ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקצב
איש איש אל כל שאר בשרו. זה שאמר הכתוב אל ההרים לא אכל ואשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא קרב, מקיש אשה נדה לאשת רעהו מה אשת רעהו הוא בבגדו אסור. ופליגא דרבי פדת וכו' (כדלעיל). תנא דבי אליהו מעשה באדם אחד שקרא הרבה שינה הרבה ושמש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפליו ומחזירתן בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אמרה להם כתוב בתורה כי היא חייך ואורך ימיך, בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו. ולא היה אדם שהחזירה דבר, פעם אחת נתארחתי אצלה אמרתי לה בתי בימי נדותך מהו אצלך אמרה לי חס ושלום אפילו באצבע קטנה לא נגע בי, בימי לבונך מהו אצלך אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקרוב בשר ולא עלתה על דעתו דבר אחר, אמרתי לה ברוך המקום שהרגו שלא הכיר פנים בתורה, שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב. כי אתה רב דימי אמר מטה אחת הוה, במערבא אמרי סינר מפסיק בינו לבינה: