ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקסה
תנו רבנן בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה ואינו מטמא בנגעים ואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה. מ"ט דכלהו בית כתיב בהו על מזוזות ביתך. כי תבנה בית חדש. ובא אשר לו הבית. כי ימכור בית מושב. מי האיש אשר בנה בית חדש. ואין מערבין בו ואין משתתפין בו ואין מניחין בו ערוב דלא חזי לדירה. אבל שתופי מבואות מניחין בו דלא גרע מחצר שבמבוי ותנן עירובי חצרות בבית שבחצר, שתופי מבואות בחצר שבמבוי. ואין עושין אותו עיבור בין שני עיירות דאפילו כבורגנין לא משוינן ליה, מ"ט בורגנין חזו למילתייהו והא לא חזי למילתיה. ואין האחין והשותפין חולקין בו דאין בו דין חלוקה בחצר, דאמר רב הונא חצר מתחלקה לפי פתחיה. ורב חסדא אמר נותן ארבע אמות לכל פתח ופתח והשאר חולקין בשוה, וה"מ בפתח בית דלדירה קאי יהבינן ליה חצר אבל האי דלאו לדירה קאי לא יהבינן ליה חצר. ובא אשר לו הבית תנא דבי רבי ישמעאל מי שמיחד ביתו לו. ובא אשר לו הבית שלא ישלח ביד שליח, יכול אפילו זקן ואפילו חולה, תלמוד לומר ובא (אשר לו הבית):
והגיד לכהן ידקדק הכהן כיצד בא הנגע לביתו. לאמר יאמר לו הכהן דברי כבושים, בני אין הנגעים באים אלא על לשון הרע, שכן מצינו במרים שלא נענשה אלא על לשון הרע שנאמר השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם וגו' זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים וכו', מה ענין זה לזה אלא ללמדך שלא נענשה אלא על לשון הרע. והרי דברים קל וחומר ומה אם מרים שלא דברה אלא שלא בפניו של משה כך נענשה, על אחת כמה וכמה המדבר בגנותו של חברו בפניו. ר"ש בן אלעזר אומר אף על גסי הרוח נגעים באים שכן מצינו בעוזיהו שנאמר וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וגו'. נגע מה תלמוד לומר כנגע אפילו ת"ח ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית אלא כנגע נראה לי בבית. לי ולא לנרי מכאן אמרו בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו. בבית להביא את הצבוע. בבית להביא את העליה, בבית מתוכו הוא מטמא ואין מטמא מאחוריו: