ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרלא

<< · ילקוט שמעוני · ויקרא · רמז תרלא · >>

כתיב ויקם בלעם וילך וישב למקומו וגם בלק הלך לדרכו וישב ישראל בשטים. רבי עקיבא אומר כל פרשה שסמוכה לחברתה למדה הימנה. ר' מאיר אומר פרשיות הרבה סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב. כיוצא כדבר אתה אומר הן בני ישראל לא שמעו אלי אמר ליה המקום ושעמו לקולך. כיוצא בו אתה אומר ובת איש כהן כי תחל לזנות וגו' והכהן הגדול מאחיו וכי מה ענין זה לזה אלא אף הוא נשרף, משל למה הדבר דומה לקטרון שהשלים שניו ולא שמש פולימרכוס שלו אלא ברח והלך לו שלח המלך והביאו וחייבו לקטוע את ראשו, עד שלא יצא ליהרג אמר בהמלך מלאו לו מדה של דינרי זהב והציאוהו לפניו אמרו לו אלו עשית כדרך שעשו חביריך היית נוטל מדה של דינרי זהב ונפשך שלך עכשיו אבדת את נפשך ואבדת את ממונך, כך בת כהן שזינתה יוצא כהן גדול לפניה ואומר לה אלו עשית כדרך שעשו אמותיך זכית שיצא ממך כהן גדול כיוצא בו ועכשיו אבדת את עצמך ואבדת את כבודך לכך נאמר ובת איש כהן והכהן הגדול מאחיו. כיוצא בו אתה אומר כי אתם לא עמי ואומר והיה מספר בני ישראל וכי מה ענין זה לזה משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר סופר לבוא ולכתוב לה גט, עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו אמר המלך אפשר שיוצא סופר זה מכאן חלק אלא א"ל בוא וכתוב שאני כופל לה כתובתה לכך נאמר כי אתם לא עמי והיה מספר בני ישראל. כיוצא בו אתה אומר תאשם שומרון כי מרתה באלוהיה ואומר שובה ישראל עד ה' אלהיך וכי מהענין זה אצל זה משל למה הדבר דומה למדינה שמרדה על המלך שלח המלך פולימרכוס אחד להחריבה היה אותו פולימרכוס בקי ומיושב אמר להם טלו לכם ימים ואם לאו הריני עושה לכם כדרך שעשיתי למדינה פלונית ולחברותיה לכך נאמר תאשם שומרון שובה ישראל:

למה נקרא שמו כהן גדול שהוא גדול בחמשה דברים בנוי בכח, בעושר בחכמה ובשנים בנוי שהוא נאה מאחיו. בכח שיהא גבור בכח) בוא וראה אהרן הניף את הלוים עשרים ושנים אלף ביום אחד. כיצד היה מניף אותם מוליך ומביא מעלה ומוריד. בעושר שאם לא היה עשיר אחיו הכהנים מעשירין אותי. מעשה בפנחס הסתת שמינוהו כהן גדול ויצאו אחיו הכהנים וראו אותו חוצב אבנים ולא דניחוהו ומלאו המחצב לפניו דינרי זהב. מנין שאם אין לו אחיו מגדילין אותו שנאמר והכהן הגדול מאחיו ולא כהן גדול בלבד אלא המלך כיוצא בו, וכן אתה מוצא בדוד המלך כשהלך להלחם עם גלית הפלשתי א"ל שאול לא ללכת אל הפלשתי וגו' אמר לו דוד רועה היה עבדך וגו' (א"ל שאול ומי אמר לך שאתה יכול להרוג אותו מיד השיבו דוד ה' אשר הצילני וגו') מיד וילבש שאול את דוד מדיו וכתיב בשאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם כיון שהלבישו וראה שהם עשוין לו מיד הכניס בו עין הרע. כשראה דוד שהלבין פני שאול אמר לו לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי. הא למדת שאפילו היה אדם קצר וימנה מלך נעשה ארוך, למה שבשעה שהיה נמשח בשמן המשחה היה משובח יותר מאחיו, אמר דוד בשמן המשחה שנמשחתי בו אני שמח שנאמר לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח:

והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול מאחיו בנוי בכח בעושר [בחכמה] ובמדה. אין לו מנין שיגדלוהו משל אחיו [תלמוד לומר] והכהן הגדול מאחיו שיגדלוהו אחיו. אמרו עליו על פנחס איש חבתה שעלה גורלו להיות כהן גדול והלכו אליו גזברין ואמרכלים ומצאוהו כשהוא חוצב ומלאו לו את המחצב דינרי זהב, אמר ר' חנינא בן גמליאל וכי סתת היה והלא חתננו היה ומצאוהו כשהוא חורש כמה שנאמר באלישע שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר. ההוא שקא דדינרי דאתא לבי מדרשא קדם רבי אמי וזכה ביה, והיכי עביד הכי והתניא ונתן ולא שיטול מעצמו רבי אמי נמי לעניים זכה ואיבעית אימא אדם חשוב שאני דתניא והכהן הגדול מאחיו וכו' גדלהו משל אחיו. תנו רבנן והכהן הגדול מאחיו זה כהן גדול. אשר יוצק על ראשו שמן המשחה זה משוח מלחמה. ומלא את ידו ללבוש את הבגדים זה מרובה בגדים על כולן הוא אומר את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ועל כל נפשות מת לא יבוא. יכול יהו מקריבין אונן תלמוד לומר כי נזר שמן משחת אלהיו עליו ולא על חברו. ואחר שחלקו הכתוב יכול לא יהא מצוה על הבתולה, תלמוד לומר והוא אשה בבתוליה יקח אחר שחלק הכתוב רבה דברי ר' ישמשעאל. ר' עקיבא אומר אין לי אלא שעבר מחמת קריו מחמת מומו מנין, תלמוד לומר והוא. בעא מיניה רבא מרב נחמן משיח שנצטרע באלמנה [מידחי דחי או מיפטר פטור] לא הוה בידיה. יתיב רב פפא וקאמי בעיא ליה, א"ל הונא בריה דרב נחמן לרב פפא תנינא אין לי אלא שעבר מחמת קריו מחמת מומו מנין תלמוד לומר והוא, קם נשקיה על רישיה ויהב ליה ברתיה. אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבוש את הבגדים מה תלמוד לומר לפי שנאמר שבעת ימים ילבשם הכהן תחתחיו מבניו שיכול אין לי אלא שנמשח שבעה ונתרבה שבעה, נמשח שבעה ונתרבה יום אחד נמשח יום אחד ונתרבה שבעה נמשח יום אחד ונתרבה יום אחד מנין ואפילו שעה אחת [מנין] תלמוד לומר אר יוצק על ראשו שמן המשחה ואפילו יום אחד ללבוש את הבגדים ואפילו שעה אחת. אלו נאמר ראש לא יפרע ובגד לא יפרום הייתי אומר בראש ובגד של סוטה הכתוב מדבר, תלמוד לומר את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום שאינו בפריעה ובפרימה כל עיקר דברי רבי יהודה בן בתירא. (ר"ש) [ר"י] אומר אינו פורם כדרך בני אדם פורמין אלא הוא מלמטה וההדיוט מלמעלה. אמר רב למטה למטה ממש למעלה למעלה ממש. ושמואל אמר למטה למטה מקמי שפה וזה וזה בצואר:

ועל כל נפשות מת לא יבוא. במה הכתוב מדבר אם ברחוקים קל וחומר הוא ומה כהן הדיוט שהוא מטמא לקרובים אינו מטמא לרחוקים כהן גדול שאינו מטמא לקרובים אינו דין שלא מיטמא לרחוקים אלא בקרובים הכתוב מדבר. לאביו לאביו אינו מטמא אבל הוא מטמא למת מצוה. ולאמו לגזרה שוה לכדרבי במותם אינו מטמא אבל מטמא הוא לנגעם ולזיבתם. ואין לי אלא נזיר כהן גדול מנין. אמרת לא יאמר אמו בכהן גדול שאין תלמוד לומר שהרי קל וחומר הוא, ומה אם במקום שכהן הדיוט מטמא לאחיו מאביו אין כהן גדול מטמא לאמו, מקום שאין כהן הדיוט מטמא לאחיו מאביו אינו דין שאין כהן גדול מטמא לאמו. אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר אמו בכהן גדול מופנה להקיש ממנו לגזרה שוה, נאמר אמו בנזיר ונאמר אמו בכהן גדול מה אמו האמור בנזיר במותם אינו מטמא אבל מטמא לנגעם ולזיבתם אף אמו האמור. בכהן גדול במותם אינו מטמא אבל מטמא לנגעם ולזיבתם. תניא רבי עקיבא אומר מנין לרביעית דם הבאה משני מתים שהוא מטמא באהל שנאמר ועל כל נפשות מת לא יבוא שתי נפשות ושעור אחד. לא יבואולא יטמא חייב בלא יבוא וחייב בלא יטמא. אין לי אלא כהן גדול שחייב בלא יבוא וחייב בלא יטמא. מנין לכהן הדיוט שחייב בלא יטמא, תלמוד לומר לא יטמא לא יטמא לגזרה שוה מה לא יטמא האמור בכהן גדול חייב בלא יבוא וחייב בלא יטמא אף לא יטמא האמור בכהן הדיוט חייב בלא יבוא וחייב בלא יטמא:

לאביו ולאמו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה ומן המקדש לא יצא לא יצא עמהם אבל יוצא הוא אחריהם כיצד הם נכנסין והוא נגלה הם נגלין והוא נכסה יוצא עמהם עד פתח העיר דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר אינו יוצא כל עיקר שנאמר ומן המקדש לא יצא שפיר קאמר ר' יהודה ר' יהודה אמר לך ר' מאיר אי הכי לביתו נמי לא, אלא הכי קאמר ומן המקדש לא יצא מקדושתו לא יצא וכיון דאית ליה היכרא לא אתי למינגע. ורבי יהודה אגב מרריה דלמא מקרי ואתי ונגע. אונן אינו במיתה אלא באזהרה דכתיב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חילל. א"ל רב אחא לרבא ונילף חלול חלול מתורמה מה להלן במיתה אף כאן במיתה מי כתיב בגופיה מכללא הוא דאתי הוי דבר הבא מן הכלל ואין דנין אותו בגזרה שוה. מנין שאם עבד עבודתו כשרה, תלמוד לומר ולא יחלל את מקדש אלהיו הא כהן הדיוט שעבד [אונן] עבודתו פסולה. כי גזר שמן משחת אלהיו עליו אין לי אלא משוח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין, תלמוד לומר כי שמן משחת אלהיו עליו אני ה' להגיד מה גרם, הוא ולא נזיר, הוא ולא מלך הוא לרבות כהן משוח מלחמה. אשה בבתוליה יקח פרט לבוגרת שכלו בתוליה. רבי אליעזר ור"ש מכשירין בבוגרת:

והוא אשה בבתוליה יקח. פרט לבוגרת שכלו בתוליה דברי ר"מ. רבי אליעזר ור"ש מכשירין בבוגרת. רבי מאיר סבר בתולה אפילו מקצת בתולה משמע, בתוליה עד דאיכא כל בתוליה. בבתוליה כדרכה אין שלא כדרכה לא. ורבי אלעזר ור"ש סברי בך תולה בתולה שלמה משמע, בתוליה ואפילו מקצת בתוליה בבתוליה עד שיהו כל בתוליה קיימין בין כדרכה בין שלא כדרכה. אירס את האלמנה ונתמנה כהן גדול יכנוס דכתיב ואשה. קדש את הקטנה ובגרה תחתיו לא יכנוס הא אישתני גופה. תני תנא קמיה דרב ששת כל שהוא ביקח הרי הוא בלא יקח כל שאינו ביקח אינו בלא יקח פרט לכהן גודל שבא על אחותו אלמנה. תניא לא יאמר גרושה ותיתי בקל וחומר מכהן הדיוט השתא לכהן הדיוט אסורה לכהן גדול מיבעיא למה נאמר לומר לך כשם שחלוקה גרושה מונה וחללה בכהן הדיוט כך חלוקה אלמנה גרושה וחללה זונה בכהן גדול. חללה אין חלל אלא מאיסור כהונה. זונה נאמר כאן זונה ונאמר להלן זונה מה כאן זרעו חולין אף להלן זרעו חולין. אמר רב אשי הילכך כהן הבא על אחותו זונה משוי לה, חללה לא משוי לה. חזר ובא עליה עשאה חללה. אמר רב יהודה כהן גדול באלמנה לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל, ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו, בשלא גמר ביאתו. אלמנה וגרושה לוקה שני שמות על זה ושני שמות על זה. [והתניא] גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין, תלמוד לומר אשה. מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, אמר אביי קדש לוקה משום לא יקח בעל [לוקה] משום לא יחלל. רבא אמר בעל לוקה לא בעל אינו לוקה מ"ט לא יקח משום לא יחלל. ומודה אביי במחזיר גרושתו שאם קדש ולא בעל שאינו לוקה, להיות לו לאשה אמר רחמנא והא ליכא ומודה רבא בכהן גדול באלמנה שאם בעל ולא קדש שלוקה ולא יחלל זרעו אמר רחמנא והרי חלל. ושניהם מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קדש שאינו לוקה דרך הויה אסרה תורה. תנו רבנן אלמנה לא יקח בין אלמנה מן האירוסין בין מן הנשואין, פשיטא מהו דתימא נילף אלמנה מתמר מה להן מן הנשואין אף כאן מן הנשואין קמ"ל. ואימא הכי נמי דומיא דגרושה מה גרושה בין מן האירוסין בין מן הנשואין אף אלמנה. אנוסת חברו ומפותח חברו לא ישא ואם נשא ר' אליעזר אומר הולד חלל וחכי אם הולד כשר. קמיפלגי ביש חלל מחייבי עשה ר' אליעזר בן יעקב סבר יש חלל מחייבי עשה ורבנן סברי אין חלל מחייבי עשה. מ"ט דרבי אליעזר דכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח וכתיב ולא יחלל זרעו אכולהו. ורבנן אלה הפסיק הענין. ורבי אליעזר אלה למעוטי נדה. אמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי ס"ד לא מהני אמאי לקי, ורבא אמר לא מהני מידי והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא, והרי אלמנה לכהן גדול דרחמנא אמר אלמנה וגרושה לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין עם עבירה הולד הולך אחר הפגום ואיזו זו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, אמר לך רבא שאני התם דכתיב ולא יחלל זרעו שני חלולין אחד לזרעו ואחד לאלמנה ולאביי נימא קרא לא יחל מאי לא יחלל אחד לו ואחד לה. ויאמר אלמנה מה תלמוד לומר גרושה ומה אם אלמנה שמותרת לכהן הדיוט אסורה לכהן גדול גרושה שאסורה לכהן הדיוט אינו דין שתהא אסורה לכהן גדול. אלו כן הייתי אומר אלמנה שמותרת לכהן הדיוט זרעו הימנה חולין גרושה שאסורה לכהן הדיוט זרעו הימנה ממזר תלמוד לומר גרושה לא יחלל. או [אלו] נאמר גרושה ולא נאמר אלמנה הייתי אומר גרושה שאסורה לכהן הדיוט זרעו הימנה חולין אלמנה שמותרת לכהן הדיוט זרעו הימנה כשר, תלמוד לומר אלמנה לא יחלל גרושה לא יחלל באתה אלמנה להחמיר עליה וגרושה להקל עליה וחללה אי זו היא שנולדה מאד מן הפסולין. זונה מה תלמוד לומר שיכול אין לי אלא כהן גדול שעושה זרעו מכל פסולות ממנו חולין כהן מנין, תלמוד לומר זונה זונה לג"ש. מה זונה האמורה בכהן גדול עושה זרעו מכל פסולות ממנו חולין, אף זונה האמורה בכהן הדיוט עושה זרעו מכל פסולות ממנו חולין, את אלה לא יקח אלה לא יקח ולא יחלל ואין זרעו מן הנדה חולין. והלא דין הוא ומה אם אלו שאין חייב על ביאתן כרת זרעו מהן חולין נדה שחייב על ביאתה כרת אינו דין שזרעו ממנה חולין, תלמוד לומר את אלה ולא יחלל ואין זרעו מן הנדה חולין. שאלה זו שאל רבי יוסי איש טבריא לפני רבן שמעון בן גמליאל א"ל ומה אם אשתו שאינו אסור בה אסור בבתה, אשת איש שאסור בה אינו דין שיהא אסור בבתה. אמר לו צא והתר לי כה"ג שכתב בו כי אם בתולה וגו' ואני אפרנס לך את ישראל אין דיין יכול לעקור אות אחת מן התורה. כי אם בתולה מלמד שהוא מצווה על הבתולה. מעמיו להביא את בת גיורת עמונית שתהא כשרה לכהונה. יקח אשה מה תלמוד לומר מנין אתה אומר אירס האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס תלמוד לומר יקח אשה. מעשה ביהושע בן גמלא שקדש את מרתא בת ביתום ומנהו המלך להיות כהן גדול וכנסה, יכול אפילו עשה מאמר ביבמתו [יכנוס] תלמוד לומריקח אשה ולא יבמה. בתולה יכול קטנה תלמוד לומר אשה. אי אשה יכול בוגרת תלמוד לומר בתולה, הא כיצד יצאה מכלל קטנות ולכלל בוגרת לא באתה, אין בתולה אלא נערה וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד בתולה. תני ר' זכאי קמיה דר' יוחנן כי אם בתולה מעמיו יקח אשה להביא גוירת ממנה שכשרה לכהונה. א"ל אני שניתיו עמיו מעמיו להביא בתולה הבאה משני עממין ואת אמרת [גיורת] מבנה ותו לא. מאי ב' עממין אילימא עמוני שנשא עמונית מאי שנאעממין דזכרים אסורין ונקבות מותרות היינו גיורת מכנה אלא בעמוני שנשא בת ישראל. ולא יחלל זרעו כהנת מתחלל כהן אינו מתחלל שנאמר ולא יחלל זרעו זרעו מתחלל ואין הוא מתחלל. ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה. מנא הני מילי אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל נאמר כאן ולא יחלל זרעו בעמיו ונאמר להלן לא יטמא בעל בעמיו זכרים ולא נקבות. אלא מעתה בתו של כהן גדול תשתרי, כי כתיב לא יחלל בנו לא יחלל זרעו כתיב. בת בנו תשתרי כתיב ולא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא בתו אסורה אף בנו נמי בתו אסורה. בת בתו תיתסר אם כן גזרה שוה מאי אהני ליה לא יחלל אין לי אלא זרעו היא עצמה מנין אמרת קל וחומר ומה זרעו שלא עבר עבירה מתחלל היא שעברה עבירה אינו דין שמתחללת, הוא עצמו יוכיח שעבר עבירה ואין מתחלל. מה להוא שכן אין מתחלל בכל מקום תאמר בהיא שמתחללת בכל מקום, ואם נפשך לומר אמר קרא לא יחלל זה שהיה כשר ונתחלל. אמר אביי זונה נכרית אתננה אסור, גמר תועבה תועבה מעריות מה עריות לא תפסי בהו קדושין אף זונה בהך דלא תפסי קדושין. כהן הבא עליה אינו לוקה משום לא יחלל זרעו זרעו אמר רחמנא והאי לאו זרעו הוא. זונה ישראלית אתננה מותר דהא תפסי בה קדושין וכהן הבא עליה לוקה משום לא יחלל זרעו דהא זרעו הוא. ורבא אמר אחת זונה נכרית ואחת זונה ישראלית אתננה אסור וכהן הבא עליה לוקה עליה משום זונה. מ"ט ילפינן מהררי מה זונה ישראלית בלאו אף זונה נכרית בלאו ומה אתנן נכרית אסור אף אתנן ישראלית אסור. בעמיו להביא את בת חלל זכר שתהא פסולה מן הכהונה רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר. כי אני ה' מקדשו להגיד מה גרם:

איש מזרעך לדורותם. מכאן אמר ר' אלעזר בן עזריה קטן פוסל לעבודה אפילו תם. ומאימתי הוא כשר לעבודה משיביא שתי שערות אבל אין אחיו הכהנים מניחין אותו לעבוד עד שיהא בן עשרים. אשר יהיה בו מום אין לי אלא שנולד בו מום לאחר הדבור כזיבה וכנגעים, נולד בו מום לפני הדבור מנין תלמוד לומר אשר בו מום. אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום (מאמו) [נולד בעל מנת ממעי אמו מנין], בעל מום קבוע בעל מום עובר מנין, תלמוד לומר אשר בו סומא להקריב לחם אלהיו אין לי אלא תמידין שנקראו לחם שנאמר את קרבני לחמי מנין לרבות שאר קרבנות צבור, תלמוד לומר שוב לחם. מנין לרבות את הדם תלמוד לומר להקריב ולהלן הוא אומר ויקריבו בני אהרן את הדם אליו. מנין אימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים, תלמוד לומר לא יקרב להקריב לחם אלהיו. מנין הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כנהים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים, תלמוד לומר לא יקרב להקריב לחם אלהיו. מנין היציקות והבלילות והתנופות וההגשות והקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות וההואות תלמוד לומר לא יקרב להקריב לחם אלהיו. יכול יהא חייב על כולם תלמוד לומר לחם מה לחם מיוחד שהוא משום עבודה יצאו אלו שאינן משום עבודה. אשר בו מום מה תלמוד לומר לפי שנאמר זרע אהרן אין לי אלא זרעו של אהרן אהרן עצמו מנין, תלמוד לומר כי כל איש אשר בו מום. אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום בעל מום ממעי אמו מנין, תלמוד לומר אשר בו מום. עור בין סומא בשתי עיניו בין סומא בעינו אחת. קבוע והמים הקבועין מנין, תלמוד לומר איש עור. פסח בין חגר בשתי רגליו בין חגר ברגלו אחת. רגלו חלולה ועקומה ודומה למגל מנין, תלמוד לומר או פסח. חרום שחוטמו שקוע חוטמו סולד חוטמו בלום מנין, תלמוד לומר או חרום. רבי יוסי אומר אין חרום אלא הכוחל שתי עיניו כאחת, אמרו לו הפלגת אף על פי שאינו כוחל שתי עיניו כאחת. שרוע שנשמטה ירכו. פיקה יוצאמגורלו עקבו יוצא לאחוריו פרסותיו רחבות כשל אווז מנין, תלמוד לומר או שרוע. שבר רגל אין לי אלא שנשברה רגלו הקישן והקולבן והעוקלן מנין תלמוד לומר או איש אשר יהיה בו שבר רגל. שבר יד אין לי אלא שנשברה ידו אצבעותיו מורכבות זו לזו מנין וכו' קלוטות למטה מן הפרק כשר למעלה מן הפרק פסול. חתך הבשר מנין תלמוד לומר או שבר יד. היתה בה יתרת וחתכה אם ישבה עצם פוסל ואם לאו כשר. גבן שיש לו גבינים הרבה, אין לו גבינים או אין לו אלא גבן אחד מנין, תלמוד לומר או גבן. רבי סודא אומר כל שגביניו שוכבים רבי חנניא אומר גבן שיש לו שני גבין ושתי שדראות. או דק או תכלול אמר רבה בר בר חנה סח לי יאשיה דמן אושא דק שהוא משוקע הרי זה מום צץ אינו מום דק לבן משוקע אינו מום צף הרי זה מום וסימניך ברקא תבלול לבן הפוסק את הסירא ונכנס בשחור. שחור הנכנס בלבן אינו מום, אין מומין בלבן והא תניא הרי זה מום, הא מני רבי יוסי היא דרבי יוסי אומר לבן שנכנס בשחור הרי זה מום וכו'. אמר רבא מאי טעמא דרבי יוסי יצא מחלב עינימו תרבא דעינא איקרי עינא סתמא לא איקרי. ורבי מאיר מאי טעמא אמר רבא מה לשון תבלול דבר המבלבל בעין:

או תבלול בעינו, בעינו כל מה שבעינו מכאן אמרו שתי עיניו למעלה שתי עיניו למטה עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה ורואה את החדר ואת העליה כאחת או שהיה מדבר עם חברו ואחר אומר לי רואה:

עור בין סומא בשתי עיניו וכו'. אמר רבא למה לי דכתב רחמנא איש עור דק תבלול בעינו, צריכא דאי כתב רחמנא עור משום דליתנהו [כלל] אבל חוורור והמים הקבועין דאיתנהו [ביה] אימא לא כתב רחמנא איש. ואי כתב רחמנא איש דלא קא חזי כלל אבל מחזורת אלא כתב רחמנא דק. ואי כתב רחמנא דק משום דמחסרן אבל מבלבליתא לא כתב רחמנא תבלול, ואי כתב רחמנא תבלול משום דמבלבלן אבל משניותא לא כתב רחמנא בעינו. אמר רבא הילכך כל מחמת כהיותא [אתיא] מאיש. מחסורתא מדק. מבלבליתא מתבלול משניותא מבעינו. תניא באדם לא נאמר יבלת בבהמה לא נאמר בה דק תבלול מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה תלמוד לומר גרב גרב ילפת ילפת לגזרה שוה מופנה דאי לא מופנה אדם מבהמה לא יליף שכן היא עצמה קרבה על גבי המזבח. בהמה מאדם לא ילפה שכן נתרבה במצות. לאיי אפנויי מופנה דליכתוב רחמנא ילפת ולא בעי גרב ואנא אמינא ומה ילפת דלא מאיסא הוי מומא גרב דמאיס לא כל שכן גרב דכתב רחמנא למה לי לאפנויי. וליכתבינהו רחמנא [כולהו] בחד וגרב וילפת דכא והכא ולילפו מהדדי, בהי ליכתוב רחמנא באדם הוה אמינא כל דפסול באדם פסול בבהמה קלוט וחיטין דליתנהו באדם בבהמה נמי לא פסלי. ליכתבינהו רחמנא בבהמה הוה אמינא כל דפסיל בבהמה פסול באדם גבן חרון דליתנהו בבהמה באדם נמי לא פסלי. וליכתבינהו רחמנא כולהו בחד והיך דליתנהו באידך וגרב וילפת הכא והכא ולילפו מהדדי. אלא כדתני דבי רבי ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה: