ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקט
או אינו מביא אלא כיוצא בזה מה זה מיוחד איל קשה בין שתי שנים וטעון לחם אף אין לי אלא קשה בן שתי שנים מנין קשה ואין טעון לחם, רך וטעון לחם רך ואין טעון לחם. עד שאתה מרבה להביא בבקר בכשבים ובעזים ת"ל כי תרומה היא ותרומה יהיה מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם תרומתם לה' לרבות את כולן. נטמאו כולן ונשתייר אחד מהן מנין שיטעון תנופה ת"ל החזה להניף אותו אפילו כוליא אחת. תנופה ולא תנופות. לפני ה' במזרח כיצד הוא עושה נותן החלבים על ידי הבעלים וחזה ושוק למעלה מהן שתי כליות ויותרת הכבד למעלה מהן אם יש שם לחם למעלה מוליך ומביא מעלה ומוריד שנאמר אשר הונף ואשר הורם תנופה היתה במזרח והגשה במערב תנופות קודמות להגשות, מנין שאין אהרן ובניו זכאין בחזה ושוק אלא לאחר הקטרת חלבים ת"ל והקטיר הכהן את החלב המזבחה ואחר כך והיה החזה לאהרן ולבניו. נטמאו אימורין או שאבדו יכול לא יהו אהרן ובניו זכאין בחזה ושוק ת"ל והיה. וכן הוא ואמר בבני עלי גם בטרם יקטירון את החלב וגו' מה נאמר בהן ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה' כי נאצו האנשים את מנחת ה'. שוק הימין אין לי אלא שוק שנוהג. זרוע חולין מנין ת"ל תתנו. זרוע מוקדשין בשלמים מנין ת"ל מזבחי שלמיכם זהו שאמרו לרבות זבחי שלמי צבור שיטענו תנופה שחוטין. מנין לטמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים שאינו חולק בבשר ת"ל המקריב את דם השלמים ואת החלב וגו'. אבא שאול אומר מנין טהור בשעת זריקת הדם וטמא בשעת הקטר חלבים שאינו חולק בבשר. ת"ל המקריב את דם השלמים ואת החלב, ר"ש אומר כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה שנאמר המקריב את דם השלמים לו תהיה שוק הימין למנה. וכן היה ר"ש אומר הרי הוא אומר מי גם בכם ויסגור דלתים וגו' אמר ה' צבאות ומנחה לא ארצה מידכם. שני דברים הללו משמשין את הגוף ואין נמנעין לעשותן ואין נוטלין עליהם שכר אדם האומר לחבירו הדלק לי את הנר הזה והגף את הדלת אחריך והלא דברים ק"ו אם דברים שיאן נוטלין עליהן שכר לא עשית עמי חנם עאכ"ו דברים שנוטלין עליהן שכר. ר' אליעזר בר' שמעון אומר וכו'. בא טבול יום (כתוב ברמז תפ"ט). חזה זה חזה. התנופה זה תנופת הסל הקדש. שוק זה השוק. התרומה זה תרומת תודה. לקחתי מאת בי ישראל ראויין היו לישראל וכשנתחייבו ניטלו מהן כך אם יזכו יחזרו להם ת"ל ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם נתונים לכהנים מתנה לעולם:
הזרוע והלחיים והקבה נוהגין בחולין אבל לא במקודשין. שהיה בדין מה אם החולין שאינן חייבין בחזה ושוק חייבין במתנות. קדשים שחייבין בחזה ושוק אינו דין שחייבין במתנות ת"ל ואתן אותם לאהרן הכהן אין לך אלא מה שאמור בענין. ויהו חולטין חייבין בחזה ושוק מק"ו ומה קדשים שיאן חייבין במתנות חייבין בחזה ושוק חולין שחייבין במתנות אינו דין שחייבין בחזה ושוק. לא מצית למימר הכי דהא בעי תנופה. היכא נינפיניהו אי אבראי לפני ה' כתיב. אי אגואי קא מעייל חולין לעזרה הילכך לא אפשר:
מאת בני ישראל מרצון ישראל. זאת משחת אהרן ומשחת בניו. אמר ר"ש יכול עד שנצטרפה זכות אהרן ובניו כאחת לא זכו בשמן המשחה ת"ל זאת משחת אהרן ומשחת בניו כדאי אהרן בעצמו וכדאי בניו בעצמן. רבי יהודה אומר יכול יהיו אהרן ובניו צריכין לשמן המשחה לעתיד לבא ת"ל זאת משחת אהרן ומשחת בניו כדאי אהרן בעצמו וכדאי בניו לעצמן. הא מה אני מקיים אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ כל הארץ זה אהרן ודוד. מאשי ה' מלמד שאף האישים מסייעות. ביום הקריב אותם לכהן לה' מלמד שאף היום סייע. אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם א"ר שמעון מנין שמפרישין היו ישראל מתנות כהונה מהר סיניולא זכו בהן אהרן ובניו עד שזכו בשמן המשחה ת"ל אשר צוה לתת להם ביום משחו אותם מאת בני ישראל מרצון ישראל. חקת עולם לבית עולמים. לדורותם שינהוג הדבר לדורות. זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים מה מלואים נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני אף כולם נאמרו כללותיהן ודקדוקין מסיני. אי מה מלואים קרבן צבור אף אין לי אלא קרבן צבור וקרבן יחיד מנין ת"ל ולמלואים, כשתמצא לומר לעולה לעולת יחיד ולעולת צבור, למנחה למנחת יחיד ולמנחת צבור, לחטאת לחטאת יחיד ולחטאת צבור, ולזבח השלמים לזבחי שלמי צבור ולזבחי שלמי יחיד:
אמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה וגו' כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם. אמר רבא האי לעולה למנחה עולה ומנחה מיבעי ליה, אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה לא חטאת ולא אשם. א"ר יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת זאת תורת האשם. כל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם:
זאת התורהלעולה מה עולה טעונה כלי אף כל טעון כלי. מאי האי אלימא מזרק גבי שלמי צבור נמי כתיב וישם באגנות אלא סכין. ועולה גופה מנלן דכתיב וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת והתם עולה הואי דכתיב ויעלהו לעולה תחת בנו. מנחה מה מנחה אין נאכלת אלא לזכרי כהונה אף כל אין נאכלין אלא לזכרי כהונה, מאי איכא חטאת ואשם בהדיא כתיב בהו אי זבחי שלמי צבור מרישא אתי בקדש הקדשים תאכל נוכל זכר בכהנים יאכל אותו לימד על זבחי לשמי צבור שאינם נאכלים אלא לזכרי כהונה. תנאי היא איכא דמייתי לה מהכא ואיכא דמייתי לה מהכא, חטאת מה חטאת מקדש בבלוע אף כל מקדש בבלוע. אשם מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו אף כל אין שפיר ושליא קדוש. קסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין ודנין אפשר משאי אפשר. מלואים מה מלואים מותיהם בשרפה אף בעלי חיים כמותריהן וכו'. שלמים מה שלמים מפגלין ומתפגין אף כל מפגלין ומתפגלין. במתנותא תנא משמיה דר' עקיבא מה מנחה מתקדשת בבלוע אף כל מתקדש בבלוע. ואיצטריך למיכתב במנחה ואיצטריך למיכתב בחטאת. דאי כתב רחמנא במנחה משום דרבוכה בלעה אבל חטאת אימא לא. ואי כתב רחמנא בחטאת משום דבשר אגב דשמן קריר אבל מנחה אימא לא, חטאת מה חטאת אינה באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית אף וכו'. וחטאת גופה מנלן אמר רב אחא אמר קרא והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו ולא משל צבור ולא משל מעשר. ביום מביום צותו נפקא, כדי נסכה. בידו הימנית מדרבה בר בר חנה נפקא, כדי נסבה. אשם מה אשם עצמותיו מותרין אף כל עצמותיו מותרין. זאת התורה הקישן לשלמים מה שלמים בין בשנוי קודש בין בשנוי בעלים בעינן לשמו אף כל בין בשנוי בעלים בין בשנוי קודש בעינן לשמו. אימא היכא דשחיט להו שלא לשמן ליפסלו. אמר קרא מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך, נדבה נדרהוא, אם כמו שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה. וצריך למיכתב מוצא שפתיך וציך למיכתב זאת התורה. דאי כתב רחמנא מוצא ה"א לא ידענא במאי כתב זאת, ואי כתב זאת ה"א ליפסלי כתב רחמנא מוצא הילכך מצוה אפילו חטאת משלמים ושחיטה לעכב מושחט אותה. לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת. קבלה מולקח הכהן מצדם החטאת שתהאקבלה לשם חטאת וזריקה מוכפר עליו הכהן מחטאתו שתהא כפרה לשם חטאת. אשכחן חטאת חלב דכתיב בה לחטאת חטאת דעבודה זרה ודשמיעת קול ודבטוי שפתים ודטומאתמקדש וקדשיו דלא כתיב בהן כלל מנלן. חטאת דעבודה זרה אתיא מחטאת הלב שכן כרת כמותה והנך כולהו אתיא במה הצד. פסח ששחטו שלא לשמו פסול מנלן. דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. ותניא ביום צותו זה בכור ומעשר ופסח הקישן הכתוב לשלמים מה שלמים בין שנוי קדש בין שנוי בעלים בעינן למצוה אף כל בין שנוי קודש בין שנוי בעלים בעינן למצוה אף כל בין שנוי קודש בין שנוי בעלים בעינן למצוה. ובשלמים מה שלמים לא חלקת בהן בין זביחה לשאר עבודות למצוה אף פסח לא תחלוק בין זביחה לשאר עבודות לעכב. וזביחה גופה ילפינן מדכתיב שמור את חדש האביב ועשית פכח למצוה ושנוי קדש. ואמרתם זבח פסח למצוה בשנוי בעלים. ואמרתם זבח פסח הוא לעכב בין הכא בין הכא: