ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תפה
והנותרת ממנה כשרה ולא פסולה יאכלו אהרן ובניו ריבה אכילתה בכל מאכל שירצו יאכלוה שיאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מועטת לאהרן ולבניו לאהרן תחלה ואחר כך לבניו לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת מה אהרן כהן גדול יאכל שלא במחלוקת אף בניו כנהנים גדולים יאכלו שלא במחלוקת. מצות תאכל מצוה לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתרה הראשון ת"ל מצות תאכל מצוה וכו'. כיוצא בה יבמה יבא ליה מצוה לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתרה הראשון ת"ל יבמה יבא עליה מצוה מאן תנא להא דתנו רבנן יבמה יבא עליה מצוה וכו'. א"ר יצחק בר אבדימי אבא שאול היא וה"ק יבמה יבא עליה למצוה שבתחלה היתה עליו בכלל היתר רצה לשם נוי כונסה רצה לשם אישות כונסה נאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתרה הראשון ת"ל יבמה יבא עליה למצוה. [ורבא אמר אפילו תימא רבנן וה"ק יבמה יבמא יבא עליה למצוה] שבתחלה היתה עליו בכלל היתר רצה כונסה רצה (חולץ לה) [אינו כונסה] ונאסרה וחזרה והותרהיכול תחזור להיתרה הראשון רצה כונסה רצה אינו כונסה [רצה אינו כונסה] הא אגידא ביה בכדי תיפוק אלא אימא רצה חולץ ת"ל יבמה יבא עליה למצוה אימא רישא מצות תאכל למצוה שבתחלה היתה עליו בהיתר וכו'. בשלמאלרבא דאמר כרבנן היא הכי קאמר מצות תאכל מצוה שבתחלה היתה בכלל היתר רצה אוכלה רצה רצה אינו אוכלה נאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתרה הראשון [רצה אוכלה רצה אינו אוכלה] רצה אינו אוכלה והכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלין ובעלים מתכפרים אלא רצה הוא אוכלה רצה כהן אחר אוכלה ת"ל מצות תאכל מצות. אלא לרב יצחק בר אבדימי דאמר כולה כאבא שאול היא הכא מאי תרי גווני איכא רצה מצה אוכלה רצה חלוט אוכלה האי חלוט היכי אי מצה היא הרי מצה ואי לאו מצה היא הרי מצות אמר רחמנא לעולם מצה היא ולהכי תנינא רחמנא לעכב:
תניא מנין לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש שהכהנים נכנסין לשם ואוכלין קדשי קדשים ושירי מנחה ת"ל בחצר אהל מועד יאכלוה התורה ריבתה חצרות הרבה לאכילה. והכתיב בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו. קדשי שעה שאני:
מצות תאכל מה ת"ל לפי שנאמר יאכלוה אין לי אלא כולה מנין אפילו מקצתה ת"ל תאכל אפילו כל שהוא. בחצר אהל מועד יאכלוה שלא יאכל עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מרובה:
בעי מיניה רבי פרידא מר' אמי מנין לכל המנחות שהן באות מצות מנלן דכתיבא כתיבא דלא כתיבא כתיב והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו מצות. א"ל מצוה לא קמביא לי כי קא מבעיא לי לעכב. [ולעכב נמי כתיב לא תאפה חמץ] אי מלא תאפה חמץ אימא למיקם גברא בלאו בעלמא איפסולי לא מיפסיל אלא מנא לן כדתניא מצה יכול מצוה ת"ל תהיה הכתוב קבעו חובה. אם ההמיצו שיריה עובר בלא תעשה מנהני מילי אמר ריש לקיש א"ק לא תאפה חמץ חלקם אפילו חלקם לא תאפה חמץ והאי להכי הוא דאתא הא מבעי ליה לכדתניא לא תאפה חמץ מה ת"ל והלא כבר נאמר לא תעשה חמץ לפי שנאמר לו תעשה חמץ יכול לא יהא חייב אלא אחת על כולן ת"ל לא תאפה אפיה בכלל היתה ולמה יצאה להקיש אליה מה אפיה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה אף אני אביא לישתה ועריכתה וכל מעשה יחידי שבה לאתויי קיטוף שהוא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה. אנן מחלקם קאמרינן. ואימא כולי להכי הוא דאתא אם כן ליכתוב חלקם לא תאפה חמץ מאי לא תאפה חמץ חלקם ש"מ תרתי. ואימא אפיה דפרט ביה רחמנא ליחייב חדא אבל אינך ליחייב חדא אכולהו משום דהוה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכו' ואימא לא תעשה כלל לא תאפה פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אפיה אין מידי אחרינא לא אמר רבי אפטוריקי משום דהוא כלל ופרט המרוחקין זה מזה ואין דנין אותן בכלל ופרט:
חלקם נתתי אותה מאשי אינם רשאין לחלק אלא מותר מן האשים אין לי אלא זו בלבד מנין לרבות את כל הקדשים ת"ל בי קדש קדשים היא יכול אף הפסולה (אם חלקיה תהא פסולה) ת"ל (היא אותה) [מאשי] כשרה ולא פסולה. יכול אם חלקוה תהא פסולה ת"ל היא הרי היא בקדושתה. כחטאת מה חטאת מן החולין וביום ובידו הימנית אף זו מן החולין וביום ובידו הימנית. אי מה חטאת אם נשחטה שלא לשמה פסולה אף זו אם נקמצה שלא לשמה פסולה ת"ל כאשם מה אשם אם נשחט שלא לשמו כשר אף זו אם נקמצה שלא לשמה כשרה. רבי שמעון אומר יש מהם כחטאת ויש מהם כאשם. מנחת חוטא הרי היא כחטאת לפיכך אם נקמצה שלא לשמה פסולה. מנחת נדבה היר היא כאשם לפיכם אם נקמצה שלא לשמה כשרה. בעלי מומין בין בעלי מומין קבועים בין בעלי מומין עוברין חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין מנהני מילי דתנו רבנן כל זכר לרבות בעלי מומין למאי אי לאכילה הרי כבר נאמר לחם אלקיו מקדשי הקדשים יאכל אלא לחלוקה. תניא אידך כל זכר לרבות בעל מום. למאי אי לאכילה הרי כבר נאמר ואי לחלוקה הרי כבר נאמר שיכול אין לי אלא תם ונעשה בעל מום בע"מ מעיקרו מנין ת"ל כל זכר. תניא אידך כל זכר לרבות בע"מ למאי אי לאכילה הרי כבר אמור אי לחלוקה כבר אמור (ואי לבע"מ מעיקרו הרי כבר אמור) שיכול אין לי אלא בעל מום קבוע בעל מום עובר מנין ת"ל כל זכר כלפי לייא אמר רב ששת איפוך. רב אשי אמר לעולם לא תיפוך ואצטריך סד"א כטמא מה טמא כמה דלא טהר לא אכיל אף האי נמי כמה דלא מיתקן לא אכיל קמ"ל:
ויאכלנה כשרה ולא פסולה. חק עולם לבית עולמים. לדורותיכם שינהוג הדבר לדורות מאשי ה' אין להם אלא לאחר מתן אישים. כל אשר יגע בהם יקדש יכול אפילו לא בלע ת"ל בהם משיבלע. יכול אם נגע במקצתו יהא כלו פסול תלמוד לומר כל הנוגע בהם יקדש הנוגע פסול הא כיצד חותך מקום הבלע יקדש להיות כמוהו אם פסוליפסל ואם כשר יאכל כחמור שבו: