ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרכט
לא יקרחה קרחה יכול אפילו קרח ארבע וחמש קריחות לא יהא חייב אלא על אחת מהן תלמוד לומר קרחה לחייב על כל קרחה וקרחה. בראשם מה תלמוד לומר לפי שנאמר בין עניכם למת יכול לא יהא חייב אלא על בין העינים בלבד. מנין לרבות את כל הראש. תלמוד לומר בראשם לחייב על הראש כבין העינים. אין לי אלא כהנים שרבה בהן הכתוב מצות יתרות, ישראל שלא רבה בהן מצות יתרות מנין. תלמוד לומר קרחה קרחה לג"ש מה כאן חייב על כל קרחה וקרחה ועל הראש כבין העינים אף להלן חייב על כל קרחה וקרחה ועל הראש כבין העינים. ומה להלן על מת אף כאן על מת. הני ארבע וחמש קריחות היכי דמי. אילימא בחמשה זימני וחמש התראות פשיטא. ואלא בחדא זימנא בחדא התראה מי מיחייב. והתנן נזיר שהיה שותה יין כל היום כולו אינו חייב אלא אחת. אלא הכא במאי עסקינן דסכינהו לחמש אצבעתיה [נשא] ואנחינהו בבת אחת בחמש מקומות דה"ל התראה לכל חדא. וכמה שעור קרחה פליגי בה תלתא אמוראי. חד אמר כגרים. וחד אמר כדי שיראה מראשו. וחד אמר שתי שערות. איכא דמפיק כגרים ומעייל כעדשה וסימנהון בהרת כגריס מחיה כעדשה הגוזז שתי שערות בשבת חייב. וכן לקרחה. רבי אליעזר אומר אחת ומודים חכמים לרבי אליעזר במלקט לבנות מתוך שחורות שאפילו אחת חייב. ודבר זה אפילו בחול אסור משום שנאמר ולא ילבש גבר שמלת אשה. ופאת זקנם לא יגלחו (כתוב בקדושים תהיו על לא תקיפו פאת ראשכם וברמז תקצ"ג):
ובבשרם לא ישרטו. יכול על חמש שריטות לא יהא חייב אלא אחת. תלמוד לומר שרטת לחייב על כל שריטה ושריטה. יכול הכהנים שרבה בהן הכתוב מצות יתרות יהו חייבין על כל שריטה ושריטה אבל ישראל שלא רבה בהן הכתוב מצות יתרות לא יהו חייבין אלא אחת תלמוד לומר שריטה שריטה לגזרה שוה מה שריטה האמרוה בכהנים חייבין על כל שריטה ושריטה אף שריטה האמורה בישראל חייבין על כל וכו'. ומה שריטה האמורה בישראל אין חייבין אלא על מת אף שריטה האמורה בכהנים אין חייבין אלא על מת:
קדושים יהיו לאלהיהם על כרחן. ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי ה' לחם אלהיהם להגיד מה גרם. הם מקריבים ולא הלוים. יהו קדש לרבות בעלי מומין תניא רבי סומאי אומר/רמז לטבול יום שאם עבד חלל מנין. תלמוד לומר קדשוים יהיו ולא יחללו אם אינו ענין לטומאה דנפקא לן מוינזרו תנהו ענין לטבול יום. אימא תנהו ענין לקרח קרחה ולמשחות פאת זקן טבול יום דאם עבד במיתה מנלן. דגמר חלל חלל מתרומה דפסיל בתרומה מחיל עבודה דלא פסיל בתרומה לא מחיל עבודה:
אשה זונה. תניא זונה כשמה דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר זונה זו מופקרת. רבי מתיא בן יהודה אומר זונה זו אילונית וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות. רבי אלעזר אומר אפילו פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה. זונה. אמר רב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין. מתיב רבין בר רב נחמן לא יקחו לא יקחו מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש. אמר כל היכא דהוא מוזהר היא נמי מוזהרת וכל הכי דהוא לא מוזהר היא נמי לא מוזהרת. וכל היכא דהוא מוזהר היא נמי מוזהרת מהכא נפקא מדרב יהודה אמר רב נפקא. דתנא דבי רבי ישמעאל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. אי מההיא הוה אמינא לאו השוה בכל אבל לאו שאינו שוה בכל לא. והרי טומאה דלאו שאינו שוה בכל הוא וטמא דכתב רחמנא בני אהרן ולא בנות אהרן הא לאו הכי הוה אמינא נשים חייבות מאי טעמא לאו משום דרב יהודה אמר רב. לא דגמרינן מלא יקחו. איכא דאמרי קיחה איצטריך ליה סלקא דעתך אמינא ליגמר מטומאה קא משמע לן. העראה דחייבי לאוין דכהונה מנא לן אתיא קיחה קיחה. וחללה איזהו חללה שנולדה מן אחד מן הפסולין. גרושה אין לי אלא גרושה מנין לרובת את החלוצה ודין הוא ומה אם גרושה שמותרת לחוזר למגרש בישראל פסולה לכהונה. חלוצה שאסורה לחזור לחולץ אינו דין שתהא פסולה לכהונה. צרה תוכיח שאסורה לחזור לחולץ וכשרה לכהונה. הפרש גרושה עשה בה מעשה וחלוצה עשה בת מעשה ואל תוכיח צרה שלא עשה בה מעשה. ואם נפשך לומר ואשה לרבות את החלוצה. יכול תהא אף הצרה פסולה מן הכהונה תלמוד לומר ואשה גרושה מאישה שגרושה מידי אישה ולא שגרושה מידי אשה:
ואשה גרושה מאישה אתזו דרש ר' אלעזר בן מתיא הרי שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך (ונשאת) [ונתקדשה ואחר כך בא בעלה) מותרת לחזור לראשון אף על פי שנתן לה אחרון גט לא פסלה מן הכהונה שנאמר ואשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אישה אמר רב הוה ליה לרבי אלעזר בן מתיא למידרש בהאי קרא מרנניתא ודרש בה חספא מאי מארגניתא ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה. אמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלוני רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרים. מ"ט דרבי אליעזר. אמר קרא ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחר הרי זו מגורשת. ורבנן האי איש עד שיתירנה לכל איש ואיש. אביי אמר טעמא דרבי אליעזר מהכא ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה אלמא הוי גיטא. ורבנן איסור כהונה שאני. גרושה מאישה לא יקחו אין לי אלא גרושה חלוצה מנין. תולוד לומר ואשה. מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא:
לא יקחו לא יקחו מלמד שאף האשה מוזהרת על האיש. כי קדוש הוא לאלהיו הוא ולא מלך הוא ולא נזיר. מנין שאם אינו רוצה דפנו. תלמוד לומר וקדשתו כי את לחם אלהיך היא מקריב להגיד מה גרם. קדוש יהיה לך לרבות בעלי מומין. כי קדוש אני ה' מקדשכם להזהיר בית דין על כך. מנין שאם לא רצה כופין אותי. תלמוד לומר וקדשתי בעל כרחו. היכי דמי אילימא דלא נשאת לאחד מעדים ולא קאמרה ברי לי צריכא למימר דפנו. אלא דנשאת לאחד מעדים ואמרה ברי לי אלמא מפקינן לה מיניה וקשיא לרב דאמר לא תצא. איסור כהונה שאני. ואי בעית אימא מאי דפנו נמי בעדים. ואיבעית אימא כשבאו עדים ואחר כך ניסת ורבי מנחס בר רבי יוסי היא. וקדשתו תנא דבי רבי ישמעאל לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון: