ילקוט שמעוני/חבקוק/רמז תקסה
נקבת במטיו ראש פרזיו. א"ר אלעזר בן יהודה איש ברתותא אמר הקב"ה בזכות השבטים אני קורע להם את הים שנאמר נקבת במטיו ראש פרזיו, מהו אומר לגוזר ים סוף לגזרים. עשרה נסים נעשו לאבותינו על הים, נבקעו ונעשו כמין כיפה (קובה) שנאמר נקבת במטיו ראש פרזיו. נחלק לשנים [עשר] שנאמר נטה את ידך על הים ובקעהו. נעשה יבשה שנארמ ובני ישראל הלכו ביבשה. נעשה כמין טיט שנאמר דרכת בים סוסיך חומר מים רבים. נעשה פירורין שנאמר אתה פוררת בעזך ים. נעשה סלעים שנאמר שברת ראשי תנינים על המים. נעשה גזרים שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים. נעשה ערימות שנאמר וברוח אפיך נערמו מים. נעשה כמין נד שנאמר נצבו כמו נד. יצאו להם מים מתוקים מתוך מלוחים שנאמר ויוציא נוזלים מסלע. קפא הים משני חלקים ונעשה כמין בולוס של זכוכית שנאמר קפאו תהומות:
דרכת בים סוסיך, דרש רבי פנחס רכב פרעה על סוס זכר, כביכול נגלה עליו הקב"ה על סוס זכר שנאמר דרכת בים סוסיך, רכב פרעה על סוס נקבה כביכול נגלה עליו הקב"ה על סוס נקבה שנאמר לססתי ברכבי פרעה:
כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים. כי תאנה לא תפרח זה אברהם, כמה דאת אמר כבכורה בתאנה בראשיתה, ואין יבול בגפנים זו שרה כמד"א אשתך כגפן פוריה כחש מעשה זית, אותם מלאכים שבשרו את שרה האירו את פניה כזית כחשים היו, ושדמות לא עשה אוכל השדים המתים לא עשו אוכל, גזר ממכלה צאן כמד"א ואתן צאני צאן מרעיתי, ואין בקר ברפתים כמה דאת אמר עגלה מלומדה, חזרה ואמרה שרה מה אנא מובדא סברי מן בריי אלא ואני בה' אעלווה אגילה באלהי ישעי. ד"א כי תאנה לא תפרח משבטלו הבכורים, ואין יבול בגפנים משבטלו הנסכים, כחש מעשה זית משבטל שמן המאור, ושדמות לא עשה אוכל ושדי בהמות משבטלו הבכורות. דבר אחר ושדמות (השדות) לא עשה אוכל משבטל לחם הפנים, גזר ממכלה צאן משבטל התמיר, ואין בקר ברפתים משבטלו הקרבנות. ארשב"ג מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה שנאמר ואל זועם בכל יום, א"ר חייא בר אבא כשהיו הקרבנות קרבים היה סאה ארבלית עושה סאה סלת, סאה קמח סאה קיבר, סאה סובין סאה מורסן, אבל עכשו אדם מוליך סאאה חטים לטחון אינו מביא אלא כשם שהוא מוליך מביא מעט יותר, למה שבטל לחם הפנים. ראה מה היו הקרבנות יפים להם שכל מה שהיה קרב על גבי המזבח היה מברך את מינו, א"ר חייא בר אבא אפילו עקרו של מזבח לא נעשה אלא בשביל כפרתן של ישרארל, למה נקרא שמו מזבח, מ' שהוא מוחלל עונותם של ישראל, ז' שהוא זכרון טוב לישראל, ב' ברכה לישראל, ח' חיים לישראל, שתי הלחם ולחם הפנים היו מברכין את הלחם, והבכורים היו מברכין את פירות האילן. מעשה בר' יונתן בן אלעזר שהיה יושב תחת תאנה אחת בקיץ והיתה תאנה מלאה תאנים יפות ירד טל והיו התאנות זובות דבש והיה הרוח מגבלו בעפר, באה עז אחת והית מנטפת חלב וקרא לתלמידים ואמר בואו וראו מעין דוגמא של העולם הבא. מעשה בסופר אחד שהיה עולה לירושלים בכל שנה והכירו אותו שהיה אדם גדול בתורה אמרו לו טול לך חמשים זהובים בכל שנה ושב לך אצלנו, מאר להם יש לי גפן אחת והיא יפה מכלם והיא עושה לי ג' צופריאות בכל שנה, שש מאות חביות בכל שנה, הראשונה עושה לי של מאות, וניה מאתים, ולישית מאה, ואני מוכר אותם בדמים יקרים הרבה, וכל השבח הזה למה שבשביל נסוך היין, ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מחזיר את הברכות שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו: