ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקיח
מלואים (כתוב בפרשת ואתה תצוה). אמר רב משה רבינו כהן גדול היה וחולק בקדשי שמים היה שנאמר מאיל המלואים למשה היה למנה. מיתיבי והלא פנחס היהעמהן ואם איתא לימא והלא משה היה עמהן. דילמא שאני משה דטריד בשכינה דאמר מר משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד. מיתיבי לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשם יאכל אם נאמר קדשי קדשים למה נאמר קדשים קלים ואם נאמר קדשים קלים למה נאמר קדשי קדשים, אם נאמר קדשי קדשים ולא נאמר קדשים קלים הייתי אומר קדשי קדשים הוא אוכל שהרי הותרו לזר ולהם קדשם קלים לא יהא אוכל. ואם נאמר קדשים קלים ולא אמר קדשי קדשים הייתי אומר בקדשים קלים יהא אוכל שהן קלים קדשי קדשים לא יהא אוכל, לכך נאמרו ושניהם. מאי זר לאו משה לא בבמה וכדברי האומר יש מנחה בבמה. מיתיבי מרים מי הסגירה אם תאמר משה הסגירה זר הוא ואין זר רואה את הנגעים וא"ת אהרן הסגירה אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים אלא כבוד גדול חלק הכתוב למרים באותה שעה אני כהן אני מסגירה אני חולטה ואני (פורעה) [פוטרה]. קתני מיהת משה זר היה. א"ר נחמן בר יצחק שאני מראות נגעים דאהרן ובניו כתובין בפרשה. ומסל המצות המלואים היו ביאם כמצה של תודה חלות ורקיקין ורבוכה. מנא הני מילי אמר רב חסדא א"ק ומסל המצות אשר לפני ה' [וגו']. בשלמא חלות חלות, ריקיקין רקיקין, חלת לחם שמן מאי ניהו לאו רבוכה. מתקיף לה רבינא ואימא מנחתא דמשחא, אלא כדדרשי רב נחמן (כתוב בפסוק זה קרבן אהרן וביניו). חזה התנופה ת"ר אי זהו חזה שרואה פני הארץ למעלה עד הכרם למטה עד הצואר וחותך שני צלעות משתי דפנות אילך ואילך זה הוא חזה הניתן לכהנים:
ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח. שלשה דמים האמורין בפרשה אין דומין זה לזה. הראשון טעון שש מתנות. השני שתים. והשלישי שלש עשרה. הראשון טעון שש מתנות זריקה ומתן סביב הזיה וחטוי יציקה וכפרה. השני שתים זריקה ומתן סביב. והשלישי שלש עשרה. טעון שש מתן בהונות שלש באהרן ושלש בבניו ויש אומרם תשעהשלש באהרן ושש בניו. ויש אומרים עשר שלש באהרן שתים עשרה בארבעה בניו שנאמר אלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים אשר מלא ידם לכהן, טעון זריקה לגבי מזבח טעון שש הזיות שלש באהרן ושלש בבניו ויש אומרים תשע שלש באהרן ושש בבניו ויש אומרים חמש עשרה שלש באהרן ושתים עשרה בבניו. ויז על אהרן על בגדיו הא למדת שלא שלם קדוש אהרן ובניו אלא בהזאת דם:
ויאמר משה אל אהרן ואל בניו בשו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו. כמה שנאמר להלן ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל פתח אהל מועד וכתיב והנותר בבשר ובלחם באש תשרופו מלמד שהמלואים מותרין לשרפה. ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים מכאן אמרו בכהן גדול באדר קרבו מלואים כ' וג' וז' הרי ל' באחד בניסן שלמו המלואים:
כי שבעת ימים ימלא את ידכם כל שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד המשכן בכל בקר ובקר מקריב קרבנותיו עליו ומפרקו, בשמיני העמידו ולא פרקו. ר' יוסי בר"י אומר אף בשמיני העמידו ופרקו:
כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם אמר להם כפרה זו תכפר עליכם עד שיחיו המתים: