ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקלח
תנו רבנן ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו להביא אבר ובשר המדולדלין בבהמה חיה ועוף ושחטן שהן אסורין. ואמר רבה בר חנה אמר ר' יוחנן אין בהן אלא מצות פרישה בלבד. יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר אמר רב יהודה אמר רב אכלו לזה לוקה. א"ל ההוא מרבנן לא תציתו ליה לההוא גברא הכי אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב אכלו לזה אינו לוקה. אמר רב הונא אנו אמאן נסמוך, אהדרינהו רב יוסף לאפיה, א"ל מאי קשיא כי אמרי אנא במיתה דעושה ניפול כי אמר איהו בשחיטה דאינה עושה ניפול. אמר רבינא מנא האי מילתא דאמור רבנן מיתה עושה ניפול שחיטה אינה עושה ניפול דכתיב ועל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא למעוטי מאי אילימא למעוטי בחייהם, מגבלתם נפקא, אלא ש"מ מיתה עושה ניפול. א"ל רב אדא בר אהבה לרבא והא קרא בשרצים כתיב, א"ל אם אינו ענין לשרצים דלאו בני שחיטה נינהו תנהו ענין לבהמה. ואכתי מיבעי ליה כעין מיתה לחים מטמאין יבשים אין מטמאין, תרי במותם כתיבי:
בעי רבא נמלה שחסרה מהו שעור גמירי לה והא חסר או בריה גמירי לה והא איכא, ת"ש בהם יכול בכולן תלמוד לומר מהם. אי מהם יכול מקצתן וכו' כדלעיל ש"מ שעורא גמירי לה כי בעינא בה נשמה תיבעי לך. בהם יכול בכולם תלמוד לומר מהם, אי מהם יכול מקצתן תלמוד לומר בהם, הא כיצד כאן בלח כאן ביבש. מכל כלי עץ יכול אף הסולם והקולב והאנחותא והמנורות תלמוד לומר מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ, יכול שאני מוציא את השלחן והטבלא והדולבקי תלמוד לומר כל כלי ריבה. ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו, אחר שרבה הכתוב ומעט תלמוד לומר שק. מה שק מיוחד שמשמש את האדם ואת משמשי האדם אף אני ארבה את השלחן והטבלא והדולבקי שמשמשין את האדם ואת משמשי האדם ומוציא אניאת הסולם שמשמש את האדם ואין משמש את משמשי אדם. והאנחותא והקולב והמנורה שמשמשין את משמשי אדם ואין משמשין את האדם. כלי עץ יכול אף שידה תיבה ומגדל כוורת הקש כוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית אף על פי (שאין) [שיש] להם שולים שמחזיקין ארבעים סאה בלח שהן כורים ביבש תלמוד לומר מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ. או בגד או עור (כתוב ברמז תנ"ה). יכול שאני מוציא את הדרדר עגלה וקסדור קסתות מלכים ועריבת העבדנין ובור ספינה קטנה וארון. תלמוד לומר כל כלי עץ ריבה, ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו. אחר שרבה הכתוב ומעט תלמוד לומר שק מה שק מיוחד שמיטלטל במלואו אף אני מרבה את דרדר עגלה קסדור קסתות מלכים עריכת העבדינין בור ספינה קטנה וארון שהן מיטלטלין במלואן ומוציא את השידה תיבה ומגדל כוורת הקש כוורת הקנים בור ספינה אלכסנדרית אף על פי שיש להם שולים ומחזיקין ארבעים סאה בלח שהן כורים ביבש שאין מיטלטלין במלואן. רבי מאיר אומר כל המנוי לטהרה טהור והשאר טמא. רבי יהודה אומר כל המנוי לטומאה טמא והשאר טהור. אין בין דברי רבי מאיר לדברי רבי יהודה אלא עריבת בעל הבית. רב נחמן אומר קופות גדולות והסאים הגדולים שיש להן שולים ומחזיקין [ארבעים] סאה בלח שהן כורים ביבש הרי אלו טמאים שאף על פי שיאן מיטלטלים במלואן מיטלטלין במשתייר בהן. יכבס יכול אף (הצפד) [הציפה] תלמוד לומר בגד. אי בגד יכול בגד גדול לבן המטמא בזב ומטמא בנגעים מנין גדול צבוע [קטן] לבן קטן צבוע, עד שאתה מרבה להביא שביס של שבכה וגלגילין תלמוד לומר בגד בגדים ריבה. מנין לרבות את הלבדים תלמוד לומר או בגד או עור. יכול אף עורות של ים יהו טמאים והלא דין הוא טמא בנגעים וטמא בשרצים מה נגעים פטר בהן עורות שלים אף שרצים יפטור בהם עורות של ים וקל וחומר הוא ומה נגעים שטימא בהן שתי וערב פטר בהן עורות של ים. שרצים שלא טימא בהן שתי וערב אינו דין שיפטור בהן עורות של ים. לא אם אמרת בנגעים שלא טמא בהן צבועין תאמר בשרצים שטמא בהן צבועין והואיל וטמא בהן צבועין יטמא בהן עורות של ים תלמוד לומר בגד. מה בגד מן הגדל בארץ אף עורות מן הגדל בארץ. יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא תלמוד לומר או עור להביא את שחיבר לו הגדל בארץ כל שהוא אפילו חוט אפילו משיחה ובלבד שיחברנו לו כדרך חבורו לטומאה. יכול אף עור המצה ועור החיפה במשמע תלמוד לומר אשר יעה מלאכה בהם יצא ועור המצה ועור החיפה שלא נעשתה בהן מלאכה. אוציא וכו' ולא אוציא את עורות רצועות סנדלין שנעשה מלאכה בהן תלמוד לומר כלי יצאו עורות רצועות סנדלים שאינם כלים. יכול שאני מוציא את עורות אהלים תלמוד לומר או עור להביא את עורות אהלים:
תנא דברי רבי ישמעאל הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים. עור אין לי אלא עור בהמה טהורה עור במה טמאה מנין תלמוד לומר או עור: