ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרל
כהן קורא ראשון אחריו לוי. מנהני מילי אמר רב מתנה אמר קרא ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכנהים בני לוי אטו לא ידעינן דכהנים בני לוי נינהו אלא כהן והדר לוי. רבי יצחק נפחא אמר מהכא ונגשו הכהנים בני לוי אטו לא ידעינן דכהנים בני לוי נינהו אלא כהן והדר לוי. רב אסי אמר מהכא ובני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים. ר' חייא בר אבא אמר מהכא וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. כל המקורש מחברו קודם לחברו כהן קודם ללוי דתנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה וכו':
ובת איש כהן כי תחל יכול אפילו חללה את השבת תלמוד לומר לזנות בחלולין שבזנות הכתוב מדבר. יכול אפילו פנויה נאמר כאן אבוה ונאמר להלן אביה מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן וכו'. או אינו אלא אביה להוציא את כל האדם. כשהוא אומר אביה היא מחללת הרי כל אדם אמור הא מה אני מקיים אביה נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה מה להלן זנית עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל. אי מה להלן נערה והיא ארוסה אף כאן נערה והיא ארוסה נערה והיא נשואה בוגרת והיא ארוסה בוגרת והיא נשואה ואפילו הזקינה מנין תלמוד לומר ובת כהן מכל מקום. אין לי אלא שנשאת לכהן נשאת ללוי לישראל לכותי לחלל לנתין ולממזר מנין, תלמוד לומר ובת איש כהן אף על פי שאינה כהנת. היא בשרפה ואין בועלה בשרפה. רבי אליעזר אומר את אביה בשרפה ואת חמיה בסקילה, אמר מר יכול אפילו חללה שבת בת סקילה היא אמר רבא הא מני רבי שמעון היא דאמר שרפה חמורה סלקא דעתך אמינא הואיל ואחמיר רחמנא בכהני דרבי בהן מצות יתרות תידון בשרפה קא משמע לן. יכול אפילו פנויה, הא לזנות כתיב כדרבי אלעזר דאמר פנוי הכא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה. או אינו אומר אביה אלא להוציא כל אדם [אלא] מאי ניהו שזינתה מאביה. מאי איריא בת כהן אפילו בת ישראל נמי דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה, איצטריך סד"א לאפוקי מדרבא קמ"ל. אין לי אלא שניסת לכהן [ניסת ללוי לישראל לכותי לחלל לנתין ולממזר מנין] תלמוד לומר ובת איש כהן אף על פי שאינה כהנת משום דאינסיבוא להני לאו בתכהן היא (ותו) מידי כהנת לכהן כתיב סלקא דעתך אמינא כי תחל אמר רחמנא ה"מ היכא דקא מיתחלא השתא אבל הא כיון דיתחלא וקיימא מעיקרא דאמר מר ובת כהן כי תהיה לאיש זר שנבעלה לפסול לה פסלה ללוי ולישראל נמי ושבה אל בית אביה כנעוריה מכלל דכי איתה גביה לא אכלה אימא לא תידון בשרפה קא משמע לן. רבי אליעזר אומר את אביה בשרפה ואת חמיה בסקילה מאי את אביה ואת חמיה, אילימא את אביה מאביה חמיה מחמיה מאי איריא בת כהן אפילו בת ישראל נמי בתו בשרפה וכלתו בסקילה אלא את אביה ברשות אביה ואת חמיה ברשות חמיה. כמאן (אי) כרבנן הא אמרי נשואה יצתה לשרפה ולא ארוסה. אי כרבי שמעון האמר אחת ארוסה ואחת נשואה לשרפה יצאה. אי כרבי שימעאל האמר ארוסה יצאת לשרפה ולא נשואה, את חמיה חנק הוא, שלח רבין משמיה דרבי יוסי בר חנינא כך היא הצעה שלי משנה לעולם כרבנן וה"ק כל שהיאלמטה ממיתת אביה ומאי ניהו נשואה בת ישראל דאלו נשואה בת ישראל בעלמא בחנק הכא במיתת אביה בשרפה וכל שהיא למעלה ממיתת אביה ומאי ניהו ארוסה בת ישראל דאלו ארוסה בת ישראל בעלמא בסקילה הכא במיתת חמיה בסקילה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלכה כדשלח רבין. אמר רב יוסף הלכתא למשיח, אמר ליה אביי אלא מעתה שחיטת קדשים לא ליתי הלכתא למשיחא, אלא דרוש וקבל שכר הכא נמי דרוש וקבל שכר. תניא ובת כהן כי תחל לזנות בנערה והיא ארוסה הכתוב מדבר. או אינו אלא אפילו נשואה תלמוד לומר ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת הכלהיו בכלל הנואף והנואפת הוציא הכתוב בת ישראל לסקילה ובת כהן לשרפה, מה כשהוציא הכתוב בת ישראל לסקילה ארוסה ולא נשואה אף כשהוציא בת כהן לשרפה ארוסה ולא נשואה. זוממיה בכלל מיתת בועלה משום ועשיתם לו כאשר זמם וכו' דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אחת ארוסה ואחת נשואה יצתה לשרפה, יכול אפילו פנויה נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה מה להן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל. אמר ליה רבי ישמעאל אי מה להלן נערה והיא ארוסה אף כאן נערה והיא ארוסה. אמר לו ר' עקיבא ישמעאל אחי בת ובת אני דורש. אמר לו וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא לזו בשרפה אם בת משמע להביא את הנשואה הביא את הפנויה ואם (משמע להוציא את הפנויה הוציא את הנשואה) ור' עקיבא אהני גזירה שוה להציא את הפנויה ואהני בת ובת לרבות את הנשואה, ורבי ישמעאל סבר מדאמר ליה בת ובת הדר ביה מגזירה שוה. ורבי ישמעאל האי בת ובת מאי דריש ביה מיבעי ליה לכדתני אבוה (דרבי) [דשמואל בר] אבין לפי שמצינו שחלק הכתוב בזכרים בין תמימים לבעלי מומין יכול נחלוק בבנותיהן, תלמוד לומר בת ובת. ורבי עקיבא מוהם מקריבים והיו קדש נפקא. ורבי ישמעאל אי מהתם הוה אמינא הני מילי אינהו אבל בנתייהו לא קא משמע לן, ורבי ישמעאל האי את אביה היא מחללת מאי דריש ביה, מיבעי ליה לכדתניא שאם היו נוהגין בו קדש נוהגין בו בזיון [אומר] ארור שזו ילד ארור שזו גידל ארור שזו יצאת מחלציו. אמר ר' אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפילו לרשיעא בר צדיקא כמאן כי האי תנא. תנו רבנן ובת איש כהן כי תחל לזנות ר' אומר תחלה וכן הוא אומר ומת האיש אשר שכב עמה לבדו. מאי קאמר אמר רב הונא בריה דרב יהושע רבי כרבי ישמעאל סבירא ליה דארוסה יצתה לשרפה ולא נשואה והכי קאמר אם תחלת ביאתה בזנות בשרפה ואידך בחנק, ומאי וכן, כי התם מה התם בתחלת ביאה משתעי קרא הכא גמי בתחלת ביאה משתעי קרא. אמר ליה רב ביבי בר אביי מר לא אמר הכי ומנו רב יוסף ר' (יהודה) כרבי מאיר סבירא ליה דאמר נשאת לאחד מן הפסולים מיתתה בחנק והכי קאמר אם תחלת אחלתא בזנות בשרפה ואידך בחנק ומאי וכן, סימנא בעלמא:
בת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף. אמר רב מתנה בפתילה של אבר דכתיב באש תשרף לרבות כל שרפה הבאה מחמת האש וכל שכן אש. ונקיף לה חבילי זמורות ונקלה גמר שרפה שרפה מבני אהרן מה להלן שרפת נשמה וגוף קיים אף כאן. ונעביד לה חמי האור, אמר ר' נחמן [אמר רבה בר אבוה] א"ק ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. והשתא דנפקא לן מדרב נחמן גזרה שוה למה לי, אי לאו גזרה שוה הוה אמינא שרפת נשמה וגוף קיים לאו שרפה היא ואי משום דרב נחמן נקיף ונפיש לה חבילי זמורות וניקלה כי היכי דלימות לעגל קמ"ל. אלא באש למה לי למעוטי אבר מעיקרו. וכל היכא דכתיב באש לרובת כל שרפה הבאה מחמת האור הוא והכתיב ושרף אותו על עצים באש ותניא באש ולא בסיד רותח, התם באש תשרף לבסוף כתיב שרפה לרבות כל שרפה הבאה מחמת האש, הכא כתיב ושרף אותו על עצים באש אמר רחמנא באש אין מידי אחרינא לא. התם נמי כתיב על שפך הדשן ישרף, ההוא מיבעי ליה לכדתניא ושרף אף על פי שאין שם דשן, ישרף אף על פי שהצית האש ברובו: