ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תפו
זה קרבן אהרן ובניו. זש"ה כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים וגו'. רבנן פתרין קרא באהרן בלשון זה הושפל ובלשון זה הוגבה. בלשון זה הושפל ואשליכהו באש ויצא העגל הזה ובלשון זה הוגבה זה קרבן אהרן ובניו. דבר אחר זה קרבן אהרן ובניו הה"ד ויאמר אליהם מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק היה שמשון מתמיה אריה אוכל כל החיות ועכשיו יצא ממנו מאכל כן אהרן ובניו אוכלין כל הקרבנות ועכשיו יצא מהן קרבן שנאמר זה קרבן אהרן ובניו. אמר רב אידי מתאוה היה דוד לקרבן נשיאים הה"ד עולות מחים אעלה לך אין לך קרבן שיש בו פרים אילים עתודים אלא קרבן נשיאים הה"ד ולזבח השלמים בקר שנים וגו'. ר' יהודה ורבי נחמיה ורבנן ר' יהודה אומר חביב קרבן נשיאים לפני הקב"ה כשירה שאמרו ישראל לפניו על הים בשורה כתיב זה אלי ואנוהו וכאן כתיב זה קרבן נחשון. רבי נחמיה אומר חביב קרבנו של אהרן לפני הקב"ה כקרבנן של נשיאים להלן כתיב זה קרבן וכאן כתיב זה קרבן אהרן ובניו. א"ר ברכיה חביב קרבנו של אהרן לפני הקב"ה כי"ב שבטים מנין ז"ה הרי י"ב. ביום המשח אותו עשירית האיפה ר' יוחנן אמר משום ר' שמעון בן יהוצדק מלמד שעשירית האיפה מעכבת בגדולת אהרן ובניו. סלת מנחה תמיד ר' יהושע דסיכנין בשם רבי לוי בוא וראה כמה חס הקב"ה על ממונן של ישראל זה שנתחייב להביא קרבן יביא מן הבקר אם עולה קרבנו מן הבקר לא מצא מן הבקר יביא מן הכבשים שנאמר אם כשב הוא מקריב לא מצא מן הכבשים יביא מן העזים שנאמר ואם עז קרבנו לא מצא מן העזים יביא מן העוף שנאמר ואם מן העוף עולה קרבנו לא מצא מן העוף יביא מן הסלת הה"ד סלת יהיה קרבנו ולא עוד אלא כל הקרבנות אינם באים חצאים וזו באה חציאים הה"ד מחציתה בבקר ומחציתה בערב ולא עוד אלא כל שמקריבה מעלין עליו כאלו הקריב מסוף העולם ועד סופו הה"ד כי ממזרח שמש ועד מבואו וגו'. זה קרבן אהרן ובניו יכול אהרן ובניו מביאים כאחד את הקרבן הזה ת"ל אהרן ובניו אשר יקריבו ה"א כיצד אהרן מביא לעצמו ובניו מביאין לעצמן בניו אלו בניו הדיוטים. או בניו כהנים גדולים כשהוא אומר הכהן המשיח תחתיו מבניו הרי כהן גדול אמור, הא מה אני מקיים ובניו אלו כהנים הדיוטים כשהכהן מתקרב תחלה לעבודה מביא עשירית האיפה משלו דרש רב נדמן בר רב חסדא משמיה דרבי טבלא זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו וגו' וכי מה למדנו לבניו מיום המשח מעתה אלא מקיש חינוכו להמשחו מה המשחו רבוכה אף חינוכו רבוכה. אמר רב חסדא כהן גדול המתקרב לעבודה צריך ב' עשונית אחד להמשחו ואחד לחינוכו, רבי חייא אמר ג' ולא פליגי הא דעבד עבודה כשהוא כהן הדיוט הא דלא עבד עבודה כשהוא כהן הדיוט:
ביום המשח אותו אין כהן גדול נמשח אלא ביום. אותו אין מושחין שניכהנים גדולים כאחד. ביום המשח ביום שנמשח מביא עשירית האיפה עד עולם. או אינו אומר ביום המשח אותו אלא ביום שנמשח מביא עשירית האיפה ומספיק ת"ל מנחת תמיד הא מה אני מקיים ביום המשח אותו ביום שנמשח אותו ביום שנמשח מביא עשירית האיפה עד עולם. עשירית האיפה א' מי' בנ' סאים שהם ז' רבעים ועוד סלת מה סלת האמור להלן חטים אף סלת האמור כאן חטים. מנחה הרי היא ככל המנחות ללבונה תמיד אף בטומאה תמיד אף בשבת. ת"ר אילו נאמר מנחה מחצית הייתי אומר מביא חחצי עשרון מביתו שחרית ומקריב חצי עשרון מביתו ערבית ומקריב ת"ל מחציתה בבקר מחצה משלם הוא מביא. הא כיצד מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה בבקר ומחצה בערב. נטמא מחצה בין הערבים או שאבד יכול יביא חצי עשירין מביתו ערבית ויקריב ת"ל מחציתה בבקר ומחציתה בערב מחצה משלם הוא מביא הא כיצד מביא עשרין שלם וחוצהו ומקריב מחצה ומחצה אבד נמצאו ב' חצאין קרבין וב' חצאין אבודין. כהן גדול שמת ומנו אחדר תחתיו יכול יביא חצי עשרון מביתו אי חצי עשרונו של ראשון ת"ל ומתחציתה בערב מחצה משלם הוא מביא הא כיצד מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה ומחצה אבד נמצאו ב' חצאין קרבין וב' חצאין אבודין. תני תנא קמיה דרב נחמן מחצה ראשון ומחצה שני תעובר צורתו ותצא לשרפה אמר רב אשי כיון דבעידנא דפלגינהו אי בעי האי מקריב אי בעי האי מקריב מיחזי חזי. חביתי כ"ג ר' יוחנן אמר אינה קדושה לחצאין. ור' אלעזר אמר מתוך שקרבה לחצאין קדושה לחצאין. א"ר אחא מ"ט דר' יוחנן אמר קרא מנחה מחציתה מביא מנחה ואחר כך חוצהו. מיתיבי חביתי כהן גדול לא היו באין חצאין אלא מביא עשרון שלם וחוצהו ותניא אלו נאמר מנחה מחצית הייתי אומר מביא חצי עשרון מביתו שחרית ומקריב חצי עשרון מביתו ערבית ומקריב ת"ל מחציתה מחצה משלם הוא מביא למצוה א"ל רב גביהה מבי כתיל לרב אשי והא חוקה כתיב בה, א"ל לא נצרכה אלא להביא שלם מביתו. קאיתמר חביתי כ"ג כיצד עושין אותן ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן אופה ואחר כך מטננה רב אמי א"ר חגיג' מטננה ואחר כך אופה. א"ר חייא בר אבא כוותי דידי מסתברא תופיני תאפינה נאה ר"א אמר כוותי דידי מסתברא תופיני תאפינה נא. כתנאי תופיני תאפינה נא אומר תאפינה נאה ר' (דוסא) [יוסי] אומר תאפינה רכה ואית ליה נא ואית ליה נאה. תנן התם חביתי כ"ג לישתן ועריכתן בפנים ודוחות את השבת מנהני מילי אמר רב הונא תופיני תאפינה נאה ואי אפי לה מאתמול אינשפא לה. מתקיף לה רב יוסף אימא דכביש ליה בירקא דבי ר' ישמעאל תנא תעשה ואפילו בשבת תעשה ואפילו בטומאה. אביי אמר סלת מנחה תמיד הרי היא כמנחת תמידין. רבא אמר על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסל לה בלינה. תניא כוותיה דרבא על מחבת בשמן מלמד שטעונה כלי. בשמן להוסיף לה שמן ואיני יודע כמה הריני דן נאמר כאן שמן ונאמר במנחת נסכים שמן מה להלן ג' לוגין לעשרון אף כאן ג' לוגין לעשרון. או כלך לדרך זו נאמר כאן שמן ונאמר במנחות נדבה שמן מה להלן לוג אחד אף כאן לוג אחד. נראה למי דומה דנין תכשיט מתכשיט תדיר חובה מטומאת חובה ואין דנין תכשיט משאינו תכשיט או כלך לדרך זו דנין יג"ל מינ"ל יחיד בגלל עצמה לבונה [ואין דנין יג"ל משאינו יג"ל]. ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר סלת מנחה תמיד הרי היא לך כמנחת תמידין מה מנחת תמידין ג' לוגים לעשרון אף זו ג' לוגים לעשרון. רש"א ריבה כאן שמן וריבה במנחת נסכים שמן מה להלן ג' לוגים לעשרון אף כאן ג' לוגים לעשרון. או כלך לדרך זו ריבה כאן שמן וריבה במנחות פרים ואילים שמן מה להלן ב' לוג לעשרון אף כאן ב' לוג לעשרון. נראה למי דומה דנין מנחה הבאה עשרון ממנחה הבאה [בעשרון ואין דנין מנחה הבאה עשרון ממנחה הבאה] ב' וג' עשרונין (כ' ברמז שפ"ח). ת"ר כהן [גדול] שמת ולא מנו אחר תחתיו מנין שתהא מנחתו קרבה משל יורשין ת"ל והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשהאותה. יכול יקריבנה חצאין ת"ל אותה כולה ולא חציה דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר חק עולם משל ציבור תהא. כליל תקטר שתהא כולה בהקטרה. והאי הכהן המשיח להכי הוא דאתא האי מיבעיא ליה לכדתניא זה קרבן אהרן ובניו יכול יהו אהרן ובניו מקיבין קרבן א' וכו'. אם כן ליכתוב רחמנא הכהן המשיח תחתיו בניו מאי מבניו שמע מינה תרתי. ורבי שמעון האי אותה מאי עביד ליה מבעיא ליה לכ"ג שמת ומינו אחר תחתיו שלא יביא חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרונו שלראשון. ותיפוק ליה מומחציתה וי"ו לא דריש. ורבי יהודה האי חק עולם מאי דריש ביה חוקה לעולם תהא. כליל תקטר למה לי, מיבעי ליה לכדתניא אין לי אלא עליונה בכליל תקטר ותחתונה בלא תאכל מנין ליתן את האמור של זה בזה ת"ל כליל כליל לג"ש שנאמר כאן כליל ונאמר להלן כליל מה להלן בכליל תקטר אף כאן בכלי תקטר ומה כאן ליתן לא תעשה על אכילתה אף להלן ליתן לא תעשה על אכילתה: