ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקצג
ערות אביך וגו'. הבא על האם חייב משום אם ומשום אשת אב. רבי יהודה אומר אינו חייב אלא משום אם בלבד. אמר רבא קסבר ר' יהודה ערות אביך זו אשת אביך ומייתי לה בגזרה שוה ומשמע בין אשת אביו שהיא אמו בין אשת אביו שאינה אמו. אמו שאינה אשת אביו מנין תלמוד לומר ערות אביך לא תגלה אמך היא. משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אב. תניא כוותיה דרבא. איש פרט לקטן, אשר ישכב את אשת אביו משמע בין אשת אביו שהיא אמו בין אשת אביו שאינה אמו. אמו שאינה אשת אביו מנין תלמוד לומר ערות אביו גלה מופנה להקיש ולדון הימנו גזרה שוה. מות יומתו בסקילה, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה, נאמר כאן דמיהם בם ונאמר באוב וידעוני דמיהם בם מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה, עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר ערות אביך לא תגלה. ערות אביך זו אשת אביך, או אינו אלא ערות אביך ממש, נאמר כאן ערות אביך לא תגלה ונאמר להלן ערות אביו גלה מה להלן באישות הכתוב מדבר אף כאן באישות הכתוב מדבר, ומשמע בין אשת אביו שהיא אמו בין אשת אביו שאינה אמו שאינה אשת אביו שהיא אמו בין אשת אביו שאינה אמו, אמו שאינה אשת אביו מנין, תלמוד לומר ערות אביך לא תגלה. אין לי אלא באזהרה שעשה הכתוב אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו, בעונש מנין, נאמר כאן ערות אביך לא תגלה ונאמר להלן ערות (דודו) [אביו] גלה מה באזהרה עשה הכתוב אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו אף בעונש עשה הכתוב אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו. אמך היא משים אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אביו, ורבנן ערות אביך אביך ממש. האי מואת זכר נפקא, לחייב עליו שתים וכדרב יהודה כותי הבא על (אמו) [אביו] חייב שתים, אמר רבא מסתבר מילתא דרב יהודה בישראל ובשוגג ובקרבן והאי דקאמך כותי לישנא מעליא הוא. דאי סלקא דעתך כותי, דינו מאי ניהו קטלא, בתרי קטלי קטלת ליה. תניא נמי הכי הבא על (אמו) [אביו] חייב שתים, הבא על אחי אביו חייב שתים. איבעית אימא דלא כר' יהודה, ואיבעית אימא אפילו תימא ר' יהודה דמייתי לה בקל וחומר מאחי אביו, ומה אחי אביו דקורבא דאבא הוא חייב שתים אביו לא כל שכן, וקא מיפלגי בפלוגתא דאביי ורבא, מר סבר עונשין מן הדין ומר סבר אין עונשין מן הדין. ורבנן אזהרה לאשת אביו מנא להו, נפקא להו מערות אשת אביך לא תגלה. ור' יהודה ההוא מיבעי ליה לאזהרה לאשת אביו לאחר מיתה ורבנן הדוא מסיפא דקרא נפקא ערות אביך היא, ור' ההוא מיבעי ליה משום אשת אב אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת איש. והא אנן תנן הבא על אשת אב חייב משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי האב בין לאחר מיתת אביו ולא פליג ר' יהודה, אמר אביי פליג בברייתא. ורבנן עונש דאשת אביו לאחר מיתה מנא להו, בשלמא לר' יהודה מייתי ליה בגזרה שוה, אלא לרבנן מנא להו, אמרי לך ההוא ערות אביו גלה דמפיק ר' יהודה לגזרה שוה מפקי ליה אינהו לעונש דאשת אביו לאחר מיתה, ורבנן עונש דאמו שאינה אשת אביו מנא להו, אמר רב ששת אמך היא עשה הכתוב לאמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו, ערות אשת אחיך לא תגלה יבמה יבוא עליה בדבור אחד נאמרו (כתוב ברמז רצ"ה):
תנו תנו רבנן הבא על אחותו והיא בת אשת אביו חייב משום אחותו ומשום בת אשת אביו. ר' יוסי בר ר' יהודה אומר אינו חייב אלא משום אחותו בלבד, מאי טעמא דרבנן מכדי כתיב ערות אחותך בת אביך או בת אמך, ערות בת אשת אביך מולדת אביך למה לי, לחייבו משום אחותו ומשום בת אשת אביו, ור' יוסי בר' יהודה אמר א"ק אחותך היא משום אחותו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום בת אשת אביו. ורבנן מיבעי ליה לחייבו על אחותו שהיא בת אביו ובת אמו, לומר שאין מזהירין מן הדין, ור' יוסי בר' יהודה האי אשת אביך מאי עביד ליה, מיבעי ליה מי שיש לו אישות לאביך פרט לאחותו משפחה ומנכרית: