ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקסד
תניא אחוזתכם מטמא בנגעים ואין ירושלים מטמא בנגעים. רבי יהודה אומר אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד. תנא קמא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים, ור"י סבר נתחלקה לשבטים, ובפלוגתא דהני תנאי מה היה בחלקו של יהודה הר הבית הלשכות והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימין, אולם והיכל ובית קדש הקדשים ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי, ובנימין הצדיק היה מצטער עליה בכל יום שנאמר חופף עליו כל היום, לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן. תניא לאחותכם עד שכבשו, כבשו ולא חלקו וכו' (כדכתוב לעיל):
עשרה דברים נאמר בירושלים, אין הבית חלוט בה דכתיב לצמיתת לקונה, וקסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים. ואינה נעשית עיר הנדחת דכתיב עריך, וקסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים. ואינה מטמאה בנגעים דכתיב אחזתכם וירושלים לא נתחלקה לשבטים וכו'. אחוזתכם מטמא בנגעים ואין בתי נכרים מטמאין בנגעים. אחזתכם פרט לבית הבנוי בספינה (ובאכסדרה) [ובאסכריא] על ארבע קורות, ולהביא את הבית הבנוי על העצים ועל האבנים ועל העמודים. ר' ישמעאל אומר אחוזתכם מטמא בנגעים ואין אחוזת נכרים מטמא בנגעים, וכשם שאין אחוזתם מטמא בנגעים כך אין בגדיהם וגופן מטמאין בנגעים:
תניא ובא אשר לו הבית בית הכנסת בית האשה בית השותפין מטמאין בנגעים שנאמר ובא אשר לו הבית. פשיטא מהו דתימא ובא אשר לו הבית לו ולא לה ולא להן, קמ"ל. ואימא ה"נ, אמר קרא בבית ארץ אחוזתכם. אלא לו למה לי למי שמיחד ביתו לו. והא תניא בית הכנסת אינו מטמא בנגעים, לא קשיא הא ר' מאיר הא רבנן. דתניא בית הכנסת שאין בו דירה לחזן רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין. ואי תימא הא והא רבנן והא דאית ביה בית דירה והא דלית ביה בית דירה, ואב"א הא והא דלית ביה בית דירה, הא דכרכיפ הא דכפרים: