך אהלו ועל מעלו שמעל מתו ששה ושלשים איש והלך יהושע וקרע בגדיו ונפל על פניו ארצה לפני ארון הברית, הוא בקש תשובה ונתרצה לו הקב"ה ואמר ליהושע מעלו בני ישראל בחרם שנאמר חטא ישראל, ואה יהושע בשתים עשרה אבנים שעל כהן גדול שהם כנגד י"ב שבטים וכל שבט ושבט שהיה עושה דבר של צדקה היתה אבנו מגביה את אורה וכל שבט ושבט שהיה עושה דבר של עבירה היתה אבנו מכהה את אורה וראה שהיתה אבנו של יהודה מכהה את אורה וידע ששבט יהודה מעל בחרם והפיל גורלות ביניהם ונלכד עכן ולקח יהושע את עכן ואת הכסף ואת ואת האדרת ואת הלשון ואת בניו ואת בנותיו ואת כל אשר לו והעלם לעמק עכור. וכתיב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות אבל על שידעו בדבר ולא הגידו סקלם ושרפם. אם סקילה למה שרפה ואם שרפה למה סקילה, אלא סקילה על שידעו בדבר ולא הגידו שרפה על שנהרגו עליו אנשים צדיקים, ועל שנתן הודיה לשמו הגדול של הקב"ה יש לו חלק לעוה"ב, שנאמר יעכרך ה' היום הזה, היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא:

אמר לו עכן ליהושע בשביל דבר זה שאתה אומר אני מת, מה אתה מפיל גורלות ביני ובין ביתי אף אני מפיל גורלות בינך ובין פנחס. אם לא יעלה הגורל על שניכם אף אני מאמין, א"ל הגד לי מה עשית. א"ל עכן אף אתה מה עשית, מיד נפלה מחלוקת בישראל ועמדו שבט יהודה והרגו בישראל כתות כתות כיון שראה עכן כך אמר בלבו כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא ואני על ידי נהרגו כל אותם נפשות מיד הודה אמנה אנכי חטאתי. אמר לו עכן לית דמשה רבינו דמיך אלא תלתין או ארבעין יומין לא כן אולפן משה רבך על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת שרית טעי. צפר יהושע ברוח הקדש שהיה עתיד לחלק בגורל את הארץ אמר אם יתקיימו עתה יאמרו כל ישראל בדיני נפשות נתקיימו בדיני ממונות לא כל שכן, התחיל מפייסו בני שים נא כבוד:

תנו רבנן שים נא כבוד לה'. אין נא אלא לשון בקשה, בשעה שנפל הגורל על עכן אמר לו יהושע בגורל אתה בא עלי אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם אם אני מפיל גורל עליכם על אחד מהם הוא נופל, א"ל בבקשה ממך שלא תוציא לעז על הגורלות שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל שנאמר אך בגורל תחלק הארץ ותן לו תודה. אמר רבינא שחודי שחדיה במילי כלום מבקש אני ממך אלא הודאה תן לו תודה והפטר מיד ויען עכן את יהושע ויאמר חטאתי לה'. אמר רבי חמא בר חנינא מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים, שנים בימי משה ואחד בימי יהושע שנאמר אמנה אנכי חטאתי לה' וכזאת וכזאת עשיתי. רבי יוחנן בשם רבי אלעזר בר' שמעון חמשה ארבעה בימי משה ואחת בימי יהושע שנאמר אנכי חטאתי לה' וכזאת וכזאת עשיתי. ועד השתא מאי טעמא לא איענוש לפי שלא נענשו על הנסתרות עד שעברו את הירדן שנאמר הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד מלמד שלא נענשו על הנסתרות עד שעברו את הירדן דברי רבי יהודה, א"ל רבי נחמיה וכי ענש על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם אלא כשם שלא נענשו על הנסתרות כך לא נענשו על עונשים שבגלוי עד שעברו את הירדן אלא אעכן מאי טעמא איענוש משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו:

וארא בשלל. ראיתי מה שכתוב בתורה ואכלת את שלל אויביך, מיד וישלח יהושע מלאכים וירוצו האהלה כדי שלא יגנבו אותם שבט יהודה ויוסיפו מחלוקת:

אדרת שנער פורפירא בבליקין. רב אמר איצטלא דמילתא. שמואל אמר סרבלא דצריפא. ומה בבל עבידא הכא אלא כל מלך ושלטון שלא היה לו שלטנות בארץ ישראל אינו שוה כלום ומלך בבל אנטיקסר שלו יושב ביריחו וזה משלח לזה כותבות וזה משלח לזה דורונות, כתיב ויתן יד על ידו שני, ויהיי כמשיב ידו, אשר על ידו השני, כמה ידות כתיב כאן, רבי יודן אומר ארבעה כנגד ארבעה חרמים שהוא עתיד לפשוט ידו בהם חרמו של עמלק וחרמו של סיחון ועוג וחרמו של יריחו וחרמו של כנעניים. רבי הונא אמר כנגד ארבעה דברים שהוא עתיד ליטול מן החרם שנאמר וארא בשלל וגו', אדרת שנער שנער זה בבל (יג) שמנוערת מן המצות בלא תרומה ובלא מעשרות ובלא שביעית, שנער ששריה מתים בתשנוק, שנער ששריה מתים נערים. שנער שבניה מביטין בתורה עד שהם נערים. בבל אמר רבי יוחנן בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בגמרא:

אמר רבי אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלי לא הקדים אברהם אבינו תפלה בין בית אל ובן העי לא נשתייר מישראל שריד ופליט, וכן הוא אומר היערוך שועך לא בצר:

ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנותיו. א"ל ריש גלותא לרב הונא אם הוא חטא בניו ובנותיו מה חטאו, א"ל ולטעמך אם הוא חטא כל ישראל מה חטאו דכתיב וכל ישראל עמו אלא להראותם הכא נמי להראותם. וישרפו אותם ויסקלו אותם באבנים, תרתי, אמר רבינא הראוי לשרפה לשרפה הראוי לסקילה לסקילה:

עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח. ארשב"ל מדברין ומניחין מדברין ומשחקין. ודברין ומניחין ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה. מדכרין ומשחקין עכן בן כרמי כו' בן זרח למטה יהודה. מדברין ומניחין ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מדברין ומשחקין ויהי איש אחד מהר אפרים ושמו מיכיהו, מדברין ומניחין פקוד את בני לוי, מדברין ומשחקין פקדתי את אשר עשה לך עמלק, מדברין ומניחין ודוד בן איש אפרתי, מדברין ומשחקין וירבעם בן נבט אפרתי, מדברין ומניחין איש יהודי היה בשושן הבירה. מדברין ומשחקין איש צר ואויב, מדברין ומניחין כי מרדכי היהודי. מדברין ומשחקין כי המן בן המדתא, מדברין ומניחין כי ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, מדברין ומשחקין שלומית בת דברי למטה דן גנאי לו גנאי לאביו גנאי לאמו גנאי למשפחתו גנאי לשבטו שיצא ממנו, וכשהוא צדיק שבח לו שבח לאביו שבח לאמו שבח למשפחתו שבח לשבטו שיצא ממנו:

אמנה אנכי חטאתי. שנו רבותינו היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומרים לו התודה שכן דרך המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא, ואם אינו יודע להתודות אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע בני שים נא כבוד לה' ותן לו תודה ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי, ומנין שכפר לו וידויו שנאמר ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה, היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעוה"ב:

כתיב בנו זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כלם חמשה, מאי כלם חמשה כלם חמשה הם לעולם הבא. כתיב זמרי וכתיב עכן, רב ושמואל חד אמר עכן שמו ולמה נקרא שמו זמרי שעשה מעשה זמרי, וחד אמר זמרי שמו ולמה נקרא שמו עכן שעיכן עונותיהם של ישראל. אמר רב הונא בשם רבי אחא זובח תודה יכבדנני, זה עכן שזבח את יצרו בתודה ושם דרך שהראה דרך לשבים:

וירגמו אותו אבן הוא לבדו, וישרפו אותם באש בבניו ובבנותיו הכתוב מדבר שכן נאמר לו מפי הגבורה והיה הנלכד בחרם ישרף באש אותו ואת כל אשר לו א"כ מה ת"ל וירגמו אותו אתא ללמדך שהודה עכן שבשבת גנב ונסקל על חלול שבת ונשרף על שמעל בחרם:

אז יבנה יהושע מזבח. תניא רבי אומר מכאן/רמז לתחיית המתים מן התורה, בנה לא נאמר אלא יבנה. כיוצא בדבר אתה אומר אז ישיר שר לא נאמר אלא ישיר מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה. אבנים שלמות שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל מקצר ימיו של אדם אין בדין שיניף המקצר על המאריך. ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, והרי דברים קל וחומר ומה אבנים שאינם רואות ואינם שומעות ואל מדברות על ידי שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל המטיל שלום בין אדם לחברו בין איש לאשתו בין משפחה למשפחה בין עיר לעיר בין אומה לאומה על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות:

והחציו אל מול הר עיבל. מאי והחציו אמר רב כהנא כדרך שחלוקין כאן כך חלוקים באבני אפוד (כתוב ברמז תתרס"א). מיתיבי שתי אבנים טובות וכו' עד תיובתא דרב כהנא, אלא מאי והחציו תאנה חציו של הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל מפני שלוי למטה. אדרבא מפני שלוי למטה בצרי להו הכי קאמר אע"פ שלוי למטה שהיו בני יוסף עמהם שנאמר וידברו בני יוסף אל יהושע וגו'. תניא רבי אומר אי אפשר לומר לוי למטה שכבר נאמר למעלה, ואי אפשר לומר למעלה שכבר נאמר למטה הא כיצד זקני כהונה ולויה למטה והשאר למעלה. רבי יאשיה אומר כל הראוי לשירות ולטה והשאר למעלה, רבי אומר אלו ואלו למטה הם עומדים הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ומאי על על בסמוך. כדתניא ונתת על המערכת לבונה זכה רבי אומר על בסמוך, או אינו אלא על ממש, כשהוא אומר וסכות על הארון את הפרוכת הוי אומר על בסמוך: